ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- קידוש השם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הדוגמה המקובלת לכך בהלכה מתארת מצב של 'קידוש השם' בו עומד גוי המחזיק חרב בידיו ומאיים על יהודי: השתחווה לפסל - או תיהרג. לשם כך נאמרה המצווה "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ועניינה - ליהרג ולא להשתחוות. יש כאן "חלוקת עבודה" אופיינית בין הגוי ליהודי; תפקיד הגוי להעביר יהודים על דתם ולהורגם, ואילו תפקיד היהודי הוא לפשוט את צווארו לשחיטה. הרמב"ם (איגרת השמד) קורא על כך את הפסוק: "כי עליך הורגנו כל היום". חכמינו ז"ל הפליגו בקדושתם של מוסרי נפש אלו, באומרם (פסחים נ, א): "הרוגי מלכות - אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם... כגון רבי עקיבא וחבריו".
קידוש השם זה אמור בשעת חרום. אך יש דרגה יקרה מזו הרצויה לפני ה', וזו דרגתו של מי שחי על קידוש השם, כלומר, אדם המקדש את השם כשהוא חי ונושם. דוגמא לדבר, מתתיהו הכהן ממודיעין, אשר נקרא על ידי המפקד היווני להקריב קורבן לעבודה זרה. במקום ליהרג על קידוש השם, קם מתתיהו על היווני והרגו. על קידוש השם זה, מהלל ומשבח עם ישראל בחג החנוכה זה למעלה מאלפיים שנה. כי "לא המתים יהללו י-ה", ואין ה' חפץ בעמו ישראל כשהם מתים, חלילה, אלא כשהם מקדשים את שמו בחיים. זה עיקר המצווה, ככתוב בתורה: "אלה המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" ודרשו חז"ל (יומא פה, ב): "'וחי בהם' - ולא שימות בהם".
דוגמה אחרת של מי שקידש את עצמו בחיים מתוארת במסכת סוטה לז, א; כשעמדו ישראל על הים "קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה... באותה שעה היה משה מאריך בתפילה, אמר לו הקב"ה: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפילה לפני?!... 'דבר אל בני ישראל וייסעו'... לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל, שנאמר: 'היתה יהודה לקודשו ישראל ממשלותיו'". חז"ל מעלים על נס את המעשה של נחשון: זה קידוש השם שהקב"ה חפץ בו! כי מעשה זה כולו ביטחון בה', והביא גאולה וחיים לישראל. נחשון בן עמינדב הפך לסמל של קידוש השם בחיים, ולחלק משירת ההלל הקבועה לדורות.
רבי עקיבא נזכר בתלמוד כמי שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, ויצאה נשמתו ב'אחד'. אך חז"ל מתארים צד חשוב אחר בחייו, המלמד על רוח של תחייה שפיעמה בו. היה זה בעומדו בהר הבית, והוא רואה שועל יוצא מבית קודשי הקודשים, ורבי עקיבא רואה בחזונו איך עם ישראל יוצא מחורבן לתקומה. חבריו בוכים אך רבי עקיבא משחק. יתרה מזו, כותב הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק יא): "רבי עקיבא... היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך... ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח", כלומר, התוכן העיקרי של חיי רבי עקיבא היה לחיות על קידוש השם ולהביא גאולה לעולם.
עם ישראל העמיד שורה ארוכה של מקדשי השם במהלך הדורות. מחד גיסא היו לעם 'הרוגי מלכות' לרוב, כגון בעת גזירות אדריאנוס, בעת מסעי הצלב והאינקוויזיציה עד לשואה האחרונה. מציאות זו של מסירות נפש אין לה אח ורע בשום עם ולשון. אך עם זאת, הקדוש ברוך הוא מצפה לראות את אלו המקדשים את שמו בחייהם, ומביאים את עם ישראל מחורבן לתחייה.
דורנו הוא דור שיש בו לא מעט צללים ואף מעשים שהם בגדר חילול השם. למרבה הצער, יש יהודים שהורסים יישובים בארץ, שמדכאים את תקומת התורה בארץ ומחבלים בתקומת ישראל. מאידך זכה דורנו להרבה אור, לחלוצים בתחום הגשמי והרוחני. אלה הם מקדשי השם, חלוצים הבונים את הארץ מול מהרסים מבית ומבחוץ. בונים קהילות, ישיבות ומרכזי תורה לתפארת, מול תרבות קלוקלת ומתירנית. מקדשי השם אלה נושאים על כתפיהם את גאולת ישראל, ועליהם נאמר: "ישראל אשר בך אתפאר".
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
