ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- שיעורים נוספים
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"החירות הצביונית היא אותה הרוח הנישאה שהאדם כפרט וכן העם ככלל מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לצלם האלקים אשר בקרבו". עולת ראיה, הקדמה להגדה של פסח
על הכתוב "חרות על הלוחות" דרשו חז"ל: " אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ". ועלינו לברר לעצמנו מהי החירות האמיתית שאין זוכה לה אלא מי שעוסק בתורה. בהקדמה להגדה של פסח כותב הראי"ה: "ההבדל שבין עבד לבן חורין אינו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפך בן-חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותה הרוח הנישאה שהאדם כפרט וכן העם ככלל מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לצלם האלקים אשר בקרבו ". מהי כוונתו של הראי"ה? כל אדם מצוי בשלושה מעגלים: האלוקות, העולם והאדם, במקביל מקיפות תרי"ג המצוות את שלושתם: מצוות שבין אדם למקום, מצוות שבין אדם לחברו, ומצוות שבין אדם לעצמו (עיין מהר"ל על "דרך חיים" פרקי אבות פ"א מ"ב, מהרש"א ב"ק ל. האדם הצועד בחייו לקראת שלמותו הרוחנית, תוהה ומבקש את הדרך שתביא אותו למטרתו, הסובבים אותו מבחינים רק בגילויו החיצוניים, ברם מעבר למעטה של דיבורים ומעשים חבויות להן מחשבות ורצונות,מידות ותכונות, ואת כולם חייב האדם להציב על הטוב, היפה, האמיתי והישר שבחיים, כמו שכתב הראי"ה: "יסוד האושר הוא אהבת האמת בשכל, אהבת היושר בחיים, אהבת היופי ברגש ואהבת הטוב במעשה " (אוה"ק א, חכמת הקודש צא), וכאן עומד האדם נבוך ותוהה, כיצד הוא, בכוחותיו המוגבלים, יבוא אל שלמותו הנשגבה הזו, האם אין זה למעלה מיכולתו של האדם? טענה זו היתה נכונה אילו השלמות היתה מחוץ לאדם ועליו להביאה ממרחקים, אך לא כך הדבר, השלמות מונחת בטבע נפשו של האדם כמו שכתב הראי"ה: " טבע הנפש האנושית היא ללכת בדרך ישרה". הישרות מצויה בתוך טבע האדם, ככתוב (קהלת ז כט): "אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים". על כן אין לאדם צורך לבקש את שלמותו ממרחקים, ומה שעליו לעשות הוא לחשוף ולגלות את הישרות המצויה כבר בתוך תוכו. לזה התכוונה התורה כשכתבה: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחנה לנו וישמיענו אותה ונעשנה, לא מעבר לים היא לאמור מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחנה לנו וישמיענו אותה ונעשנה, כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו ". ועל יסוד הדברים הללו כתב הראי"ה (אורות התורה פ' יא, ב): "האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים, ושהם מוליכים בדרך ישרה ".– ואם תשאל: לשם מה יש צורך בתורה? על כך משיב הראי"ה: "התורה צריכה שתהיה נר לרגליו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה לפעמים שתתע הנפש בתוהו לא דרך, אבל המעמד התמידי צריך להיות הביטחון הנפשי".
על כן מסביר הראי"ה שתכונת החרות היא כשהאדם מרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים שהם שווים את ערכם. לעומת זה, תכונת העבדות היא שהאדם אינו חי את עצמיותו אלא את מה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו שליטה רשמית או שליטה מוסרית, ואז האדם אינו חי את עצמו אלא את האחר . ולכך התכוון רבי יהודה הלוי בשירו "עבדי הזמן" שכתב: " עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חפשי ". שהרי כל ענייני עולם החומר לא נוצרו אלא כדי שישמשו וישרתו את האדם, לסייע לו להגיע לשלמותו, וכך כל העולם החולף הוא עבד המשרת את האדם. אבל אם האדם מקדיש את זמנו ומרצו לא לקידומו האישי אלא לאסוף רכוש, והוא עסוק ברכישת מותרות, לקנות דירת פאר ומכונית יוקרה, להימנות בין עשירי החברה, וכהנה וכהנה, דברים שאין לעצמיות האדם ולהם לא כלום, כשהאדם חי ברדיפה כזו, חוץ ממה שהוא לעולם לא ימלא את תאוותו, כמו שכתב הגר"א: "האדם בעולם הזה דומה לשותה מים מלוחים, ידמה לו שמרוה את עצמו ולאמיתו הוא נעשה צמא יותר, אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". ואז גם במה שיש לו הוא נעשה עבד לדברים שהיו צריכים להיות עבדיו, ובזה הוא הופך להיות "עבד לעבדים". ולעומתו "עבד ה' הוא לבדו חפשי", כי עבד ה' אינו מבזבז את זמנו ומרצו לדברים שחוצה לו, אלא מקדיש את פעילותו לפתח את אישיותו ולגלות את צלם האלקים אשר בו. לכן מסיים הראי"ה וכותב: "החירות העצמית, חירות הגוף מכל שיעבוד זר, מכל שיעבוד הכופה את צלם אלקים אשר באדם להיות משעובד לכל כח אשר מוריד את ערכו, את תפארת גדולתו והדרת קדשו. והחירות הזו אינה נקנית כי אם על ידי חירותה של הנשמה, חירות הרוח מכל מה שהוא מטה אותה ממסילתה הישרה והאיתנה, היצוקה במהותו העצמית".
כל מה שאמרנו על חירות הפרט הוא הדין גם לגבי חירותה של האומה . לא כל עצמאות מדינית יש עמה גם חירות לאומית. נכון שהממלכתיות היא הבסיס להגשמת שליחותה ההיסטורית של האומה כדברי הנביא (ישעיה מג כב): "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", אבל דבר זה נכון רק כאשר האומה מנצלת את משאביה וכישוריה הלאומיים להגשמת שליחותה, כי אז האומה משרתת את עצמה בהגשימה את מטרתה. אבל אם חלילה תבקש האומה למצוא תחליפים לתרבות ישראל המקורית בניסיונה לחקות את תרבותם של אחרים, התרבות האירופית או האמריקאית, בכך הופכת האומה להיות "עבד" לתרבות של עם אחר", גם אם היא חיה חיים מדיניים עצמאיים במולדתה. כך שהעצמאות הפיזית והמדינית אינן התכלית הסופית של החירות הלאומית, אלא יש לראותן רק כבסיס להגשמת השליחות ההיסטורית של אותה האומה. ובדרך כזו רואה הראי"ה את תכלית הקמתה של מדינת ישראל כמו שכתב (אוה"ק ג, מוסר הקודש קצא): שמדינת ישראל האידיאלית היא"יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד , שזהו באמת האושר היותר עליון". חרות לאומית אמיתית תתכן רק אם תקדיש האומה את משאביה הלאומיים להשרשתה ופיתוחה של התרבות היהודית המקורית אותה נחלנו מסיני, כאשר תגשים האומה בחייה את אורחות התורה והמצוות ותאיר במלוא תבל את דעת האלוקים ומוסרו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
