ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אבן העזר
- כתובות
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- דיני ממונות במשפחה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רועי בו נעמה
על כמה מקובל להתחייב בכתובה, ומה המקור?
תשובה:
א. כתוב בתורה (שמות כ"ב, ט"ז) "כסף ישקול כמוהר הבתולות" אך לא מוזכר סכום, וחכמים תיקנו סכום "עיקר הכתובה" המבואר במשנה במסכת כתובות דף נ"א עמוד א': "לא כתב לה כתובה - בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, מפני שהוא תנאי בית דין".
ב. נחלקו הראשונים האם הכתובה היא מדאורייתא (ונלמד מהפסוק הנ"ל) או מדרבנן, (ראה הרחבה בסוף התשובה) וכמו כן האם מחשבים 200 זוז לפי כסף צורי שהוא שיעור תורה או שמחשבים לפי כסף מדינה כשיעור דרבנן. ההלכה למנהג הספרדים היא שמחשבים לפי שיעור דרבנן שהוא השיעור הנמוך, ומנהג האשכנזים לשער כשיעור התורה הגבוה פי 8 משיעור דרבנן. לכן, לפי מנהג הספרדים ערך 200 זוז הוא 120 גרם כסף טהור (כך לפי חישוב הגר"ח נאה, אך לפי חשבון הרב עובדיה יוסף 112.5 גרם כסף טהור), ולפי מנהג האשכנזים 200 זוז הם 960 גרם כסף טהור.
ג. מדבריו של הרב פיינשטיין הסיק הרב אליהו בר שלום 1 "דבוודאי מה שקבעו חז"ל שיעור 200 זוז הוא משום שכך היה שיעור פרנסה לשנה ולפי זה כך רוצים חז"ל שיהיה בכל דור (שיעור פרנסה לשנה) והוא שיעור הזקוקים ומטבעות הזהב הגדולים שהיו כותבים בכתובה בכל דור".
ד. חוץ מעיקר הכתובה ישנו מרכיב נוסף בכתובה והוא "תוספת" שהחתן מוסיף כפי רצונו, ולגבי הסכום ישנם מנהגים שונים בכל קהילה.
ה. המרכיב השלישי הוא הנדוניא. באופן עקרוני בזמן חז"ל היה נהוג להזכיר את הנדוניא בכתובה, כלומר את הנכסים שהאשה מכניסה לבעל. כיום אין זה נהוג, אך בחלק מן הכתובות כותבים סכום קבוע הכולל את התוספת והנדוניא.
הרחבה לסע' ב':
המקור הוא בכתובות דף י' ע"א "אמר רב נחמן אמר שמואל חכמים תיקנו לבנות ישראל לבתולה 200 ולאלמנה מנה. ומ"ט? כדי שלא יהא קלה בעיניו להוציאה". ר"ח ורוב הרא' פסקו מכאן שכתובה היא מדרבנן. אולם ר"ת סבר שכתובה היא דאורייתא, משום שהמשנה בדף ק"י ע"ב כתבה "נותן לה ממעות קפוטקיא דקסבר כתובה דאורייתא", ומה שנא' בדף י' ע"א "חכמים תיקנו כדי שלא תהא קלה להוציאה" הכוונה לאלמנה.
בעקבות מח' זו נחלקו האם הכסף צריך להיות צורי כיון שהכתובה מדאורייתא או סגי בכסף מדינה כיון שכתובה דרבנן, וכמו כן מהו הנוסח הנכון בכתובה "חזי ליכי מדאורייתא" או "מדרבנן". הרא"ש סובר שאין קשר בין גדר הכתובה לסוג הכסף, ואף על פי שסובר שכתובה דרבנן כתב שחכמים תיקנו כסף מדאורייתא כלומר המשקל האמור בתורה שהינו גבוה פי שמונה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, אך תיקנו כן דווקא לבתולה אך אלמנה גובה מכסף מדינה. ודעת המרדכי (שם סימן שי"ב) שאף באלמנה תיקנו כסף צורי, והוא דעה יחידאה. הרמב"ן סובר להפך, שכתובה היא מדאורייתא אך כיון שלא קצוב בתורה אלא התורה רק אמרה באופן סתמי שצריך לתת מוהר, הכתובה נגבית לפי שיעור כסף מדינה. הנפ"מ אם מדאורייתא או מדרבנן חוץ מסכום הכתובה, כתב הב"ח שאם כתובה דאורייתא אזי דינה כבעל חוב שגובה מבינונית ואם מדרבנן גובה מזיבורית, והב"ש חולק וסובר שאין נפ"מ ואף למ"ד כתובה דאורייתא גובין מזיבורית, ומכל מקום עכשיו שכותבים בכתובה "שפר ארג" (יפה ונחמד) גובה מעידית לכו"ע.
השו"ע (אבן העזר סימן ס"ו) פסק כרוב הפוסקים שכתובה מדרבנן ונגבית מכסף מדינה, הרמ"א הביא את דעת הרא"ש, וכתב שהמנהג לכתוב לבתולה דחזי ליכי מדאורייתא אבל לא לאלמנה. הגר"א כתב שהמנהג הוא כר"ת הסובר שכתובה מדאורייתא, אך הבית שמואל כתב שהמנהג הוא כדעת הרא"ש שכתובה מדרבנן אך נגבית בכסף צורי דאורייתא.
^ 1.במאמרו: האם הכתובה נגבית צמוד לערכה בשעת הכתיבה (פורסם בכתב העת אורייתא, י"ח, תשנ"ו, עמ' רע"ו רצ"ו, בעמ' רצ"ג).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
