ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- נושאים שונים
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- נדרים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל, נותן לאחד לשום מתנה והלה מותר בה. אם אין עמהם אחר, מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרים לכל מי שיחפוץ, והלה נוטל ואוכל; ור' יוסי אוסר".
בסוגיה הובאה מחלקת בין רבי יוחנן לרבא. לדעת רבי יוחנן, רבי יוסי סבור שגדר "הפקר" מתקבל רק אחר הזכיה; ונמצא שהזוכה מן ההפקר דומה למקבל מתנה מן הנותן. מאידך, חכמים סבורים שגדר "הפקר" מתקבל גם לפני הזכיה של האחר.
רבא התקיף את שיטת רבי יוחנן, ונקט שרבי יוסי וחכמים מודים שגדר הפקר מתקבל מייד; אלא שרבי יוסי אסר מדרבנן - "גזירה משום מתנת בית חורון".
אחר-כך, הביאה הסוגיה שתי ברייתות והעמידה אותן באוקימתות. זו לשון הברייתא הראשונה שם:
"תניא: המפקיר את שדהו - כל שלשה ימים יכול לחזור בו, מכאן ואילך אין יכול לחזור בו וכו'".
וזו לשון הברייתא השניה שם, בדף מ"ד ע"ב:
"המפקיר את כרמו, ולשחר עמד ובצרו - חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפיאה, ופטור מן המעשר".
למסקנת הסוגיה, הברייתא האחרונה מתאימה לדעת חכמים; אך הפטור ממעשרות גם למפקיר עצמו - הוא רק מדאורייתא; ויש להוסיף בה אוקימתא שמדרבנן חייב המפקיר לעשר, ומעשר מיניה וביה; כמבואר שם.
נתיבות-המשפט (סימן רע"ג ס"ק ב') הסביר את האוקימתא להלכה לפי שיטת הרא"ש. לחכמים - אחר שלשה ימים פטור מלעשר (- לגמרי) גם כשזוכה בכרם עצמו. אולם בתוך שלושה ימים פטור מלעשר (- לגמרי) רק אם זוכה בפירות ולא בגוף הכרם (מטעם גזירת רמאים, שגם חכמים מודים לה). ואם בתוך שלשה ימים זוכה גם בגוף הכרם, מעשר מיניה וביה מדרבנן.
פסיקת הרמב"ם
שיטת הרמב"ם אינה מתאימה לאוקימתות של הסוגיה. בהלכות נדרים (ז, יד) פסק הרמב"ם כחכמים ולא כרבי יוסי; אך בהלכות מתנות עניים (ה, כז), לא הזכיר הרמב"ם שום אופן של חיוב במעשר. ואדרבה, הוא הוסיף לבאר שהפטור ממעשרות קיים - למרות שזוכה גם בגוף הכרם. וזו לשונו שם:
"המפקיר את כרמו והשכים בבקר - וזכה בו לעצמו - ובצרו, חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה שהרי 'שדך' ו'כרמך' אני קורא בו מפני שהיה שלו והרי הוא שלו. אבל אם זכה מן ההפקר בשדה של אחרים הרי זה פטור מן הכל . ובין כך ובין כך פטור מן המעשרות, כמו שיתבאר".
הרמב"ם לא הזכיר בשום מקום בהלכותיו, שמדרבנן צריך לעשר מיניה וביה. ויש לברר, מדוע השמיט הרמב"ם את האוקימתא המובאת בסוגיה?
לשיטת רבי יוחנן - אין צורך באוקימתות
נלענ"ד, שהרמב"ם סבור, שהמחלקת שבין רבי יוחנן ורבא היתה, האם הפקר הוא הסתלקות או הקנאה.
א. לשיטת רבי יוחנן, רבי יוסי וחכמים מסכימים שהפקר הוא הסתלקות מהרכוש. אלא שלרבי יוסי גדר "הפקר" מתקבל רק לאחר שמישהו אחר זכה ברכוש; ואילו חכמים סבורים שגדר "הפקר" מתקבל מייד שהסתלק.
ב. לשיטת רבא, רבי יוסי וחכמים מסכימים שהפקר הוא הקנאה מיידית לכל העולם. אלא שר' יוסי גזר משום מתנת בית חורון.
לשיטת רבא - ש"הפקר" הוא הקנאה, לא שייך לבאר את לשון "אין יכול לחזור בו" שמופיעה בברייתא - במובן "אסור לו לחזור בו". שהרי מכיוון שהקנהו לכל העולם ואינו שלו; דומה דינו לחפץ שהקנהו לחבירו - שאינו שייך במושגים של חרטה וחזרה. 1 לפיכך, נאלץ רבא להוציא את הברייתות מפשטותן – ולהעמיד אותן באוקימותות
מהלך הסוגיה בנדרים הוא כרבא. לפיכך, נקטו ראשונים רבים, שהפקר הוא הקנאה . אולם הרמב"ם סבור, שבסוגיות רבות בתלמוד (שתובאנה במאמרים הבאים) מבואר שההפקר הוא הסתלקות – כרבי יוחנן. כמו כן, בסוגיה בב"מ דף י"ב ע"א מבואר שרבא חזר בו, וסבר כרבי יוחנן שהפקר הוא הסתלקות 2 . לפיכך הכריע הרמב"ם שהפקר הוא הסתלקות - כרבי יוחנן.
לדעת הרמב"ם, רבי יוחנן - אינו צריך לדחוק את הברייתות באוקימתות. לרבי יוחנן הברייתות משמיעות - את שיטתו - שהפקר הוא הסתלקות; ויש פעמים שיכול ומותר לו לחזור בו; ויש פעמים שאסור (כלומר "אינו יכול") לחזור מן ההסתלקות, אלא צריך לזכות בו ככל אדם.
לשיטת רבי יוחנן, למרות שההסתלקות לכל העולם לא מומשה בפועל, שהרי הוא עצמו זכה בכרמו; הועילה ההסתלקות הזו - לענין מעשרות (אך לא לשאר הדינים המבוארים שם). כמו כן, הסתלקות זו מועילה במשנה במסכת נדרים - גם לענין מודר הנאה.
במאמרים הבאים נרחיב בשיטת הרמב"ם בהפקר.
^ 1.כמבואר בביאור הגר"א בחו"מ סי' רע"ג סעיף ב', כשהקשה על לשון השו"ע והרמב"ם.
^ 2.וזו לשון הסוגיה שם: - "בעי רבא: זרק ארנקי (- והפקירו לכל הקודם. רש"י) בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו?" וע"ש בתוספות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
