מאגרות הרב צבי יהודה קוק זצ"ל

מדורים
מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הנרצחים מאיתמר הי"ד

21 דק' קריאה

מאגרות הרב צבי יהודה קוק זצ"ל
ר' צבי יהודה פוגל

* מתוך "תבואות", עלון היוצא לאור על ידי ישיבת "כרמי-אל" בכרמיאל.

להלן י"ב אגרות, שנשלחו ע"י רבינו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. מדובר כמובן באגרות שלא פורסמו בספרים להלכות צבור ואגרות צמח צבי או במקומות אחרים. כתב היד של המכתבים נמצא בארכיון 'גנזים', ותודתנו שלוחה להם על שמירת האגרות ועל מתן האישור לפרסומם. האגרות הועתקו על ידי ובאחריותי, והם נשמרו בצורה שלמה ובהירה פרט למילים בודדות כך שדיוק העתקתם מירבי. כאן המקום להודות לר' זאב נוימן שעזר בפיענוח כמה מילים מתוך כתב היד, ולגנזך הציונות הדתית על העיון בעיתוני התקופה.
בשמחה על הופעת אורה של האגרות, צביהודה פוגל

מספר הערות לגבי צורת עריכתם:
1) תוכן הדברים וצורת השורות נשמרו בדיוק מירבי כפי שהם מופיעים בכתב היד.
2) הערות השוליים שלי והם נועדו לתת רקע על האישים והארועים המוזכרים באגרת, ומעט השוואות וציונים על התוכן.
3) ההשוואות המעטות נערכו כלפי שאר כתביו של רבינו, וכלפי כתבי מרן הרב זצ"ל.
4) חלק המכתבים הושוו לתגובות המכוּתבים, וחלקם הובאו כאן.
5) בראש כל מכתב, צוין מספר התיק והמכתב בארכיון גנזים.

ועוד הערה כללית על לימוד האגרות:

"כדי לקבל את אמיתת הארתה הנשמתית של תופעה כבירה זו המתגלית ממערכות אותם הצדיקים רועי ישראל ומאוריו שהקב"ה שותלם בדור ודור,
יש להשתדל לעמוד על הבחנת מהות שרשה הכללי, היסודי ואך מתוך כך יש להמשיך לאמיתתם גם את ההסתכלות וההערה, הסיפור וההדרכה בפרטי עניניו במדות ובמעשים, בין אדם לחבירו ובין אדם ולמקום בברור הלכה ובכוון לימוד"

[לנתיבות ישראל ח"ב, "מי האיש החפץ חיים"]

א'

בס"ד י"א טבת פ"ט 1
כ' ידידי מר י' פלדמן 2 הי"ו שלם וברכה
יסלח נא על הִמשך החזרת דברי תשובה לתשובה אחרי הפסק טרדות נסיעה בנתים -:
א. חשוב לדייק ולשמור את התחומים. להזכיר את רש"ר הירש ז"ל "בנשימה אחת" עם "אבות העולם" 3 בתוספת אפשר, ולא לזה התנגשות והערות מתחלה -אלא לא להזכירו אתם בתור אותורגניה הלכתית כללית קבועה, ועאכו"כ 4 בצרוף לשאלות שבהן אין אנו עומדים כלל לקשט את שיטתו, ועליה אנו מוזהרים מתוך כך שלא לגרום לה חזוק וחשיבות בשום צד, ואשר אינה ראויה להם בעצמם. לא להרים יותר מדי מכפי הערך, אך גם לא להשפיל חלילה ביחוד את האישיות, ולכן קשא לי עם בטוי כ': "בחי' יכיואיו"ס" 5 והשייך לזה, שהם נותנים רושם וצלצול כעין זה ואמנם י"ל שאין זה לו אלא מליצה בעלמא. אך עכ"פ עם הכוון -- הגרמנים ג"כ יתכן לפשט קצת מלות הערכה מצד א' כלפי "אבות העולם", ומצד שני שאעפ"כ אפילו לדידיה ולדידהו דינא השני 6 .
ב. כוון מיוחד לתת רק מעולם החסידות לא יתכן לנו 7 . לגבינו אין הפניה המשכילית כלפי צלצלי החסידות 8 הגונה ונוחה כשלעצמה להד היהדות השלמה 9 , האיתנה החיה והתמימה, הנחוץ לנו מאד.
להכין כבר מעכשיו לחנוכה הבא 10 - יש בזה כחשבון אריכות וטרדה יתרה.
ג. צר לי מאד, כי אין ביכלתי בזמנים הללו לכתוב רשימה ספרותית על רש"ט גפן ז"ל וכתביו 11 . אך אעפ"כ ואעפ"כ 12 מחויבני עדין להזכיר ולהדגיש את החובה העומדת בזה על מי שבידו לכתוב עד"ז, לספר לדור ולקבוע בספרות את ענינו של היהודי והחכם 13 הגדול הזה. גם מצד עצם הערך הספרותי–התרבותי-המדעי בכלל, וגם מצד היהדות והחרדיות. מלבד הענק העליון שליחא-דרחמנא הגלוי והבהיר מרן אבא שליט"א לא לא קמו לנו מתוך מחנה היהדות הפנימי (לאפוקי מתוך מחנה היהדות שמבין הגויים, ולעומת זה ה"כוחות" האנשים המשכילים שלנו, בין הראשונים ובין האחרונים, אצ"ל שאינם שייכים להשיג לחשבון זה כלל) בתקופת השנים האחרונות כוחות רוחנים איתנים ומקורים כערך זה של הענק המנוח. רק את ר' אהרון מרקוס ז"ל 14 יש להזכיר בזה, אך הרבה לחלק ולהבחין. אולי ישתדל להתאמץ בזה כ'? ומי עוד [מוכשר] לזה?
ד. לע"ע 15 לא מצאתי עוד את הגליון שבו מאמרו של ימפל.
יום אמצאהו אקוה להמציאהו לכ' יסלח שוב על הטרדת הדברים הידידותית.
נאמן חבת יקרו
צביהודה הכהן קוק

ב'

ב"ה ר"ח אייר צ"ח 16

מע"כ הרה"ח רא"י ד"ר בראוור 17 הי"ו
שלום רב.
הנני להביע בזה ממעמקי לבבי את ישור כוחו וחזוק ידיו לפרסום דבריו השירים על הנקודות השחורות המסתרות את נקודות האורה שממקור החיים. מי יתן וירבו להופיע ולהשמיע דברי טעם ואמת כאלה בספרותנו ובחיינו – ונעם ד' יגלה מתוכם במהלך תחיתנו וגאולתנו לאמתתה.
יאמץ חילו גם להבהיר נתיבות ארצנו גם בערכי הרוחניים
נאמן ידידות שירו
צביהודה הכהן קוק

ג'

עיקות"ו 18 ירושלים
מוצש"ק כ"ב סיון תש"ה 19

כ' מר א' מ' הברמן.
בתשובה לשאלתו הנכבדה 20 , פרושם של הדברים אמנם פשוט הוא: כמו שמבואר אח"כ שם כי "כל מקום שיש רעיון, רגש, מחשבה, ורצון, כל מקום שיש חיים אציליים רוחניים מולך אור אלהי" - ולפי כל מקום וערך כזה נולדים לנו בנשמותנו אורות אלוהיים כאלה והם מרובים ושונים, לפי המקומות והערכים האלה, והם נראים מתוכם להשקפת רוחנו, לפי תפיסת מדרגותנו, אלוהים רבים שמות וכנויים גלויים כוחות תארים רבים. ידוע גם בדברי חז"ל ובשאר ספרי קודש שהמלאכים נקראים גם בשם אלהות, וכמו במראה אברהם בפרשת וירא 21 , ובגמרא סנהדרין ל"ח: על מטט' 22 ששמו כשם רבו וכן בבבא בתרא ע"ה: 23 ועוד. אבל על כל אלה שולט בנו אל אחד אמת, אשר גם "אחד" הוא תאר ובעומק אמתו הרי הוא מעל לכל תארים ו"לפי אחד" הוא לשון ספר יצירה, - והוא האלוהים המתגלה הכובש את כל רוחנו ורוח כל היקום 24 . לפי' "אל אחד" יש להכניס:_ אך מכיון שיש מקום להסתבך בהבנת הדברים הללו ראוי לעכב פרסומם עד הצתרפותם עם עוד דברים המפיצים אור על ענינים אלה בכלל. וגם הלא הסגנון כאן אינו כ"כ שיריי.
בכל שלום וברכה צביהודה הכהן קוק 25

ד'

ב"ה ג' אייר תשי"א 26

כבוד מר אברהם קריב 27 ,
שלום.
בימים אלה הגיע לידי ספרו הנחמד "אדברה וירוח לי" 28 , והנני בזה להביע נחת רוח וישר כח על האמת והצדק והעז וההדר שבדבריו אלה. אע"פ שאפשר אולי ללמד זכות על כמה ממכאיבותנו אלה, שמתוך גודל הצער על צדדי הדלדולים של חיי הגלות הגיעו לכך 29 , בבחינת "אין אדם נתפס על צערו" 30 , ואע"פ שאחרי כל מדת ההפסד המרובה שלקינו בה על ידם נשאר גם הערך החיוב שלהם לשלילת הגלות 31 וגם לפיתוח הלשון והספרות בכלל 32 , - גדול מאד הצורך והחיוב לברר את החשבונות האלה. אשרי חלקו שנתגלגלה זכות זו על ידו. יוסיף ויוסיף נא לזכות את הרבים, בטיהור אוירתנו התרבותית 33 . הדברים טעונים המשכה והשלמה היחס לשאר חלקי הספרות.
בחבת ישר נאמנה ובברכת האור המתחדש על ציון וירושלים וכל מקראיהן.
וע' "אגרות הראיה" אג' תמ"ה 34
צביהודה הכהן קוק

הוסף במאונך לכתוב: ואע"פ שמרובה חשיבותו של הנוער בחיי האומה, גם בקדמוניותנו וגם עכשו, יש גם צרך וערך רב להוקיע את הפסד ההפרזה של שלילת ערך הזקונים 35 .

ה'

בע"ה כפר עציון י"ד אדר ב' תש"ח 36

למורי ורבי הנערץ ר' יהודה צבי
ברכות רבות ושלום!
אודה ולא אבוש כי מכתבו היקר עוררני להתעמק בסוגיה הזו של ביטול תורה. אחרי עיון במקומות שהזכיר ואחרי התעמקות במצב ובחינתו הגעתי לידי משנה הערכה של הלמוד בכללו. דוקא בימי מסה אלה כשאנו מחויבים לעזוב בתי מדרשות ולהפריד את הספר מהסייף 37 אפשר לעמוד על הסכנה הצפויה לנו חו"ח 38 מהֵפְרֶד זה. טוב שידע כי גם במצב הקשה שפה יש עוד ניצוצות של מתמידים הדבקים בלמוד. כל אחד לחוד וגם בחברותא. במבחן הזה גוברת ההערכה לרוחני כי רק כך הוא הערובה לכל קיום הדם והאדם. אני עצמי שמח שה' נותן לי כוחות שוב לעסוק באורות קדשו זצ"ל. בכל פעם אני מוצא יותר [מים] ויותר אור בהם. צר לי כך שאין בידי להפוך את הלמוד קבע ובעיקר שנמנע ממני ללמוד באותה המדה שנפשי חשקה.
תפלתי לה' כי יעברו זמנים קשים אלה ונוכל להתמסר לעצם תעודתנו הנשגבה ולא להסתאב ולהטמא בשפיכות דמים איומה.
לפי צערו על ביטול הלמוד נראה שבישיבה 39 נדם קול התורה– האומנם?
הן קראתי על הסכם לא לגייס בני הישיבות. כן יזכנו ה' כי החבלים יהפכו לנעומים וכל צוררינו תמר אחריתם.
רוב ברכות לר' נתן היקר 40 ולכל בית הישיבה.
זה עתה נזכרתי שיש לברכו 41 לרגל חג חרותנו המתקרב ובכן חג כשר ושמח!
בברכת הערצה ותודה
שאול.

ב"ה י' ניסן התש"ח 42

כבוד יקיר לבבי מאד ר' שאול הי"ו
רב שלומים וברכת זמן חרותנו

שוב לא נתנוני הימים הללו למלא את חפצי לכתוב לכ' מיד לקבלת יקרת מכתבו. הנני מודה עליו בכלל, וביחוד על נועם הידיעה מהחזקת עמדת הרוח של עסק בתורה בתוך מעמקי משמרות השעה הזאת בקהלכם הקדוש 43 . חזקו והגבירו חיל בשם ד' בכל פתוחיכם למען עמו ונחלתו.
גם אצלנו בישיבה לא נדם קול התורה, אלא עוד הוסיף והתחזק במדה ידועה אע"פ שיש מאנשינו כמה וכמה עומדים בשערי סביבותינו.
להמשך דבריו בנוגע ליחס הספר והסיף, שהם ירדו כרוכים לנו עכשיו מן השמים לא בנגוד אלא בקשור הדדי: בתוך דברי לפני כשבועים בפועהמ"ז 44 אמרתי ג"כ כי אנשי הסיף אינם יכולים להיות פטורים ותלושים מן הספר ואנשי הספר אינם יכולים להיות פטורים ותלושים מן הסיף, לפי שהספר הוא חיינו-ועוזנו והסייף בחיובו ומצותו הוא [עִמנו] ממנו 45 . ועוד יתר על כן גם בחשבונות-הנפש הפרטיים עם התאמת-השלמתם למערכת הכלל הצבורי (כמבואר באורות ישראל פ' ב' וג' 46 ובאורות התורה פ' ב' וו') 47 , - מלבד הלכתה של כל מצווה עוברת ושאי-אפשר לעשותה ע"י אחרים, שמתרת להפסיק ולהתעכב מלמוד תורה, - אמנם משקל התיאום משני צדדים שהם אחד מוסיף להפיץ הארתה של תורה בסדרי מעשינו ונבכי שבילנו: במדרש רבה פ' כסף תלוה, בתאור מבנהו של עולם ע"פ הלואות הדדיות התורה לוה מן המצות והמצות לוות מן התורה 48 , והוא-הדין בעולם-הנפש – ולעומת-זה ברכוז הרוחני, המבוקש בעצמיותה של תורה, יש למצא ולחיות את קשר ענינה בכל עסקי חיובינו, וכמבואר ביחוד בפרק קטן-הכמות וגדול-האיכות "בד"ד" שבמוסר-אביך 49 . ועאכו"כ 50 בשיכות הקבלתם של ספר התורה וערך ארץ-ישראל לקביעת קדושת הדורות כדראב"ח נדרים כב: 51 ונבון יוסיף לקח, וליתרון הכשר הפסח יזכה אחיו עמו 52 .
אור הישועה שהגדיל להתנוצץ עם כניסת החֹדש הראשון לשנה, יוסיף וילך ממהום מראשון עד נכון כל היום אשר יוודע ויראה למלוא חסנה בשלמות התקומה והגאולה.
וכל כפלי הברכות, כמאמרן בתורה, באמתת חבה ויקר מלב"נ 53
צביהודה הכהן קוק

ו'

ב"ה י' אדר-ב' תשי"א 54
כבוד ר' שאול ידידי יקירי, שלום וברכת ד'.

עם הבעת חבת הנאתי מהופעות דבריך מפעם לפעם ב"הצופה", הנני מחויב להעירך כעת על הזהירות וההסתיגות שהיתה צריכה להיות ברשימתך הנאה על הישוב החבדי 55 . האמרה המובאה שם, ש"הסומך על קולות הוא נעשה בעל-מום", כשהיא נמסרת שם ביחס של הוראת-ההיתר של רועי ישראל וגאוניו בגולה ובארץ, המקובלות ונהוגות 56 , לשנת השביעית, יש בה זלזול ובעיטה בהוראת התורה-שבעל-פה, בגדולי ישראל ובפסק הלכותיהם, 57 גם התגרות והעלבה כלפי כל אחינו אנשי ישובינו העושים כדברי רבותינו הגדולים האלה 58 , גם השפעת רפיון כללי במשמרת התורה והמצווה והתנהגותה בהדרכתם של תופסיה ומאוריה המובהקים – וגם סלוף כללי ופגם-אמונה ביחס לתורת-ד'-תמימה 59 , מתוך ברירת הרגשה אנושית המוצאת ספוק של "תורה" באיסור יותר מאשר בהיתר ובחומרא יותר מאשר בקולא 60 , תחת אשר באמת אלה כאלה מזדהים לנו במהותה האחת של התורה ואחודים במקוריותה 61 . על המחמיר נאמר (בירושלמי ברכות 62 ) תנאי: ובלבד שלא יבזה אחרים שאינם נוהגים כך. בגודל זמננו הנשגב הזה עאכו"כ שאנו מחויבים לעמוד על משמר השיכות לשלמות קדושתה של תורה והדרכת נתיבותיה כמו לשלמות כל חלקי ישראל והדדיותם 63 החיונים בתקומת נחלתנו במהלך גאולתנו ופדות נפשנו.

והנני דו"ש 64 וטובך תמיד בידידות יקר בברכת האור המתחדש על ציון וירושלים וכל מקראיהן צביהודה הכהן קוק

אם הדברים היו נמסרים מצד חיצוני, שאינו שייך לתורה ומצוה היתה במסירתם בשם אומרם משום הסתכלות אוביקטיבית ניטראלית או הוקעה של קוריוז, אבל לדידן הלא לא תתכן אלא העמדה ההגונה ומתאימה. 65

ז'

עיקית' ירושת"ו
ב"ה י"א ניסן תשי"א 66

כ' ר' שאול ידידי יקירי שלנו ברכה מרובה.
דברי מכתבך החביבים, ביחס לנעם המצוות וערך קדשן, הזקוקות להוסיף הארה וברור לעיון מכתבי הקודם. אך מתוך עומס של עבודות מעשה ורוח בימים אלה נתעכבתי.
הערתי על אותה האמרה, שהבאת ב"הצופה", הלא לא שללה את הצד החיובי, המטבטא שם, של תֹקף הנטיה להידורים וחומרות מתוך חסידות ויראת שמים ואהבת המצוות 67 – אלא את הצד השלילי המטבטא ובולט שם ביותר של שלילה עקצנית ולגלגנית סיטונית וכוללת כלפי הקוּלות שבהנהגת התורה והמצווה 68 . ומשלילה זו מחויבים להזהר מאד. החיוב הזה כשלעצמו הוא קדוש ונחמד תמיד וביותר עתה, והשלילה הזאת, בצורתה זו, הנלוית אליו היא פגימת תורה ויראת שמים ופגימת אמונה ומוסריוּת, והיא מפסידתן תמיד וביחוד עתה. כבר הזכרתי לך את התנאי של חז"ל לגבי המחמיר על עצמו: שלא יבזה את האחרים, ועאכו"כ 69 ביחס לרבים ולצבורים ולגדולי ישראל וקדושת הדרכתו והוראתם התורנית בנידון זה של מצוות השמיטה, אין הנהגת הקוּלא מין פריקוּת עול והשתמטות מצוות אלא היא ענין של הוראה תורנית ע"פ יסודות ההלכה ותוקף קדושתה, והזלזול בה הוא זלזול בתורה, ובחירה (בבחינה ידועה שלא מתוך תמימות אמונה וקדושת טהרה, של קבלת מלכות שמים המתגלה בתורה וקובעת מצוותיה, אלא מתוך נטיה ריגשית של ספוק ההנאה הדתית ומלוי הצורך הנפשי ביחס אליה 70 ) בחומרתה ולא בקולתה, באיסורה ולא בהיתרה, - לעומת ההתקשרות השלימה אל תורת ה' התמימה המשיבה נפשנו ומחיה את כולנו ומאירה ומדריכה את כל נתיבותנו.
להעלות-על-נס כל הצתיינות בקיום מצוות וההתמסרות עליהן צריך תמיד, וביותר עתה- לא לשלול ולזלזל ערכו של קיום המצוות שבהדרכה התורנית השונה מהנטיה הנפשית להחמיר ולקרא לו פשרות וכדומה.
נוכח נחשולי הכפירה וטשטוש המהות יש להקים ולרומם רבוי תורה ואמונה טהרת מוסר ויראה שיסודו בתפיסה האלוהית של אהבת ישראל בלא-מצרים והחלטיות גאולתנו ותוצאותיהן המוצקות ואיתנות כל משמרות התורה התורה והמצווה וכל מסירות-החפץ עליהן בכל מלואן בחיי היחיד והצבור, המדינה והאישיות, מתוך קריאת הגודל לאלוהנו בכל סגולת חיינו.
הבעש"ט אמר: רבוי האהבה והוספתה – הוא התקון לכפירה. ואאמו"ר הרב זצ"ל: "אהבת ישראל היא לא רק עבודה הרגשית אלא מקצוע גדול בתורה" 71 . וקיימים מקבועים דבריהם אלה בחכמת קדושתם – עאכו"כ3 עכשו.
התברך תמיד ולכל טובו וכשרותו של זמן חרותנו
בתוחלת האור המתחדש על ציון וירושלים וישראל וכל מקראיהן
מאת נאמן ידידות ישרך דורש שלומך וטובך צביהודה הכהן

ח'

ב"ה עיקו"ת ירושת"ו עש"ק תולדות כ"ח כסליו התשל"ה 72

עתרת השלום והברכה למע"כ מר ידי"נ 73 עוז והדר הנעלה והדגול מאֹד הרא"י ד"ר ברַוְוָר 74 שליט"א,
בהתראות היום – וכן כמובן גם תמיד – למקרא דבריו בגליון "הצופה", נתעוררתי על כך בהמשך ענינם ביחס אל יל"ג החסיר את השלמתם ושכלולם במלא רשעיותו בשיר "קוצו של יוד" 75 אשר בזה מתחנכים את הנֹער המתוכונן לבחינות "בגרוּת", ע"פ תכניתו של "משרד החינוך" האוּמלל 76 , להתמלא בבוז-השינאה אל הרבנים ותורתם והוא כולו שקר וכזב ורק עלילה בדויה ושפלה של לא-היה ולא-נברא, ומעולם לא נפסל ולא נתבטל גט של אשה מפני פגם קוצו של יוד, וכל-זה נכתב ונוצר ממנו רק מתוך השנאה אל הגאון ר' יוסף זכריה שטֶרן זצ"ל 77 , שהוא מכונה בשירו זה בשם "רבי ופָסי", וממנו אל הרבנים ותורתם.

והנני במלוא חברות יקרו ובצפית הישועה השלמה
צביהודה הכהן קוק

ט'

ב"ה בך-יברך ישראל-שבט התשל"ח 78
שלום וברכה לכבוד מר מיכאל דשא 79
מערכת – "זאת הארץ".
בכל לב ונפש הנני מביע לכ' בזה מעמקי-מרומי תודותי ותודות כל ישראל ומלוא שייכות והזדהות הנאמנה עם הדרת הדברים הנכוחים והצודקים כולם ממש, מראשיתם ואחריתם, שנתפרסמו בגליון "זאת הארץ", של י' שבט ח"ז 80 . כן תוסיף תגדיל תאדיר בע"ה לשם תקומת עמנו ונחלתנו כולה.
בכל רחשי היקר
בצפית ראית הישועה השלמה
צביהודה הכהן קוק

י'

ב"ה ט"ז סיון התשל"ח 81

שלום וברכה לידידי נכבדי הנעלה מר מיכאל דשא

זה כמה נתחיבתי תשובה ותודה על יקרת מכתבו וחמודות שיריו.
אמנם כן שבעתי עֹּנג 82 מהם משפע רוממות רוחו ומבוע נאמנותו הישראלית הנשגבה ונאדרה. כן תוסיף נא תרבה תגדיל גילויי רוחך החשובים לשיכלול הארת דבר ד' בתקומת עמו ונחלתו.
ואולי הגיע הזמן לקבץ פזורי הדברים בשלמות כרכם, למען יתקימו ויופיעו לימים רבים 83 .
במלא היקר
בצפית הישועה השלמה
צביהודה הכהן קוק

י"א

ב"ה כ"ב בתמוז התשל"ח 84

לכ' ידידי הנעלה הֲדור 85 -השירה וביטויה מר מיכאל דשא.
כל תודותי על חמוּדות ספר שירך שהמצאת לי, והנה מה שרשמתי בצדי גליונותיו:
עמ' 101. זמן נכרי.
עמ' 133. הֵד לאגדות עכו"ם.
הנכרי הגדול הֶרדֶר 86 אמר:
ברכי –נפשי של תהילים קד
הוא שיר-הטבע המופלא ביותר.

נאמן חביבות חשיבותך,
תוסיף תגדִיל תאדיר,
בכפלי ברכות היקר
בצפית תוחלת ישועתנו השלמה
צביהודה הכהן קוק

י"ב

ב"ה ד' תשרי התשל"ט 87

גמח"ט 88 וכל עתרת השלום והברכה
לכבוד ידידי הנעלה מאד מר מיכאל דשא

בבקשת סליחתי על התעכבות תשובתי לחשיבות מכתבו, מטו"ב 89 מת"א, מתוך מעמסת ענינים אישיים וצבוריים של –הימים האלה.
ועתה, לפי סיבוכי הענינים והימים האלה,
בתשובה לשאלתו – בקשתו ביחס לחזרת פרסום מאמרו מ"זאת-הארץ" עם תוספת דברי עליו, בודאי ובודאי כאשר רואה ומוצא צורך ותועלת בזה, הזריז הרי זה משובח.
והנני תמיד דורש שלומו מלב ונפש
בכל יקר נאמן בצפית שיכלול משמעתנו
צביהודה הכהן קוק

^ 1.גנזים 99\93177-1. תגובה רבינו לתגובתו של יהושע רדלר-פלדמן בקשר להערות של רבינו בעניני עריכה של "ההד". בהערות השולים אביא ממכתבו של מר פלדמן [ל' כסליו תרפ"ט, גנזים 38\59853], דברים שיועילו להבנת דבריו של רבינו.
^ 2.יהושע רדלר-פלדמן, [בכנויו הספרותי- ר' בנימין]. סופר עורך ואיש צבור, גדל ולמד תורה בזברוב שבגלציה, בשנת תר"פ נסע לברלין ורכש השכלה כללית, בשנת תרס"ו אל ברנר בעריכת "המעורר", בתרס"ז עלה ליפו, היה מזכיר בגמנסיה הרצליה, היה בכינרת, ב"פועלי ציון", ממקימי בת ים ובית הכרם. אחרי מחה"ע הצתרף למזרחי ויסד בתרפ"ח את "ההד" 'ירחון חרדי' - ציוני, היה ממיסדי "ברית שלום", מתר"ץ ערך את "מאזנים", כמו"כ ערך את הצופה. נפ' בירושלים תשי"ח. עוד עליו שיחות הרצי"ה לאורות עמ' 166.
^ 3.מר פלדמן כתב סיקר ב'ההד' את שערורית השחיטה בתל אביב - התגלה כי מספר קצבים לקחו בהמות מתות מערבים, מספר תלמידי חכמים, בהם גם מרן הרב זצ"ל והר' עוזיאל זצ"ל פסקו לפסול את השחיטה הזו, ותלמיד חכם אחר ביטל את דבריהם מאוחר יותר. פלדמן ציין מדברי ראשונים רבים כי אין לכחם לבטל דבר שאסר חבירו, ועם הראשונים אותם כינה "אבות העולם" הביא גם מדבריו של הרש"ר הירש כסיעתא.
^ 4.על אחת כמה וכמה.
^ 5.בחינת יכה יוסי את יוסי, ע"פ המשנה סנהדרין ז' ח', באור הענין לקמן.
^ 6.במכתבו של מר פלדמן אל רבינו הוא כותב, "ידעתי גם ידעתי כי אין להזכיר את הירש בנשימה אחת עם "אבות העולם". ואולם אותן השורות באו כדי להראות לראשי ה"אגודה" בגרמניה.. שהם נמצאים בנגוד עם תורת רבם הם מטעם זה יש בדעתי לתת בחוברת הבאה גם קטע מדברי ר' עזריאל הלדסהימר, בחינת "יכה יוסי את יוסי" וסו"ס חושבני כי הכח המרכזי של האגודה הלא באשכנז ולכך אנו מכוונים את דברינו". על כך משיב רבינו, כי אין צורך להגזים גם בכוונה כזו, ומעיר לו על בטויו "יכה יוסי את יוסי". על התיחסותם הכללית של הרב ורבינו לרש"ר הירש עיין – אגרות ב' עמ' ש"מ, לשלשה באלול נ"ב.
^ 7.ב'ההד' לחודש כסליו [עמ' ד'] הובאו פנינים מגדולי ישראל לחנוכה. רבינו העיר על כך שלא הובאו דבריו של מרן הרב זצ"ל מאגרות הראיה. מר פלדמן השיב שהעריכה התמקדה בכתבי גדולי החסידות.
^ 8.יתכן שההתיחסות כאן היא לקבוצת הוגים באותם תקופות [כגון מרתין בובר וגרשום שלום], שעסקו בחסידות מתוך חפוש אחרי 'מיסטיקה יהודית'.
^ 9.בבטוי "הד" רומז רבינו לשם הירחון. יש לציין שבמקום הבטוי "היהדות החרדית" מופיע כאן הבטוי "היהדות השלמה".
^ 10.הצעתו של מר פלדמן במכתב אל רבינו שהבאת דברי הרב באגרות על חנוכה תידחה לשנה הבאה.
^ 11.ר' שם טוב גפן, כ"ז ניסן תרט"ז – כ"ו סיון תרפ"ז. תלמיד חכם [ראה תאריו באגרות מאת מרן הרב זצ"ל, מובאות בתחלת הספר "הממדים בנבואה"], פילוסוף פיזיקאי וגיאולוג בעל שיעור קומה גדול. כאמור רש"ט חבר את הספר "הממדים בנבואה" וכתבים נוספים שלא ראו אור. עוד על תולדותיו והגותו, בזכרונותיו ובמאמרי הערכה בספרו הנ"ל. התיחסויות רבות של רבינו אליו נמצאות בשיחות הרב צבי יהודה על הפרשיות [ראה מפתח השמות], התיחסות כללית יותר ישנה בשיחה "שבילי אמונה"בשיחות רבינו כללי ח"ב [שם הרצי"ה מתיחס גם למיעוט ההתיחסות אליו וחלקיות עריכת כתביו]. רבינו העיר בדבריו לר' בנימין על כך שמערכת ההד לא התיחסה לספרו של ר' שם טוב גפן במדה הראויה. ר' בנימין השיב בהצעה שרבינו יכתוב מאמר הערכה למדור הביבלוגרפי של ההד.
^ 12.אף על פי כן ואף על פי כן.
^ 13.יש לשים לב שה"יהודי" כאן מופיע כתואר, ולאחריו הו' מוסיפה תואר נוסף של חכמה.
^ 14.נולד בהמבורג תר"ג, למד מהרב ברוך ד"ר ליפשיץ [בנו של התפארת ישראל]. רכש השכלה באוניברסיטת פראג בעיקר בהסטוריה ובפילוסופיה, משם עבר לגליציה ללמוד תורה, וכך גם הצתרף לתנועת חסידות, בעיקר לחסידי ה"תפארת שלמה" מרדומסק [אשר סמך את ידיו על תרגום תורת החסידות למשכילי גרמניה]. בתקופה זו הפך לדוברה של תנועת החסידות כלפי משכילי גרמניה, ופרסם בין השאר את ספרו "החסידות" [ת"א תשי"ד]. מאוחר יותר התפרסמו ספריו ומאמריו בתורה פילוסופיה לשון והיסטוריה. מרקוס פעל הרבה מאד ביצירת ציונות דתית עם ת"ח רבים. נפ' באדר ב' תרע"ו.
^ 15.לעת עתה.
^ 16.גנזים 76\44772-1.
^ 17.ד"ר אברהם יעקב ברוור, היה ד"ר לפילוסופיה, גיאוגרף והסטוריון. למד בבימ"ד לרבנים ובאוניברסיטה בוינה, וכשעלה לארץ עסק בארץ בחנוך ומחקר. אגרת נוספת אליו לקמן.
^ 18.עיר קדשינו ותפארתנו תבנה ותכונן.
^ 19.גנזים 377\89822-1.
^ 20.כנראה מר הברמן הקשה על לשונו של הרב באורות הקדש ח"ד, האהבה הכוללת סע' ט"ו. שכתב שם "שוכן הוא אור אין סוף בהבטוי של השם, בבטוי של האלוהים, בכל השמות והכנויים.. נולדים לנו בנשמותינו אורות אלוהיים, אלהים רבים". רבינו מבאר לפניו את הבטוי הזה ע"פ המשך הפסקה. הברמן פרסם מאמר הקשור לנושא בקובץ "בית מקרא" ג' (ל"ד), תמוז תשכ"ח, וע"ע שם גליון ל"ב.
^ 21.בראשית י"ח ג', עיין שם ברבינו בחיי.
^ 22.מטטרון. ועיין דרשות הר"ן דרוש רביעי.
^ 23."ואמר רבה א"ר יוחנן עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה, שנאמר- "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן ג' נקראו על שמו של הקב"ה ואלו הן צדיקים ומשיח וירושלים". גם הגמרא במגילה י"ח. אומרת שהקב"ה קראו ליעקב אל, ועיין בפתיחת מדרש רות רבה.
^ 24.ועיין עוד מורה נבוכים ח"א פ"ב, וח"ב פ"ו.
^ 25.עיין עוד 519 במאמרי הראי"ה.
^ 26.גנזים א50564-\61.
^ 27.אברהם קריב, תר"ס – תשל"ו, סופר, משורר, מתרגם, ומבקר ספרות. הוא למד בישיבות מיר סלבודקה וטלז, זמן קצר בבית המדרש למורים של ביאליק באודיסה, ובאוניברסיטה במוסקבה. עם השנים, בעבודתו הביקורתית שאף להשיב את את הספרות אל מקומה היהדותי, מתוך שיבה אישית אל היהדות.
^ 28.הוצאת עם עובד תשי"א, בספר דברי ביקורת חריפים על הכפירה שבתרבות העברית, והם מופנים ביחוד כלפי הזרם של ברנר. לא לחנם הרב צבי יהודה קרא לו "מנפץ אלילי הספרות העברית החדשה" (גדול שימושה עמ' קל"ג). ספרו מאמרים נוספים מן הסוג הזה, כונסו מאוחר יותר, בספר "נרתק את השלשלת" (מאמרים והרצאות על העם והמדינה, מחברות לספרות, תשכ"ה].
^ 29.עיין אורות: ישראל ותחיתו ח', אורות התחיה מ"ה וס"ב, ועמ' ק"ז, עולת ראיה עמ' רע"ח, ומתוך התורה הגואלת ח"ד עמ' ס"ח.
^ 30.בבא בתרא ט"ז ע"ב.
^ 31.עיין מאמר הדור - עקבי הצאן עמ' ק"ט, אורות התחיה שם, ובפסקאות- מ"ז, נ"א, ערפלי טוהר עמ' כ"ט, אורות התשובה פרק ד' פסקה י', אגרות ד' עמ' קנ"א, מתוך התורה הגואלת שם ס"ט-ע. על המושג "שלילת הגלות" בהקשר אחר, ראה לנתיבות ישראל ח"ב "מבצר הקדש לישראל ולארצו" סע' ה', שיחות הרצי"ה, שואה, א'.
^ 32.עיין אורות התחיה ל"ז, אורות התשובה פרק ד' פסקה י"א, שיחות הרב צבי יהודה, במדבר, עמ' 144. על הלשון עיין - אגרות ד' ארנ"ה, אגרות צמח צבי אג' ה' ועמ' נ"ח ע"ז ע"ה ק"א – ק"ג, קל"ו.
^ 33.עוד על התחיה הספרותית והעבודה בה - עולת ראיה ח"ב עמ' ו', אגרות א' עמ' כ"ב, קל"ו, קצ"ה, רס"ו, אגרות ד' אק, עקבי הצאן עמ' ו', מאמרי הראיה עמ' 505, אגרות צמח צבי אג' ו', י"ב, כ"ו, ועמ' ר'.
^ 34.שם – [אגרות ב' עמ' צ'] "אני חושב כל סגנון ספרותי המטיל ספק בתכן היהדות, לעומת עבודות זרות, למעשה רדיפה לכלל ישראל, ששום כשרון ושום חכמה שבעולם לא יוכל לכפר ע"ז.. אדע ג"כ לדונו בזה שדבריו יוצאים מקירות לבו ומכאובי ספקותיו אוכלים את כליותיו. אבל במה חטאה האומה העלובה, שנרשה להוסיף על יגונותיה ועלבונה, מידי שונאיה הזרים, גם מכות כאלה מבית מאהביה בניה? ומתוך כך לא יכלתי להתגבר על עומק צערי, שנצטערתי כמה פעמים מהופעותיו הספרותיות של כבודו, עד כדי מדה זו שאוכל להשתתף בעבודת "העתיד" ". האגרת נשלחה לש"י הורביץ, שבקש מהרב להשתתף בקובץ הקרוי "עתיד", כשמו על עתיד ישראל, הרב סרב כאמור, ומ"מ בעקבות הענין נכתב המאמר "למהלך האידאות" שפורסם ב"העברי" של הרב מאיר בר אילן זצ"ל, ונמצא באורות עמ' ק"ב. עוד על כך – אגרת ת"ט; מתוך התורה הגואלת ח"ג עמ' רי"ד, שיחות הרצי"ה לאורות עמ' 167.
^ 35.עיין באגרות הראיה עמ' מ"ה, נ"ג, ואגרות צמח צבי, עמ' א', מ"ט, קע"ה.
^ 36.גנזים 38A\27975-1. אגרת זו נכתבה ע"י שאול רז שהיה ממגיני כפר עציון. היא מקדימה את האגרת הבאה אחריה, כמו חברותיה שתבאנה לקמן. מתוך ערכה זה היא גם קובעת ברכה לעצמה, בתאור עוצמתם של אנשי כפר עציון בתש"ח. שאול רז [תר"פ – תשמ"ח] משורר וסופר מעורכי הצופה, נולד בזווירצ'ה [פולין], התחנך בבי"ס המזרחי שם, עלה לארץ והצתרף לקבוצת אברהם בכפר פינס. לאחר שחרורו מאצבא הבריטי התישב בכפר עציון, נפצע ונלקח לשבי לירדן שם ערך את עיתון השבויים "תיל". אחרי שחרורו מהשבי למד בישיבת מרכז הרב. קשרו עם הישיבה נוצר לאחר מפגש מיוחד עם הרב הנזיר בכפר עציון, וכנראה זכה ללמוד עם רבינו בתקופות שלפני מחלמת השחרור. אגרות נוספות הנוגעות לספריו יופיעו אי"ה בגליון הבא.
^ 37.מדרש רבה ויקרא ל"ה "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" "כל הכתוב לחיים בירושלים" הוא שעוסק בתורה שהוא עץ חיים שנא' (משלי ג) "עץ חיים היא", תני בשם ר' אלעזר הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים אמר להם הקדוש ברוך הוא אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולים מן הסייף ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם" [ר' דברים רבה פר' ד', גמ' ע"ז י"ז:, ילקוט שמעוני עקב תת"ס, ובישעיהו רנ"ו]. כמובן שישנו שנוי מובנים מסוים בין המשמעות הרגילה לבין המשמעות הנוכחית בה החבור בין סיפא לספרא הוא אידאלי. עוד ראה בדבריו של רבינו במכתב הבא.
^ 38.חס וחלילה.
^ 39.ישיבת מרכז הרב, ועיין לקמן.
^ 40.ר' שלום נתן רענן, נו' ליטא תר"ס נבל"ע ירושלים י' ניסן תשל"ב. חתנו של הראי"ה, ומנהל הישיבה שנים רבות. דברי תורתו פורסמו ב"בשמן רענן", ובוברת "נתן התורה".
^ 41.יתכן שהכוונה ליום הולדתו של רבינו בליל הסדר, באותה שנה מלאו לרבינו 57 שנים.
^ 42.גנזים 470\29820-2 – תשובת רבינו.
^ 43.כפר עציון כאמור, ועיין אור לנתיבתי עמ' שי"א-שי"ב.
^ 44.בפועל המזרחי.
^ 45.עיין אור לנתיבתי עמ' ש'-ש"א, שי"ג; שיחות הרב צבי יהודה; לנתיבות ישראל .
^ 46.אורות עמ' קמ"ג, פ"ב של אורות ישראל, "קשר היחיד והכלל בישראל"; שם עמ' קמ"ו, פ"ג של אורות ישראל, "ההתדבקות וההתקשרות בכלל ישראל".
^ 47.הכוונה לאורות התורה פרק ב' פס' ו': "יסוד תורה לשמה הוא הגברת כחה של כנסת ישראל הנמצאת גנוזה בקרבנו. וכל מה שנוציא יותר אל הפועל סעיפי ידיעות והרחבת רגשות ממנה, הננו מגדלים את כחה ומזהירים את יפעתה, והרינו מגדילים את התורה עצמה שהיא רוחניות החיים האמיתיים של כנס"י, הצפונה בנו, והחבויה הכל התורה כולה בכל פרט מפרטיה".
^ 48.שמות רבה פ' ל"א- "במשפט בא וראה כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה היום לוה מן הלילה והלילה מן היום .. התורה לוה מן המצות והמצות מן התורה שנאמר "שמור מצותי".
^ 49."בכל דרכיך דעהו". הכוונה לפסקה ב' מפ"ב במוסר אביך: "בכל דרכיך דעהו, צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם... כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו הקב"ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דוקא ובה ימצאנה ולא במקום אחר.. וכן בכל הדברים שעושה הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו יתברך.. והב' הוא ב' ה"בתוך" שבעצמותם של הדברים הוא יודע את הקב"ה... צריך לשמוח בחלקו ולא ירדוף אז אחר דבר אחר כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז דוקא בפרט זה".
^ 50.ועל אחת כמה וכמה.
^ 51.שם- "אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שערכה של ארץ ישראל הוא".
^ 52.עוד מקורות בענין זה- חוברת 'צבא וישיבה', לנתיבות ישראל –"למצוות הארץ", שיחות הרב צבי יהודה [ע"פ מפתח].
^ 53.מלב ונפש.
^ 54.גנזים 470\29802-2.
^ 55.בהצופה [ח' אדר ב' תשי"א], בתוך כתבה של שאול רז על כפר חב"ד, הובאו דברי הרב שם כאילו אין מקום להקל בהיתר מכירה ומי שמיקל הוא בעל מום. הדברים הובאו מתוך הקשר כללי של הערכת החומרות בהלכה.
^ 56.עיין באדר היקר עמ' פ"ה, פ"ז, אגרות הראיה א' עמ' של"ד ובאג' שי"ח, ואגרות ב' של"ה, תקכ"ב.
^ 57.ר' יצחק אלחנן מקובנא [אגרות ב' עמ' קנ"ד], ר' שמואל מוהליבר [ניצני ארץ ח"ו אג' ז'], ר' יהשוע מקוטנא [בשו"ת ישועות מלכו], מרן הרב זצ"ל, ר' שמואל זאנויל קלפפיש [ראה בכרוזים שבסוף "ספר השמיטה" לר' יחיאל מיכל טקוצינסקי], הרי"ש אלישר, ר' יהושע ליב דיסקין [אגרות הראיה א' עמ' רנ"ח, של"ד, שם ב' עמ' א', ובאדר היקר עמ' פ"ה], ר"נ הרץ [רבה של יפו], ר"מ עליאשברג, האבני נזר [יו"ד סי' תנ"ח], ר' יוסף ענגיל, רח"א וואקס [סקירה כללית ראה בספר השמיטה עמ' נ"ט, וצפיף מלוכה עמ' 282-286]. ועיין עוד שבת הארץ בסוף ההקדמה, בתחלת המבוא, ובהערות האדר"ת בסוף הספר, אגרות הראיה א' קע"ז, לנתיבות ישראל, במאמרים – "לכבוד מר שמואל עמנואל", "בשולי הגליון", וב"שתי הערות" [ח"ב עמ' רמ"ה ע"פ הוצאה ראשונה]; ובניצני ארץ י"ד, הערות הרצי"ה בענין היתר מכירה, עמ' 28. על הזלזול, ראה אגרות של"ה, של"ח, ותקכ"ב.
^ 58.עיין אגרות של"ה, ואדר היקר שם עמ' פ"ז.
^ 59.הלא "כאוסרים כך המתירים לבם בר בקרבם ומחשבתם הרצויה לשם שמים, לטובת האומה והארץ, היא סמכתם להחזיק בדרכם אשר דרך הקדש יקראו גם לה" [אגרות א' עמ' שכ"ז]. ועיין במכתבו של הנצי"ב [שהיה מן המתנגדים להיתר המכירה] בלמוד זכות על המקלים שנוהגים כהוראת גדולי ישראל שהתירו להם, בספר שמואל [ס' זכרון לר' שמואל מוהליבר] עמ' ק"א.
^ 60.ראה במכתב הבא, ועיין באגרות הראיה א' עמ' שמ"ח, ובדברי הגר"א שפירא שליט"א בהקדמת מדריך לשמיטה לחקלאים [מכון התורה והארץ תשמ"ו].
^ 61.עוד על דרכו של מרן הרב זצ"ל בעניני חומרות וקולות, באורח משפט עמ' קכ"ג. ובאגרות א' אג' רנ"א, רע"ב. ועיין בשיחות הרצי"ה "בעניני התישבות" סע' 34.
^ 62.פרק ב' הל' ט', [כ"א ע"א]: "א"ר אבהו מעשה בר"ג ור' יהושע שהיו בדרך והיו מסתלקין לצדדקין מפני יתידות דרכים וראו את ר' יהודה בן פפפוס שהיה משתקע ובא כנגדן אמר ר"ג לר' יהושע מי הוא זה שמראה עצמו באצבע. אמר לו יהודה בן פפוס הוא שכל מעשיו לשום שמים. א"ל ולא כן תני כל דבר שהוא של שבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד חכם עושה אלא א"כ מינו אותו פרנס על הצבור. אמר ליה והתני כל דבר של צער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה ת"ח עושה ותבוא עליו ברכה. א"ר זעירא ובלחוד דלא יבזה חורנין". ועיין באדר היקר שם, בדבריו של האדר"ת על המתנגדים לעריכת היתר המכירה "ואני קראתי עליהם מש"כ בחו"מ בשלו יכול לקדש שם שמים ולא בשל אחרים", במבוא לשבת הארץ עמ' מ"ד, בדברי מרן הרב זצ"ל "אמנם אבותנו הראשונים", ובלנתיבות ישראל הוצ' בית אל, ח"ב עמ' תקכ"ד הע' 3.
^ 63.עיין לנתיבות ישראל ח"א מאמר "התורה והארץ".
^ 64.דורש שלומך.
^ 65.נוסף בשולי הדף בכ"י של רבינו.
^ 66.גנזים 2\29804\470.
^ 67.עיין אגרות הראיה אג' רל"ו-רל"ז, ש"י, ועמ' של"ב, לנתיבות ישראל ח"א "חיבת מצוות שביעית", וכן בח"ב "ליושר הלכות והליכות" סע' ג'.
^ 68.על תכונת העקצנות עיין שיחות הרב צבי יהודה על ארבעים ושמונה מדות, סע' 70.
^ 69.ועל אחת כמה וכמה.
^ 70.ראה שיחות הרצי"ה על ארבעים ושמונה מדות, סע' 90.
^ 71.אורות ישראל פרק ד' פסקה א'.
^ 72.גנזים 76\20486-1.
^ 73.מעלת כבוד מר ידיד נפשי.
^ 74.הניקוד במכתב.
^ 75.יל"ג, יהודה ליב גורדון שר"י, ממשוררי תקופת ההשכלה. בתרל"ו פרסם שיר בשם 'קוצו של יוד' בו כביכול בגלל העדר קוצה של האות יו"ד הרב אינו נותן לעגונה להתחתן, כאמור השיר מבזה את תלמידי החכמים ברוסיה.
^ 76.עיין שיחות הרב צבי יהודה, בראשית עמ' 69, ושמות 169 הערה 21. ובשיחה "עם ישראל" סע' 19. וכן במתוך התורה הגואלת, חלק ד' עמ' ס"ח, ובלנתיבות ישראל ח"ב "לכבודו של גאון ישראל". ועיין 'הראיה, קובץ' עמ' קמ"א, אגרות ב' עמ' ע"ב, בצמח צבי י"א, י"ז, להל' צבור כרוז ח' ובהערות עליו.
^ 77.ר' יוסף זכריה שטרן זצ"ל, מחבר 'שו"ת זכר יהוסף ואב"ד בקהילת שאוויל, חתנו של ר' מרדכי גימפל יפה [אב"ד בקהילת ראזני, הערכה עליו בלנתיבות ישראל ח"ב]. עוד עליו ב'מתוך התורה הגואלת' ח"ב עמ' רצ"ג, בטל הראי"ה עמ' מ"ג, צ"ט, ובחוברת "הרב יוסף זכריה שטרן" הר' זאב אריה רבינר, ירושלים תשי"ג..
^ 78.גנזים 359\65183-1.
^ 79.מיכאל דשא משורר וסופר. נולד בבוברויסק, משפחתו עלתה לארץ כשהיה בן 10 לחיפה ולאחר מכן לבאר טוביה, הוא למד במקווה ישראל ובבימ"ד למורים בבית הכרם בירושלים, שם קיבל בתרצ"ח את תעודת ההוראה ויצא לארה"ב לשליחות, בארה"ב קיבל תאר בספרות ילדים. לאחר מכן שב לארץ וגר בבאר שבע ובמושב שדמה מיכאל דשא פרסם 28 ספרי שירה וסיפורת, על עצמו הוא מספר בספר 'יערות הילדות'.
^ 80.חודש זה. בי"ד שבט תשל"ח, פרסם מיכאל דשא מאמר ב"זאת הארץ", הנושא את הכותרת "בולמוס השלום עלול להביא מלחמה". המאמר עוסק בכך שאין 'למכור' בשביל ערך השלום את העליה וההתישבות בארץ, והשלום יבא ע"י חיזוק חינוכי-ערכי ובטחוני-כלכלי של מדינת ישראל, ע"י עליה, וביחוד בסבלנות. הוא עוסק גם בבולמוס שבטיעונים לשלום, ולעומתם בסכנה האסטרטגית שבויתורים לערבים, כאשר אנו מציגים את עצמנו כ'חוטאים' ולא כבעלי הזכות המוסרית-משפטית על הארץ.
^ 81.גנזים 359\65184-1.
^ 82.ניקוד במקור.
^ 83.שיריו משנים אלו אכן כונסו בספר "שבע ביום", ועיין במכתב הבא.
^ 84.גנזים 359\65185.
^ 85.ניקוד במקור.
^ 86.הרדר, קלסיקן ותיאולוג, תקס"ג תצ"ד. גדלותו מצטיינת בשאיפה לתום, התנגדות למוסר הנוצרי, שאיפה לחבור בין הטבע לרוח, ראית התנ"ך כהסתוריה ממשית והערצת כח ההבעה העצום שבלשון העברית, והסגנון של ספר הכוזרי.
^ 87.גנזים 359\65186-1.
^ 88.גמר חתימה טובה.
^ 89.מט"ו באב.

מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק