ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- א"י נקנית ביסורים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הנרצחים מאיתמר
ידועים דברי קודשו של רבי יהודה הלוי [בספר "הכוזרי" א', צ"ז (עיי"ש)] שלא הייתה כאן עבודה-זרה ממש , וכן נמצא בעוד כמה מקומות [ברשב"ם, ברמב"ן, בספר החינוך, "אור החיים" הקדוש; ועי' "שם משמואל" (כי-תשא תרע"ג, עי"ש) שכתב: "שבפנימיות ישראל לא היה חטא כלל ... אלא לחיצוניותם"]. זה נראה כאילו עבודה-זרה אבל יש הבדל דק מאוד, דק מן הדק (ועי' רמב"ם הל' ע"ז פ"א). אבל אנחנו שייכים ל"ואתם הדבקים בד' א-לוהיכם" (דברים ד', ד') ולפי הערך שלנו זו חולשה נוראה, זו התעכבות בדרך. נשארנו תלויים באמצע . אנחנו איננו "שכחי א-לוהים" (תהילים ט', י"ח), אנו בעלי זיכרון ופה נעשינו מבולבלים, "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצריים לא ידענו מה היה לו" (שמות שם). מתוך הרגשה זאת והתבלבלות זאת צריך למצוא את "אשר ילכו לפנינו" (שם). רצו ממשות כדי להיאחז בה.
התקטנות זו, לפי ערך הגדולה של "עם זו יצרתי לי" (ישעיה מ"ג, כ"א), היא "חטאה גדולה" (שמות ל"ב, כ"ב - ל'), והתפוצצות לאותה שעה ולדורות עולם. מהכישלון הזה נמשכה חולשה לדורות "וביום פוקדי ופקדתי עליהם חטאתם" (שמות ל"ב, ל"ד) - "אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מ-24 בהכרע ליטרא של עגל הראשון" (סנהדרין קב.) - ניצוץ מחטא-העגל נשאר לדורות. בכל הדורות, יש משהו שצריך עוד להינקות מחטא-העגל. זה ענין מפורסם - דברים נגלים. מהתסבוכת הנוראה הזו, נגרמת התבלבלות בסדר ההיסטוריה שלנו, התעכבות בסדר אחיזתנו בארץ, כפי שנמצא בכתבי מרן הגה"ק הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצוקללה"ה ("אורות", המלחמה - פ"ד) - מה שכתב באמצע מלחמת העולם הראשונה ובאמצע אירופה המתייסרת בחורבותיה - וזו לשונו: "לולא חטא-העגל היו האומות יושבות ארץ-ישראל משלימות עם ישראל ומודות להם, כי שם ד' הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות, ולא הייתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה הייתה הולכת בדרכי שלום כבימות-המשיח. רק החטא גרם ונתאחר הדבר אלפי שנים, וכל מסיבות העולם הינן אחוזות זו בזו להביא את אור ד' בעולם, וחטא-העגל ימחה לגמרי וממילא כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד', והעולם יתוקן באורח שלום ורגשי אהבה, ונועם ד' יוחש בכל לבב, לענג רוח ולעדן נשמה ולכל בהם תחיה נפש כל חי". עכל"ק.
מנין שאב מרן הרב זצ"ל את הידיעה כי חטא-העגל הוא הגורם להמשך צחצוחי החרבות של העולם? מה עוד נושאים אנו בתוכנו גם היום מעוון העגל ומפרעונו המעכב גם בעדנו מלהביא את "האומות יושבות ארץ-ישראל" - להשלים עם ישראל ועם א-לוהי ישראל ולתקן עולם "באורח שלום ורגשי אהבה"? [עי' בחוברת "תכלת מרדכי" פר' כי-תשא ה'תשס"ב (לרב מרדכי אלון שליט"א)].
אלו דברים מפורשים בחז"ל (שמות רבה ל"ב, א'), שם כתובים המילים הללו: "אילו המתינו ישראל למשה ולא היו עושים אותו מעשה, לא היו הגלויות - עובדי כוכבים ומזלות ולא מלאך המוות שולט בהם".
יושבי הארץ, שמהם נלקחה ארץ-ישראל, לתתה לבעליה האמיתיים - ישראל, היו מעבירים את הארץ מתוך הסכמה והכנעה מלאה. אילו היו מכירים ברוממותם של ישראל מכוח מעלתם הרוחנית הטבועה בהם, שבאופן טבעי מגיעה להם זאת הארץ, כמו שנאמר: "ארץ-ישראל חביבה עלי ובני חביבים עלי, יבואו בני שהם חביבים עלי לארצי שהיא חביבה עלי". אך דא עקא, במה דברים אמורים? בשעה שישראל ראויים לארץ והארץ ראויה להם - כשהם עומדים ברמה רוחנית ונפשית נאותה. אולם כשגרם חטא-העגל להוריד את ישראל מדרגתם, לא נענו יושבי הארץ הגויים להכיר בישראל כבניה הבלעדיים של ארץ-ישראל, ואז החלו המלחמות. יעויין במסכת סנהדרין (צא.; ועי' ברש"י על בראשית א', א'), על הויכוח שהיה לבני ישמעאל ובני כנען עם ישראל: מדוע יושבים בה ישראל בלבד, הרי שייכת היא אף לישמעאל בנו של אברהם וכן לכנען? מדברי המהרש"א (שם, עיי"ש) עולה הביאור הברור, מה הייתה נקודת האחיזה של הגויים - בני אפריקא (כנען) או בני ישמעאל, לארץ הזאת. כיון שישראל לא שמרו על תעודתם הראויה, אין הם עדיפים יותר על פני הכנענים בני כנען, לכן באו ובאות המלחמות מן הרגע הראשון על אותה ארץ נחלת ישראל. אבל אילו היו הגויים רואים את גודל מעלתם וישרותם של ישראל, בכל המובנים והמישורים, לא היו מעלים טענות ועוררין והמלחמות היו נמנעות מלכתחילה. כל זה סובב ובא מחטא-העגל הראשון, שהוריד את ישראל מדרגתם. הווה אומר, כי המלחמה מתנהלת נגד ישראל מחוסר שם ד' [הוא התורה (עי' ברכות כא.)] הנקרא עליהם, המעורר את יראת-הרוממות.
החטא גרם לכך, כי הגאולה הישראלית לארץ תתאחר אלפי שנים עד אשר ינוקה העוון לגמרי וחטאתו תכופר. וכל המלחמות ועלילות הימים והשנים מסובבות כדי להביא לידי גילוי את אור ד' בעולם, שנעלם ונסתר בעטיו של החטא. החטא גרם את המלחמה האחת והשנייה והשלישית וכן הלאה. מצד שני המלחמות הן הגורמות לחטא להיעלם ולהתכפר. מתוך כל המלחמות הגדולות תצמח הישועה המטהרת לישראל, ובמילא יתגלה שורשם הגזעי המרומם והנישא מעבר לכל אומה ולשון. בעת הנכספת ההיא יכירו הכל כי זרע אחר המה, לא ככל העמים הסובבים אותם, ויודו בפה מלא על עליונותם המוחלטת של ישראל, זרע ברוך ד'.
הגאולה לעם ישראל תביא בכנפיה בשורת ישועה לעולם כולו, לא רק לישראל בלבד. כאשר הכל יכירו כוח מלכותו, הכל יבוא על תיקונו המלא והסופי, והעולם יתנהל בדרך ישרה ובאורח של שלום רגשות אהבה שבין איש לרעהו יצופו ויעלו בין כותלי הלב, והשכינה תנעים לאדם מזיוה וטובה, ברוח מלאה עונג ד', ונשמה המתעדנת והולכת, ונפש המלאה חיים מחי העולמים.
[נלקט ונערך מתוך "שיחות הרב צבי יהודה": שמות, עמ' 342-4; אורות, עמ' 257-9, "נצנוצי אורות" ח"א, עמ' קטז-ח (עיי"ש)]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
