ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חנן שלומית
גם בהיותו שליט על מצרים, היה שם-שמים שגור בפי יוסף. בעקבותיו נדון בשאלה: איך נקדש שם שמים בזמן העבודה, בו אנו נפגשים עם ציבור כה מגוון?
התמדה ושקידה
הרב דוד חי הכהן שליט"א - רב קהילת 'אורות התורה' בת-ים וראש הישיבה
בעניין קידוש ה' כתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ה') כי: "לפי גודלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין... ויהיה דיבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה... עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו, הרי זה קידש את ה'".
ובהלכות דעות (ה', י"ג) מאריך הרמב"ם בהלכות הראויות לתלמיד חכם, ובסוף הפרק כתב על מי שנוהג בדרך זו כי עליו הכתוב אומר: "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". ומכאן שאותן ההלכות הן הנקראות קידוש ה'. ובמה שנוגע לסדר החיים בעבודה, כתב הרמב"ם (שם) כי האדם מקדש את ה' בכך ש: "משאו ומתנו באמת ובאמונה, אומר על לאו לאו ועל הן הן, מדקדק על עצמו בחשבון ונותן ומוותר לאחרים כשיקח מהם ולא ידקדק עליהם, אינו נעשה לא ערב קבלן ולא יבוא בהרשאה, אינו מחייב עצמו, במקום שלא מחייבת אותו התורה כדי שיעמוד בדבורו ולא ישנהו".
וממשיך הרמב"ם: "ואם נתחייבו לו אחרים בדין מאריך ומוחל להן... ולא ירד לתוך אומנות חבירו, ולא יצר לאדם לעולם בחייו". ממשפט זה צריך להבין כי על האדם להיות מטיב עם כל אדם בכל דרך, גם כשחברו עבר על שורת הדין, ומאידך על עצמו להיזהר בכל ההתחייבות, שכל דיבור שלו יהיה אמת.
על כן עדיף לפני קבלת משרה להתחייב בצורה מדוקדקת רק על מה שבטוח שיוכל לעמוד בו. ואם לא, יבאר מראש את אותם ההקלות שדורש לעצמו, ויזהר שיעשה מלאכתו נאמנה ללא שום חריגה, ויהיה כל רצונו בעבודה להצליח ולהרוויח את המעסיק במידת האפשר. ואם קרתה תקלה על ידו, יודה על האמת וישלם את הנדרש ממנו.
התמדה ושקידה בעבודה תוך כדי מאור פנים, זהירות ונאמנות בדיבור ובמעשה הם אלה התכונות שעל ידם יתקדש שם שמים על ידו.
עם כל זה יזהר שתהא מגמת עבודתו לצורך פרנסה ולא רדיפה אחרי הממון , שלא יהיה בבחינת "נבהל להון איש רע עין". ואין ספק שבדור שרבים רודפי הממון יחליט בליבו בדרך חיים מאושרת כזאת. ועל כגון זה אמרו "כי גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים". מי ייתן ויהיה חלקנו עימהם.
שפה משותפת
הרב יוסף צבי רימון שליט"א - רב אלון שבות-דרום ור"מ בישיבת הר עציון
לאחרונה אמר לי מישהו: צריך לדבר בשפה הקרובה יותר לשפת הציבור הכללי, שאיננו שומר תורה ומצוות. הדיבור שלנו, אולי נקי יותר, אבל הוא גורם להרחקה. גישה זו - הינה טעות גדולה. אנשים חושבים שאולי שפת הדיבור היא הגורמת למרחק, אחרים חושבים שאולי הקפדה בקיום מצוות גורמת להרחקה.
ברור גם לדידם שצריך לשמור תורה ומצוות, אבל בצורה פושרת יותר, שתאפשר קרבה רבה יותר. לדברים אלו אין אחיזה במציאות. אולי יהיה נוח לאנשים שאינם דתיים לתקשר איתנו באופן זה, אולם, דבר זה לא יוביל להערכה או לחיזוק של עולם התורה, דבר זה לא יוביל לחיזוקה של מלכות שמים. אדרבה, יאמרו שאנשים אלו אינם דתיים רגילים (ואולי אף: אינם דתיים ממש), אינם כמו כולם, ולכן ניתן לדבר דווקא איתם.
בכדי להתחבר לציבור שאיננו שומר תורה ומצוות, בכדי לקדש שם שמים, לא צריך לשנות דבר מהעולם הדתי שלנו, ולא משפת הדיבור שלנו. ישנה שפה אחת משותפת שכולם מכירים: להיות בן אדם! להיות אנושי, מתחשב, ישר, מוסרי! דבר זה - זהה בכל השפות. כאשר אדם יודע לעבוד בצורה ישרה ומוסרית, להתחשב בחבריו לעבודה, לא לדבר לשון הרע בעבודה, לשמור על יושר בשימוש בחפצי המשרד וכדומה - כולם מבינים את איכותו המיוחדת, כולם מבינים את המשמעות של אדם שמקבל על עצמו עול מלכות שמים.
כאשר אדם יודע לעמוד בדיבורו ובהבטחתו, גם אם כעת הדברים אינם פשוטים עבורו (לעתים יש מקרים שבהם מותר להפר הבטחה - עיין ב"מ מט.; בעל המאור ורמב"ן במלחמות שם; רמ"א חושן משפט, ר"ד, יא; ש"ך שם ס"ק ה); כאשר אדם יודע לעתים אף להפסיד ממון, בכדי שלא לגרום עוולה או מסיבת יושר אחרת, או אז יודעים כולם, ששם ה' נקרא עליו. או אז יודעים כולם, מהו המוסר ומהו היושר של אדם שומר תורה ומצוות.
קידוש שם-שמים, לא נמדד רק ביושר ובמוסר העבודה. קידוש שם שמים נמדד גם באנושיות. אדם המלא בתורה, יידע לדבר בנחת לכל אדם; ייזהר שלא להעליב ושלא לפגוע; ייזהר לבל יכעס; יידע לעזוב ולהתחשב בסביבתו. דברים אלו, הכל צמאים להם, וכאשר רואים אותם אצל אדם שומר תורה ומצוות, מבינים את אור התורה המאיר דרכנו.
אין אנו מנסים לעשות הצגות. אין אנו מנסים להתנהג אחרת, כדי שיחשבו דברים טובים על דתיים. אנו יודעים, שאדם דתי אמור להרגיש את הקב"ה לא רק בהלכות תפילה וברכות, שבת וכשרות, אלא בכל מעשיו. מפאת זאת, אנו מנסים לנהוג באופן מוסרי במיוחד בכל מקום, ויודעים אנו, שיש לנו גם אחריות לקדש שם שמים בעולם, גם מצד עצם המעשים, וגם מצד ההתבוננות של הסביבה עלינו.
חז"ל מוסרים לנו, שהאומר שלום לחברו, אף על פי שלא נתן לו כלום, כאילו נתן לו כל מתנות יפות שבעולם. כאשר אדם יודע להאיר פנים לאנשים בעבודתו, אנשים רוצים להיות קרובים אליו. "יאר ה' פניו אליך". את אותו אור מיוחד שאנו מקבלים בתפילה ובמפגש עם הקב"ה, ננסה להקרין גם לאחרים. אמירת שלום בחיוך, מבט מחזק, פרגון לאנשים בצוות וראייה טובה של כולם, תביא למציאות שבה הכל יתבוננו בנו, ויחושו את האור הנפלא הטמון בתורה הקדושה (עיין רמב"ם יסודי התורה, סוף פרק ה').
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
