ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רוברט חי בן מרים
א. משנה – שני חלקים
A.עבודה שנעשית לשמה + שלא לשמה - פוסלת.
B. באלו עבודות המחשבה פוסלת : בשלוש עבודות הדם לפי כולם (שחיטה, קבלה וזריקה), לגבי הולכה: ת"ק – פוסל, ר"ש – מכשיר, ור"א – רק אם זאת הליכה הכרחית.
בגמרא נדבר רק על הנושא השני, ונראה שני דיונים: 1. קבלה. 2. טבילת אצבעו בדם.
ב. סוגיא א - פסול מחשבה בקבלה
A. במשנה – פוסל.
בברייתא של ר"ע – לכאורה לא פוסל [ר"ע - בקבלה "לא עשה בה מחשבה כמעשה"].
תירוץ רבא – הברייתא מדברת על פיגול (ששייכת כמרכיב ראשון של פיגול אך לא שני).
B. הרחבה בנושא פיגול
הפסוק – "ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו, לא יחשב לו, פיגול יהיה, והנפש האוכלת ממנו עוונה תישא".
ברייתא א – באלו עבודות יש פיגול?
בתורה כתוב "לא ירצה" – משמע בזריקה, הברייתא מרבה לשאר העבודות, מניין? 1. "האכול יאכל" – עבודות שמביאות לידי אכילה (אך אז זה גם ירבה את הקטרת האימורים ושיירי הדם). 2. לומדים מזריקה – כל עבודה שמעכבת את הכפרה .
ברייתא ב – על מה מכוונים במחשבת פיגול?
בתורה – הפסוק מדבר על אכילת הבשר ("ואם האכול יאכל").
ומהכפילות - הברייתא מרחיבה גם לאכילת מזבח – בשר, שיירי דם (וכמובן זריקת הדם).
מהלך הגמרא:
מקשים מברייתא א שיש פיגול בקבלה, ומסבירים שהכוונה כשחושב בקבלה .
מקשים מברייתא ב על א – שיש פיגול באכילת מזבח, ומסבירים שהכוונה כשחושב עליהם ולא בהם.
C. במאמר מוסגר – ברייתא א
a. "והקריבו (זה קבלה, שהרי זריקה כבר נאמרה) בני אהרן הכהנים (דווקא כשרים ובכלי שרת (בגדים). ר"ע לומד זאת מגז"ש).
b. ר' טרפון שואל מה הבדל בין זריקה לקבלה (אם בשניהם מחשבה פוסלת)? ור"ע מביא שלושה הבדלים בהם מחמירים בזריקה: 1. מחשבה כמעשה. 2. חיוב כרת על עשייה מחוץ למקדש (בשחיטה מפורש בתורה). 3. חיבו מיתה בעשייה ע"י פסול.
ג. סוגיא ב – טבילת אצבע בחטאות הפנימיות
בחטאת היו זורקים את הדם על ידי האצבע (ולא ישירות מהכלי), ובחטאות הפנימיות כתוב במפורש "ובל הכהן אצבעו מן הדם" והיזה...". והשאלה היא -
האם טבילת האצבע נחשבת עבודה לעניין פיגול?
A. רב יהודה בר"ח וריב"ל אומרים שכן מפגלת .
קושיא – הרי את פיגול למדנו משלמים בבניין אב , ושם אין טבילת אצבע? (רב פדא, ר"ל).
תשובות:
1. לא למדנו מבניין אב, אלא מריבוי, וממילא – כל קרבן והעבודות שלו.
והראיה – יש עוד דין שיש בחטאת ואין בשלמים – בחטאת מחשבת שלא לשמה פוסלת ומונעת את דין פיגול , משא"כ בשלמים ששם מחשבת שלא לשמה לא פוסלת.
דחיית הראיה - ר' יוסי בר"ח – אולי כן למדנו מבניין אב משלמים, וזה שמחשבת שלא לשמה פוסלת בחטאת נלמד ממחשבת "חוץ למקומו" בשלמים (לומדים פסול מפסול), ולכן לומדים גם לשלא לשמה משלא לשמה. משא"כ טבילת אצבע שאין דבר כזה בשלמים – לא ניתן ללמוד שמפגלת.
2. רב ירמיה – אכן לומדים מבניין אב , ובכל זאת ניתן ללמוד גם לטבילת אצבע.
כמו שאתה (ר' יוסי בר"ח) לומד למחשבת שלא לשמה – מהעיקרון הכללי של דבר הפוסל (שהרי ישירות מ"חוץ למקומו" לא ניתן ללמוד, כי זה פוסל בכל הקרבנות), כך תלמד שכל עבודה המעכבת מונעת פיגול .
[ומחזק רב מרי – יש פיגול במנחות גם בנתינת הקומץ בכלי, והרי זה לא מקביל לשום עבודה, אלא שלומדים באופן כללי לכל עבודה שמעכבת, אז כך גם לגבי טבילת אצבע שהיא עבודה חשובה [=הולכה].
דחיית החיזוק – נתינה בכלי מקבילה לקבלת הדם (אפילו שזה בידיים וזה ממילא)].
B. לימא כתנאי
שתי ברייתות שנחלקו האם טבילת אצבע מפגלת בחטאת.
דחיה, לכו"ע היא כמו הולכה ואמורה לפגל,
והברייתא שאמרה שלא מפגלת היא:
1. כר"ש שגם הולכה לא מפגלת. (דחייה – הרי לר"ש ממילא אין פיגול בחטאות הפנימיות).
2. בחטאות החיצוניות (שלמרות שצריך לטבול, זה לא כתוב במפורש, אלא רק כתוב "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו" והגמרא (מח.) מסבירה שהכוונה לקבלה).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
