ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- הקשר הזוגי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
שם המשחק - אהבה
הרב יצחק הלוי שליט"א, רב הישוב 'קרני שומרון'
כתריאל הלולן, התאונן בפני רבו: "התרנגולות אצלי בלול מתות כמו זבובים! מה עלי לעשות?" - "קנה בבית המרקחת אבקה לשיפור הנשימה, ותראה שהמצב ישתפר", יעץ לו הרב. למחרת, שוב: "כבוד הרב, שום דבר אינו עוזר! התרנגולות ממשיכות למות!". "אתה חייב לאוורר מעט את הלול!" הציע הרב, "פתח חלון, ותראה, שיהיה בסדר". ביום השלישי מזדעק הלולן: "כבוד הרב, כמעט ולא נשארו תרנגולות! הלול מחוסל!". "תראה", מגיב הרב בקור רוח, "יש לי הרבה רעיונות. השאלה היא: אם יש לך מספיק תרנגולות לכך..."
'עצות' לזוגיות בריאה יש למכביר. ואולם, מבחן התוצאה הוא זה שקובע.
במצוות "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח" (דברים כ"ד), מבאר "ספר החינוך" (מצוה תקפ"ב) שהצורך במצוה זו הוא: "כדי להרגיל הטבע עמה... כי כל טבע, ברוב, יבקש ויאהב מה שרגיל בו. ומתוך-כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה ויפנה אל האשה הראויה לו – מחשבתו".
כלומר ההמצאות הקרובה תגבש את הזוג לתא משפחתי אחד. וכל צד יגיע לידי הכרה, כי זהו בן הזוג היחיד שלו. וכמו שאנחנו מברכים בשמחת חתן וכלה: "שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם!" שם, בגן-עדן, לא היו לו לאדם מתחרים ואף גם לא לחוה. אלא שמחו הם זה בזו וזו בזה.
דברינו אלו מוצאים את ביטויים גם בפרשתנו. על יצחק ועל רבקה נאמר: "ויביאה יצחק האהלה... ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה" (בראשית כ"ד). היום מקובל שתחילה 'מתאהבים', ולאחר החתונה האהבה מצטננת. אך לא כן בתורה. יצחק נושא את רבקה לאשה "ותהי לו לאשה" והוא מחשק את האהבה: "ויאהבה", ואדרבה, האהבה הולכת ומתהדקת ומתחזקת.
בשבת שעברה קראנו על שאלת המלאכים המתעניינים אצל אברהם: "איה שרה אשתך?" (בראשית י"ח), ופרש"י על-פי חז"ל (בבא מציעא פ"ז) כי יודעים היו מלאכי השרת, שרה אמנו היכן היתה, ומדוע שאלו? כדי לחבבה על בעלה. והלא הם כבר נשואים! ברם, בקשו מלאכי השרת להוסיף עוד נדבך של אהבה בין האבות. הרמב"ן בביאורו על הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך!" (ויקרא י"ט) מציין, שכמעט מן הנמנע לקיים מצוה זו כמו שהיא: "כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חברו כאהבתו את נפשו". דומה, שאין זה כולל את רעייתו של אדם. כאן הדבר ניתן למימוש ואיננו נוגד את דרך הטבע.
בהתוודעות הראשונה שלנו עם אברהם אבינו ע"ה בפרשת "לך לך", כשאברהם "מתמקם" בין בית אל ובין העי, מציין הכתוב: "ויט אהלה" (בראשית י"ב) ופרש"י: אהלה, כתוב. בתחילה נטע את אוהל אשתו ואחר-כך את שלו. קודם כל דואגים לאשה.
במסכת חגיגה (דף ל"ב) מסופר שמגביהים את לחם הפנים ומראים אותו לעולי רגלים ואומרים: ראו חיבתכם לפני המקום: סילוקו – כסידורו! כלומר הלחם נשמר חם מלפני שבוע. בכך בקשו, אולי, לעודד את עולי הרגל השבים מחר אל השדה ואל הכרם. איך ניתן להם לשמר את חווית העלייה לרגל? באים ורומזים להם: כשישנה אהבה – החום נשמר!
כך גם בחיי הנישואין. כיצד ניתן לשמר את "טמפרטורת האהבה" הראשונית? כשישנה אהבה – החום נשמר! אהבה – זהו שם המשחק!
לגלות את הקשר
הסופר הרב יוסף אליהו שליט"א, מחבר ספרי "סוד הנישואין"
חז"ל למדו שאשה מתקדשת לבעלה בכסף (טבעת וכדו'), מגזירה-שווה: בנישואין נאמר: "כי יקח איש אִשה", ובִקניית מערת המכפלה אמר אברהם לעפרון: "כסף השדה קח ממני". מכאן, שכשם ששדה נִקנית בכסף, כך גם אשה. (יודגש: בִּתמורה לַכסף היא נאותה להיות מקודשת - מיוחדת ומיועדת - אך ורק לו, לעניין אישות. אך בְּשונה מִשדה, האשה אינה נעשית רכוש הבעל).
לא מקרה הוא, שחיבור האִשה לאישהּ נלמד דווקא בלשון 'לקח', שכן גם ביצירת האשה נאמר: "ויקח אחת מִצלעתיו". היינו: ה' נטל מהאיש בלשון "ויקח", וציווהו להשיב את חסרונו ב"כי יקח איש אשה". ועוד: כשחז"ל לומדים גזירה-שווה מעניין למשנהו, פירוש הדבר שיש גם קשר רעיוני בין העניינים.
כך גם אצלנו: כשם שבקידושין, מה 'שנלקח' מן האיש מוּשב לו ב"כי יקח איש אשה" - כך גם בקבורת שרה: האדם 'נלקח' מן האדמה, וכעת הוא שב אליה: "עד שובך אל האדמה, כי ממנה לֻקָּחְתָּ". מרתק לגלות, שגם באשה השבה אל האיש ממנו נלקחה, נאמר: "לזאת יקָּרא אִשה כי מאיש לֻקֳחָה זאת"!
קידושי "הזוג התחתון" מאופיינים אפוא בַּפועל 'לקח' - והנה כך הוא גם ב"זוג העליון": הדוד הבטיח ל"רעייתו": "ולקחתי אתכם לי לעם". ו"הכתובה" שבינו לבינה, היא התורה, מכונה: "יערף כמטר לקחי"; "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזבו"! (משלי ד'). לשון זו נקט ה' גם כש"רעייתו" הופרדה ממנו בידי "בעלים" זרים: "כי לֻקַּח עמי חנם"! (ישעיהו נ"ב).
ומדוע כתבה התורה את הלשון המלמדת על קניין האשה, דווקא בקניין מערת המכפלה? משום שאכן יש צד שווה ביניהם: המערה היא חלק מארץ כנען שכבר הבטיח ה' לאברהם (בראשית ט"ו), ובכל זאת היה עליו לקנותה בכסף, לבל יערער העולם על זכותו בה. כך גם בבת-זוגו של אדם: אף שמ' יום קודם יצירת הוולד כבר הוכרז ש"בת פלוני לפלוני" (סוטה ב') - עליו לבצע באשתו קניין גמור; לפרסם את זכותו בה ולאוסרה על כל העולם.
לא הכסף יוצר את הקשר שבין אשה לבעלה - או בין הקרקע שאנו קונים בארץ-ישראל, לבינינו; הכסף רק מגלה לכל, שבין השנַים קיים כבר קשר פנימי עמוק, שנוצר בדבר-ה'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
