ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
הרב רמי ברכיהו שליט"א, רב היישוב טלמון
כאשר הייתי תלמיד בישיבה התיכונית, הכריחו אותי ואת חברי שמוצאם היה מבני עדות המזרח, להתפלל בימים נוראים בישיבה בנוסח אשכנז. הסברה הייתה שבית המדרש שהוא מקום בו לומדים תורה יש בו מעלה, ולכן ראוי הוא גם לתפילה. וכן ההערכה הייתה כי בחור ישיבה ודאי יתעלה ויתרומם יותר כאשר יתפלל במניין ישיבתי מאשר יתפלל במניין של בעלי בתים. לצערי הרב, חובה ישיבתית זו גרמה לי נזק רוחני עצום, הן משום שלא התחברתי לתפילה אותה אינני מכיר, והתגעגעתי עמוקות לתפילה ולמנגינות של בית אבא, והן משום שהרגשתי ש"הישיבה" מתנשאת עלינו - התלמידים יוצאי עדות המזרח.
לימים הגעתי לישיבת ההסדר ברכת משה שבמעלה אדומים, בישיבה הנהיג מו"ר הרב נחום אליעזר רבינוביץ' שליט"א כי שליח הציבור יתפלל כפי נוסח אבותיו. הדבר הפתיע אותי, והיה לחידוש בעולם הישיבות. אולם החידוש המשמעותי היה תפילת הימים הנוראים בה הישיבה כולה מתפללת יחד אשכנזים וספרדים, ונוסח התפילה הוא נוסח משותף, היינו תפילת ערבית נוסח אשכנז, שחרית נוסח עדות המזרח וכו'. אני מניח כי הרקע לתפילה המשותפת, היו אותן נקודות שהועלו בישיבה התיכונית: החשיבות של התפילה במקום לימוד התורה, והערך החשוב של תפילה ישיבתית. אולם ההבדל בין היישום של שתי הדרכים הנזכרות הוא בכך שלראשונה באה לידי ביטוי ההכרה שיש ערך גם למסורת למנגינות ולנוסח של התלמידים בישיבה שהם בני עדות המזרח.
מעבר לכך, השינוי בתפיסה בא גם על רקע של שינוי במציאות . בעולם התורה לומדים כיום הרבה בחורי ישיבה מרקע עדות המזרח. אין כיום ישיבה שלא שרים בה שירי שבת "מזרחיים", ואין בחור ישיבה מבן עדות המזרח שאינו מכיר את התפילות והמנגינות של תפילה "אשכנזית". כיום בתים רבים בציבור הדתי-לאומי נבנים על רקע של חיבור בין העדות השונות. ילדים רבים בציבור גדלים כאשר הסבים והסבתות שלהם הם גם אשכנזים וגם ספרדים. מדוע אם כן לא להבנות גם ממנגינות ומסורות אלה בתוך התפילה? זה הרקע לכך שביישוב טלמון, התפילה בליל שבת היא משותפת לכלל העדות, ומתפללים בה גם אשכנזים וגם ספרדים, כאשר שבת אחת התפילה היא אשכנזית ושבת לאחריה התפילה היא של בני עדות המזרח.
עם זאת, לעניות דעתי אין ל"הכריח" את הציבור להתפלל יחד, ועדיין לא אכשר דרא. ולכן גם בטלמון התפילה בימים נוראים היא תפילה נפרדת על רקע בקשת הציבור. אולם סימנים ראשוניים וטובים לבניית קהילות בהם התפילה משותפת אכן קיימים, ויהי רצון שנזכה להיגאל גם ביכולת לבנות קהילות משני הבתים גם יחד - אשכנז וספרד.
אחדות בבתי הספר
הרב אביחי קצין שליט"א, ראש בית המדרש לתורה של מכללת "שערי משפט" ורב קהילה ברעננה
תחושות מנוגדות צצות בקרבנו עת אנו באים לדון בשאלת נוסחי ומנהגי התפילה בבתי הכנסת. מחד הרצון ליצור אחדות של "יחד שבטי ישראל". הרצון שקיבוץ הגלויות לו זכינו בדורנו יגבש את הבאים מקצווי תבל ליחידה מלוכדת אחת של בית ישראל.
מאידך, עומד הצו של "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך". הידיעה, שהורה לנו האר"י הקדוש, ששנים עשר שערים יש ברקיע ותפילת כל שבט עולה בשער המיוחד לשבט זה. השאלה היא היאך נשלב בין שני השיקולים הללו?
נראה שהדרך לשילוב הנכון עוברת בהבחנה שבין בתי הכנסת ומוסדות החינוך. לרוב בתי הכנסת ברחבי העולם היהודי יש צביון מייחד ומתקיים בהם נוסח של עדה מסוימת. קשה לראות מצב שבו המצב הזה משתנה בין ליל (יש אמנם לחלק בין מקומות בעלי צביון עירוני שבהם יש מספר רב של קהילות, שברוב המקרים יש להן נוסח מסוים, לבין מקומות ישוב קטנים כמו קיבוצים וישובים קטנים, שבהם יש ערך ועניין גדול לאחדות הקהילה ולשילוב של פסיפס העדות השונות).
מצד שני נראה שיש להקדיש מחשבה רבה לחינוך לתפילה בבתי הספר, הישיבות והאולפנות.
זכינו, ובציבור הדתי לאומי, אין חלוקה עדתית של בתי הספר. מצב מבורך זה יוצר מצב שבו בכיתה אחת או בשיעור אחד לומדים יחד בני עדות שונות. האמנם ראוי הוא המצב שבו ייקבע נוסח התפילה על פי רוב תלמידי בית הספר (בפרט אם הוא רוב זעום!), ולא יינתן שום ביטוי לנוסח של התלמידים המהווים מיעוט בבית הספר?!
ננסה להיכנס לעורו של תלמיד שמורגל והורגל משחר ילדותו להתפלל בבית הכנסת שלו בנוסח מסוים, ולפתע בהגיעו לכיתה א', בבית ספר שבו מתפללים בנוסח אחר. ומרגע זה לא ניתן שום ביטוי לנוסח התפילה של עדתו ולמנהגיו הייחודיים, להם הוא מורגל בביתו ובקהילתו. מה היא תחושתו של אותו תלמיד? מהו היחס שהוא מרגיש שבית הספר משדר לו ולמנהגי עדתו? באיזה אופן ממלא בית הספר את הצו לחנך את התלמיד לקיים את "אל תיטוש תורת אמך"?
נראה שעלינו לקיים חשיבה מחודשת על הדרך שבה נחנך את כל התלמידים לתפילה בכלל (ובאופן כללי החינוך לתפילה ראוי ליתר מחשבה. ואכמ"ל), ואת הדרך שבה מאזן כל מוסד חינוכי בין הרצון לנוסח עקבי ולא תמהיל מלאכותי בין נוסחים שונים, לבין האופן שבו יינתנו ביטוי והתייחסות לנוסחים והמנהגים השונים. תמצא כל מסגרת חינוכית את הדרך שלה לנתינת ביטוי זה למגוון הנוסחים של תלמידיה. וכך נוכל, ב"ה, להתקרב אל הנוסחה שתחבר את האחדות והייחודיות גם יחד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
