ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבועות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מסעוד בן רזלה
המשך ביאור המשנה - הכפרה של השעירים השונים
א. שעיר הפנימי - גם על מזיד ("וכיפר... ומפשעיהם...").
ב. שעיר המשתלח, ביאור הכפילות (לכאורה) במשנה: קלות = עשה ול"ת, חמורות = כריתות ומיתות בי"ד.
שוגג = שלא בטוח שחטא (ואז: הודע - שנודע לו על ספקו לפני יו"כ, ולא הודע - שנודע לו לאחר יו"כ).
ג. כיצד מכפר על עשה - מעמידים כרבי שמכפר גם ללא תשובה.
[ורבי סובר כר"י בזה ששעיר המשתלח מכפר גם על הכהנים, ור"י חולק על רבי בעניין התשובה (תלוי בסעיף הבא)].
ד. האם יו"כ מכפר לא תשובה? רבי - כן, רבנן - לא.
A. שתי ברייתות ראשונות (רבי ורבנן) - יש שלוש עבירות ("דבר ה' בזה...") שעליהם יש "היכרת תיכרת" אא"כ עשה תשובה. רבנן - בעבירות אלו המיתה לא מכפרת אא"כ עשה תשובה, בשאר העבירות המיתה מכפרת. רבי - בשלושתם יו"כ בפנ"ע לא מספיק (אלא צריך תשובה), בשאר עבירות - יו"כ מכפר בלי תשובה.
B. שתי ברייתות סותרות בסיפרא (ר"י) -
ברייתא א - צריך תשובה [מקורות: 1. כמו בחטאת ואשם. 2. "אך" - מגביל את הכפרה].
ברייתא ב - לא צריך תשובה ["יום הכיפורים הוא"].
האם הברייתות סותרות: 1. אביי - מחלוקת מה ר"י אמר. 2. ר"י כרבי, ורק על חטאי יו"כ עצמו - לא מכפר ללא תשובה.
ה. במה מתכפרים הכהנים בשאר העבירות?
ר"י - בשעיר המשתלח (כמו ישראל), ר"ש - בפר הכה"ג.
A. ברייתא א - מקור - ר"י - היקש בין הכפרה של ישראלים לכהנים. ר"ש - 1. הקרבן על טומאת מו"ק, הוידוי על שאר עבירות .2 מקור - היקש בין שני השעירים - שמכפרים רק על ישראל.
B. ברייתא ב -
שלב א - ההתלבטות
מצד אחד - "שעיר החטאת אשר לעם", מצד שני - "פר החטאת אשר לו".
לכאורה הכהנים לא כלולים באף כפרה? והרי כתוב "וכיפר... על הכהנים"!
[הדיון בגמרא -
"אשר לעם", לכאורה מלמד שצריך שילקח מכספי הציבור? "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירים".
"אשר לו" - לכאורה מלמד שצריך שיילקח מכספו (ולא אחיו, ושמעכב)? אכן כך, ומזה גופא רצו ללמוד שגם יכפר רק על עצמו וביתו - ולא על שאר הכהנים].
שלב ב - כמי הברייתא?
רבא - הנושא כאן זה כל העבירות, וכר"ש שהכהנים לא מתכפרים בשעיר המשתלח, אז אם לא ניתן להם כפרה - יישארו בלי כפרה כלל.
אביי - הנושא זה טומאת מקדש וקודשיו, וכר"י - והברייתא אומרת שכמו שיש להם כפרה בשאר עבירות, סביר שיש להם גם בטומאת מו"ק].
שלב ג - עדיף לומר שמתכפרים מפר הכה"ג,
כי "אשר לו" כבר נפרץ קצת, שהרי מכפר גם על ביתו.
["ואם נפשך" (=ואם תשאל) - (גמרא) הרי כתוב דווקא "ביתו"? "ביתו" = כל שבט הכהנים, מהפסוק "בית אהרן ברכו את ה'"].
C. למה צריך שני וידויים + נתינת הדם על פר כה"ג?
לר"ש - מובן (כיוון שרק הפר מכפר, מכפר על מה כל מה שמכפר אצל ישראל - שעיר הפנימי, חיצוני והמשתלח).
לר"י - כי מתוודה על עצמו וביתו, וכך מתוך שהוא זכאי - מתוודה על אחיו הכהנים.
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
