ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- דרכי לימוד
- לימוד בעיון
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
הפרדת התורה מהפקולטה
תורה במהותה אינה דומה לחכמה. חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין. צריך לפעול להפרדת התורה מהחכמה. אין הכוונה שאין ללמוד תורה על ידי כלי החכמה אולם השורש של התורה אינה החכמה אלא יראת ה' וכמו שכתוב "ראשית חכמה יראת ה'".
שיטת הרבדים ברובה צמחה מתוך כלי החשיבה שהתפתחו באוניברסיטאות. אוניברסיטה הוא מקום לפיתוח החכמה האנושית ולא לפיתוח התורה. צריך לסגור את הפקולטות לתנ"ך ולתורה שבעל פה בכל המקומות שבהם אין הבחנה ברורה בין קודש לחול, ושבהם התורה אינה דרך חיים אלא חכמה מנותקת ולא מחייבת. תורה אינה נלמדת מתוך "חופש אקדמי" ואי מחויבות לאמונה, אלא רק בקדושה ובטהרה על ידי מוסרי התורה מדור לדור.
הרב קוק הגדיר באמצעות הגדרה מופלאה את התפתחות תורה שבעל פה: "היא בגניזו מן השמים ובגלוי מן הארץ", יש בתורה שבעל פה נגלה ונסתר. רק מי שמכיר את ה"גניזו" יכול לברר גם מה ה"גלוי". באוניברסיטה עסוקים רק ב"גלוי" אולם לשורש, ל"גניזו", הם אינם שייכים.
כמו שבימי הביניים לאחר צמיחת הפילוסופיה אצל הגויים היה צריך את הרמב"ם ושאר הראשונים בכדי "לגייר" את מה שניתן מן הפילוסופיה אל תוך התורה, כך גם בדורנו, רק גדולי ישראל יוכלו לגייר את מה שניתן לגייר מן החוץ - הפקולטה - אל הפנים.
כל עוד שלא גדולי ישראל עושים עבודה זו מובן מאד שיש חשד בסיסי בכל מה שמובא מהפקולטות למיניהם.
תפיסה אחדותית מול תפיסה פרודית
התפיסה המחקרית היא תפיסה התופסת כל פרט לעצמו, ואותו היא מנסה לנתח במנותק מהראיה הכללית. אולם, הדרך שהתורה נדרשת היא בדרך "כלל ופרט וכלל". התורה היא כלל אחד גדול המתגלה אלינו דרך כל פרט ופרט. היסוד של לימוד התורה הינו האחדות הגדולה השוררת בכל התורה כולה.
שיטת הרבדים חותכת את התורה לחתיכות. האמורא לא בא לפרש את המשנה כפי אמיתתה, אלא אמר את דבריו במנותק מהמשנה. האמורא אומר הסבר דחוק במשנה רק בכדי "להסתדר" עם המשנה. ה"סתמא דגמרא" נותן נקודת מבט שונה ממה שאמרו האמוראים. וההלכה למעשה אינה עולה מתוך הפרשנות הפשוטה שאנו מציעים בפירוש המשנה.
זה אחד מן הלבושים של השיטה המחקרית שאינה רואה את כל התורה כדבר ה' אחד, שבו אנו מצליחים לחבר בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, בין המשנה לתלמוד, בין המשא ומתן התלמודי לפסיקת ההלכה, בין פרטי התורה למחשבה הכללית שעומדת מאחר כל פרט של תורה.
כגמד על גבי ענק
התורה ניתנה בצורה שהכתב הוא מועט והפירוש שנמסר בעל פה הינו מרובה. ישנם שני מושגים: ירידת הדורות ועליית הדורות. מבחינה פרטית יש ירידת הדורות. כשאנו משווים את מעלת התנא למעלת האמורא אנו אומרים שמעלת התנא גדולה יותר. כך נתקבע בעם ישראל, שכשיש פער גדול בין תקופות אין האחרונים מרשים לעצמם לחלוק על הקודמים להם.
התפתחות התורה שבעל פה לא הייתה רק כדרך להתאים את התורה למציאויות המתחדשות, אלא גם להתאים את התורה ליכולת הקליטה של תלמידי החכמים שבדורות המאוחרים. בכדי שהדורות האחרונים יוכלו לקלוט את אור התורה היה צורך לפרש ולפרט את דברי התורה. אנו יכולים להבין את דברי התנאים רק בעזרת האמוראים. את דברי הראשונים רק על ידי האחרונים. לשון המשנה היא הרבה יותר תמציתית ומסתירה דברים רבים שהתלמוד מגלה. וכך בכל הדורות - ככל שהדור יורד יש צורך להרחיב דברים, ורק באמצעות הדור הקודם הדברים יובנו. לא ניתן "לקצר" את הדרך ב"כבישים עוקפים" למיניהם, ולפרש פירושים משלנו ישירות על דברי התלמוד והראשונים. עתה אנו בדור שבכל יום יוצאים מאות ספרים. זאת משום קוצר דעתנו. שיטת הרבדים לא מכירה בכך. לפי שיטה זו, אנו יכולים להתחבר ישירות לאור של המשנה ללא הצורך בתלמוד.
המושג השני הוא עליית הדורות. יש עליית הדורות רק מצד ה"סך הכל". יש בדורות האחרונים יותר תורה מאשר בדורות הקודמים. זאת משום, שיש לנו את התורה של הדורות הראשונים עם התוספת המועטה שלנו כגמדים, לאחר כל מה שהענקים שלפנינו האירו לנו.
כשהגמד אינו מכיר בכך שהוא גמד ומי שלפניו ענק, גם גמד הוא אינו יכול להיות. בניית שיטת לימוד שאינה מרוכזת בדברי הענקים תרחיק אותנו ממקור האור. מסורת הלימוד בבתי המדרשות משקיעה את כל עמלה בהבנת התלמוד על פי מה שכתבו הראשונים.
קבלה ודבר ה' מול חידוש ואנושיות
לשיטה זו הביאו ראיות מדברי גדולי הדורות, שבמקומות מסוימים חידשו פירוש במשנה שלא לפי מה שמבואר בתלמוד. זה רק מלמדנו שאין בכך כפירה בתורה שבעל פה, אולם אין זה אומר שכך היה סדר לימודם. גדולי הדורות השאירו לנו בכתביהם את מה שחידשו בתורה, אולם עוד לפני שחידשו - הם למדו את כל התורה כולה עשרות ומאות פעמים. רק חידוש שבא לאחר שאדם כבר התמלא בתורה ויש לו דעת תורה, יש לו שם של תורה, והחידוש הוא חלק בלתי נפרד מאישיות התורה שבו, וממילא מן התורה כולה. הנכונות לקבל תורה ולהתרכז במה שנאמר לפנינו, זה הדבר שהופך את התורה לתורה אלוקית.
נמצא בדברי הגר"א שבאר משנה גם בדרך שלא הוזכרה בתלמוד. האם זה היה עיקר לימודו? האם בזה הוא התחיל? ודאי שהגר"א למד אלפי פעמים את כל מה שנאמר לפניו, דן בדברים, פירש אותם והכריע בין השיטות השונות, ומתוך כך גם חידש את חידושיו. גם אנו נלך בדרכו של הגר"א: קודם כל נלמד את כל באור הגר"א על ד' חלקי שלחן ערוך, נלמד את פירושי הגר"א בנסתר, אולי אח"כ נזכה גם לומר פירוש שלא הוזכר בתלמוד. לימוד בכל דרך אחרת הינו מתכון ל"עם ארציות", לאי הבנת העיקר והטפל בדברי התורה.
מעבר לכך, לא ניתן ללמוד "שיטה" ודרך לימוד ממקומות בודדים בהם אנו מוצאים חידושים מקומיים של הראשונים והאחרונים. דווקא מתוך ציון המקומות הבודדים התואמים כביכול לשיטה זו, נוכל ללמוד לשאר המקומות שבהם התלמוד לא יזוז ממקומו.
ענווה מול חיפוש עצמי
בכל שיטת לימוד צריך למצוא את המניעים הנפשיים שבאים לידי ביטוי עם שיטה זו. נראה ששיטת הרבדים עולה וצומחת מתוך תרבות המערב ששמה את האדם במרכז. אישיותו, רצונותיו וביטויו העצמי של האדם מודגשים מאוד על פי תרבות זו. אדם שמחפש את ביטויו העצמי ואת אישיותו קשה לו להקשיב לאחרים, להתמסר וללמוד שנים על גבי שנים מה שנאמר בדורות שלפניו. בשיטת
הרבדים מודגשת האמירה שלי בלימוד, ולא הקשבה למה שאומרים לי.
התורה אכן בונה אותנו ומפתחת את אישיותנו, אבל אין הדבר נעשה מלמטה למעלה אלא מלמעלה למטה. התורה מגלה את מה שטמון בתוכנו באמת, ולא את הרבדים החיצוניים של אישיותנו. דבר זה יוכל להיעשות אך ורק על ידי ענווה והקשבה לדברי התורה. קודם כל אנו מקשיבים לדבר ה' ורק מתוך כך נקשיב אל עצמנו. כך מתפתחת מידת הענווה, שבה האדם הוא בחינת צינור להעביר את דבר ה', ובזה הוא מגלה את עצמיותו.
גישה שמעמידה את האדם כמפרש עצמאי של תורה שבכתב או של המשנה, הינה מתכון חינוכי, תרבותי ושכלי שעלול להביא לשבירת מסורת קבלת תורה ולפיתוח האני העצמי, שלא מתוך שמיעת דבר ה'.
נקודת האמת ברבדים - ה"כלל" השני
היסוד, שהתורה הינה הגרעין הפנימי של כל המציאות כולה, הוא נכון. וכמו שהמציאות מתפתחת ואינה סטטית, כך גם יש התפתחות בתורה שבעל פה. ודאי שבדור שלנו שהולך ונגאל וחוזר לארץ ישראל, גם התורה הולכת ונגאלת. תורת הגאולה תהיה תורה חדשה ומאירה. אולם, האור שיתחדש לא יהיה מתוך בריחה והתנתקות מכל האורות שנתגלו במשך כל הדורות. אנו לא נשים בצד שום הארה שנתגלתה במשך אלפי שנות הגלות. לא עברנו את הגלות בכדי ש"נפטר" מהאוצרות הרוחניים שצברנו בעמל רב. אנו נאיר את כל התורה שנלמדה בדורות הקודמים באור של גאולה, באור של הכללה ובאור של אחדות.
כאמור, התורה מתגלית בדרך של "כלל ופרט וכלל". התורה נתגלתה בתחילתה ככלל אחד גדול במעמד הר סיני. במשך כל הדורות תורה שבעל פה הלכה וגילתה את אלפי הפרטים ופרטי הפרטים שצמחו והתפתחו מהכלל הראשון. עתה המשימה שלנו היא לגלות את ה"כלל" השני. עלינו להראות כיצד מכל פרטי הפרטים עולה כלל אחד גדול. ה"כלל" השני יגלה בצורה שלמה את מה שהופיע בצורה מאד תמציתית ב"כלל" הראשון. ה"כלל" השני יצליח לגאול את כל הפרטים ולהופכם לאמירה אחת כללית המתייחסת לכל פרטי הפרטים של החיים. זוהי שיטת הרבדים שלנו.
ניתן לקרוא הרחבות הלכתיות ופסיקת הלכה של הרב דב ליאור והרב יעקב אריאל בנושא זה במדור "שאל את הרב" באתר, וכן לקרוא את מאמר רבני ישיבת עותניאל שבעטיו נכתב מאמר זה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
