אתרי אינטרנט מסחריים בשבת | הרב משה ליב הכהן הלברשטט | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
הלכות שבת
הלכות כלליות

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
התורה והחיים
תקשורת

9877

20 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן גרסיה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

יש לדון האם מותר להשאיר אתרי אינטרנט מסחריים פתוחים בשבת, כגון אתרים המספקים מידע לגולשים תמורת תשלום או אתרים המוכרים מוצרים.
להלן הנקודות לדיון:

א. שביתת אתר אינטרנט בשבת.
ב. איסור מקח וממכר בשבת ויו"ט.
ג. איסור שכר שבת.
ד. לפני עור או מסייע ידי עוברי עבירה.
ה. מראית עין וחילול השם.
ו. זלזול בכבוד השבת.
ז. היחס לעסק וירטואלי.
ח. פרסומות המפנות לאתרים.
ט. שינויי הזמנים במסחר חובק עולם.

א. שביתת אתר אינטרנט בשבת
קי"ל להלכה שאין אנו מצווים על שביתת כלים אלא על שביתת בהמה (שו"ע או"ח סימן רמו סעיפים א, ג), ונלענ"ד פשוט שאין אתר נחשב כבהמתו ואפילו ככלי שלו אינו נחשב משום זה דבר וירטואלי לחלוטין שאין בו כל ממשות. (בפס"ד בית דין ירושלים בענין מכירת בעלות לשבתות השנה לנכרי בחברה שעסקיה הם דרך האינטרנט - תיק בית הוראה מס' 151-שע, כתב אב בית הדין הרב אברהם דב לוין שגם אילו היה האתר נחשב כבהמתו זה לא היה אסור, משום שהאתר אינו עושה כל מלאכה, ואינו מוזהר בשביתת בהמתו אלא כשהבהמה עושה מלאכה, עיי' רעק"א על השו"ע או"ח סי' רמו. וע"כ אין בעל האתר עובר משום חלול שבת כשאחד הגולשים נכנס לאתר מביתו בשבת, ונ"ל שאין זה מוכרח כי אילו היינו מתייחסים לאתר כאל בהמתו, יתכן שזה היה אסור משום שביתת בהמתו, משום שהאתר פעיל ומוכר מוצרים או מספק מידע בגלל שהוא תוכנת כן ע"י בעליו ובשליחותו, וזה דומה יותר לבהמה העושה מלאכה בפקודת בעליה מאשר לבהמה שאינה עושה מלאכה אלא שעושים מלאכה בגופה בכך שחולבים אותה, עיי' רעק"א שם, אלא שכאמור כל זה לא נוגע למעשה משום שאין באתר כל ממשות ופשוט שאינו נחשב כבהמתו).

ב. איסור מקח וממכר בשבת ויו"ט
לדעת דודי זקני הגרעק"א (בשו"ת מהדורא קמא סימן קנט) אסור למכור חפץ מערב שבת ולהתנות שחלות הקנין יהיה בשבת משום שלדעתו גם זה נכלל באיסור דרבנן של מקח וממכר בשבת משום שבות, וכ"ד המהר"י ברונא בשו"ת סימן קכא, ויעוין באג"מ או"ח ג סימן מד שדן באריכות בדברי הגרעק"א וכותב בסוף דבריו שאין ראיה לא לאיסור ולא להיתר ויש להחמיר בספק ובפרט שכבר הורה זקן הגאון רעק"א לאיסור, אלא שרבים מן האחרונים חולקים על זה ולדעתם אין בחלות קנין בשבת משום איסור מקח וממכר, החזו"א דמאי סימן ט ס"ק יב מוכיח זאת מהגמ' ביבמות וכדעת התרומת הדשן שהגרעק"א עצמו הביא, וכ"ד העמק יהושע סימן ט, והתורת חסד ח"א סימן יג אות א, והאור שמח הלכות שבת, ומהר"ם שיק או"ח סימן קלא, וכ"ד הצמח דוד לגר"ד ראפאפארט שעל שו"ת הגרעק"א הנ"ל, וכ"ד שו"ת מהרש"ג או"ח ח"ב סימן קיז, ובשו"ת מהרש"ג הנ"ל הוסיף שבמקרה של מכונות מכירה אוטומטיות גם לדעת הגרעק"א יש להתיר משום שעד כאן לא קאמר רע"א אלא היכא שיודע שיגמר הקנין בשבת ולהכי ס"ל דהוי כמוכר או קונה בשבת, אבל במכונה אוטומטית אינו קובע כלל זמן מכירתם בשבת ואינו יודע מתי יבואו לקנות שם, (במאמרו של הרב אליעזר בן-פורת "האינטרנט בהלכה" רצה להביא ראיה לדברי המהרש"ג מהשו"ע סימן רמה סעיף ה וסימן שז סעיף ד ששם מבואר שמותר שהא"י ימכור או יקנה עבור הישראל בשבת ובלבד שהישראל לא יבקש זאת ממנו במפורש, אולם לענ"ד אין משם כל ראיה משום ששם איירי דוקא בשקצץ לו שכר דאדעתיה דנפשיה עביד, משא"כ במכונת מכירה אוטומטית או באתר מכירה באינטרנט זה נחשב על דעת הישראל כל זמן שלא ציין במפורש שאינו רוצה שיקנו בשבת), וע"ע שו"ת הר צבי או"ח א קכו שמיישב את דברי המהר"י ברונא ורע"א מקושיות האחרונים, ומחדש שהיכא שחלות הקנין נעשה בשבת, האיסור הוא רק על הקונה ולא על המקנה משום שעיקר איסורו של המקנה הוא מחמת מעשה הקנין והמעשה נעשה בחול, אבל איסור שבות של הקונה הוא עצם הזכיה והקנין, ולכן אף כשהקנין נעשה בחול מכל מקום איסורו במקומו עומד, שהרי כל זכייתו וקניינו הוא בשבת. ולפי דבריו במקרה של אתר מכירה באינטרנט לא יהיה הדבר אסור משום מקח וממכר בשבת משום שהמוכר הוא המקנה, העולה מכל הנ"ל שלרוב הדעות אין לאסור מכירה באתר אינטרנט מטעם איסור מקח וממכר בשבת.

הג"ר ישראל בעלסקי מראשי ישיבת תורה ודעת אמר לי שהוא מורה לשואלים אותו לגבי השתתפות במכרזים שהזכיה בהם חלה ביום השבת, שכדי להמנע מאיסור מקח וממכר בשבת לפי דעת הגרעק"א, יציינו כשהם ניגשים למכרז שהם אינם מעונינים שהעיסקה תחול עד יום שני בבוקר שזה תחילת יום העסקים הבא בארה"ב, וזה מובן לאנשים שם שדוחים את ביצוע העיסקאות עד תחילת יום העסקים הבא, וכן ראוי שבעלי אתרי אינטרנט מסחריים הפתוחים בשבת, יציינו בתנאי האתר שהעיסקה לא חלה עד תחילת יום העסקים הבא.

ג. איסור שכר שבת
חכמים אסרו להשתכר בשבת אפילו במלאכות מותרות גזירה משום מקח וממכר ושכירות (רש"י כתובות סד. ד"ה כשכר שבת ובמ"ב סימן שו ס"ק טז), אלא שאיסור זה של שכר שבת הוא רק כאשר השכר ניתן עבור עבודה או תמורת השכרת חדר או חפצים וכלים וכדומה, אבל במקרה שלוקח חפץ מחברו ודאי שהוא חייב לפרוע את חובו לאחר צאת השבת ואין בזה משום שכר שבת, כמו שכתב בנודע ביהודה לענין תשלום לבעל בית המרחץ עבור טבילת נשים בחמין בשבת, שאין למחות בידו מליטול שכרו, שהרי שכר העצים ודאי מותר, דאטו מי שלוקח דבר מחבירו בשבת לא יפרע לו בחול, וא"כ רשאי ליטול שכרו בהבלעה עם העצים. (שו"ת נו"ב מהדו"ת או"ח סו"ס כו, שש"כ פרק כח סעיף נא).

ולפי"ז יש לחלק בין סוגי האתרים המסחריים אם מדובר באתר שגובה תשלום עבור שרות שהוא נותן כדוגמת אתרי מידע ותוכן למיניהם הרי שיתכן שיש בזה משום שכר שבת משום שהתשלום הוא עבור השימוש באתר בשבת, אלא אם כן מדובר במנוי לתקופה ממושכת שאז זה יהיה מותר משום שזה בהבלעה, ושכר שבת בהבלעה התירו חז"ל (שו"ע סימן שו סעיף ד), אבל אם מדובר באתר מכירות, ודאי שאין בזה משום שכר שבת משום שאינו אלא גובה תשלום עבור החפץ הנמכר.

ד. לפני עור או מסייע ידי עוברי עבירה
דין זה של לפני עור או מסייע לכאורה לא שייך כלל באתר שרוב גולשיו הם נכרים משום שהכלל הוא דאזלינן בתר רובא כדתנן במכשירין (פ"ב מ"ז) וכדאיתא בגמרא חולין (דף צה.), והנכרים אינם מצווים על שמירת שבת, ומה דאיתא בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לנכרי (פסחים מ: ע"ז סה: נדה סא:) וביארו התוס' בחולין (צה. ד"ה ובנמצא) טעמא דלמא אתי לזבוני לישראל, אע"ג דמן הדין לא הוה לן למיחש דאזלינן בתר רובא, הרי שחז"ל אסרו להניח מכשול אפילו במקום שרובא נכרים, יש לחלק דשאני התם שהמכשול עצמו הוא דבר האיסור וע"כ אנו חוששין שמא זה יגיע לידי ישראל, משא"כ הכא שעצם אתר המכירות או המידע באינטרנט איננו דבר איסור, אלא שישראל יכול להכשל אם ישתמש בו בשבת, בכה"ג לא אסרו חז"ל אלא אזלינן בתר רובא, ועוד דאפילו התם שאיירי בדבר איסור לא תקנו חז"ל לאסור למכרו לנכרי אלא היכא שאבד בו כלאים וחיישינן שהישראל יכשל בו ולאו אדעתיה, אבל בכלאים ודאי שהוא ניכר לא אסרו חז"ל כלל (רש"י פסחים מ: ד"ה הרי זה לא ימכרנו לנכרי, ותוס' ע"ז סה: ד"ה הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים) ולכן ברור שבאתר אינטרנט אזלינן בתר רובא, ואם רובא נכרים אין כל חשש (וע"ע בשש"כ פרק כט הערה ע שדן בענין בנוגע למכשירי מכירה אוטומטיים), אולם במקום שרוב הגולשים מבני ישראל המה כגון שהאתר הוא בשפה העברית או שהאתר מוכר מוצרים יהודים או שהאתר פופולרי באיזורים יהודיים, יש לדון האם אסור להשאיר את האתר פתוח בשבת מטעם לפני עור או מסייע ידי עוברי עבירה.

והנה הרמ"א ביו"ד (סימן קנא סו"ס א) כתב בענין האיסור על ישראל למכור דברים הנצרכים לעבודת כוכבים, וז"ל י"א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור להם כל דבר (מרדכי פ"ק דע"ז) ויש מחמירין ונהגו להקל כסברא ראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו (ר"ן שם ובתוס' ואשיר"י והגמ"ר פ"ק דשבת לדעת הרב) ע"כ.
ובש"ך (שם ס"ק ו) ביאר את המחלוקת לדעת הרמ"א, דהמתירין ס"ל דכי היכי דאמרינן בש"ס גבי נזיר דאסור להושיט לו כוס יין דהיינו דוקא בדקאי בתרי עברא דנהרא ה"ה הכא, והיש מחמירין סוברין דמ"מ איסור דרבנן איכא אפילו לא הוי כמו תרי עברא דנהרא, אולם דעת הש"ך עצמו היא דלא פליגי, דכ"ע מודים להמרדכי ותוס' בפ"ק דע"ז דבעובד כוכבים או מומר שרי, והגמ"ר ותוס' והרא"ש בפ"ק דשבת והר"ן פ"ק דע"ז מיירי בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור וכדכתב הרא"ש שם דלא גרע מישראל קטן אוכל נבילות שב"ד מצווין להפרישו כ"ש ישראל גדול, משא"כ בעכו"ם וישראל מומר שאינו חייב להפרישו וכו' ע"ש.

בשו"ת ר"ש אייגר (בהוצאת מוסד הרב קוק, או"ח סימן טו) כתב לבאר את סברת הש"ך, דמה דחייב להפריש הוא משום השבת אבידה, וכמשז"ל אבידת גופן לא כל שכן (סנהדרין עג.), אף אנן נימא אבידת נפשו עוד כש"כ ובנו של כש"כ, וי"ל דכותי (דמיירי בי' הסוגי' הנ"ל עי' בתוס' שם) אף דגירי אמת הן אפשר א"ח להשיב אבידתו, (וע' רש"י סנהדרין ריש דע"ה דהוכח תוכיח את עמיתך כתב ולא גר תושב).
ובשו"ת חתם סופר יו"ד סי' יט (ד"ה ומעתה תמוה תתמה עיני) כתב דהסברא לחלק בזה בין ישראל לגוי הוא משום דדוקא לישראל מצוה להפרישו מאיסורא דכל ישראל ערבים זה בזה, משא"כ לנכרים אפילו מאי דאסור נמי לדידהו, מ"מ אין כאן ערבות, והיכי דלא שייך לפני עור אין מצוה להפרישם.
ובהערות על שו"ת הר"ש אייגר מביא הרב מאיר יהושע קצנלנבוגן (בהערה 15) את הב"ח (יו"ד סימן שג) שכתב דהחיוב להפריש מאיסור הוא מדרבנן ואסמכוה אלפני עור, ובשדי חמד מערכת הה"א אות ב' דייק מכמה אחרונים שהחיוב הוא מדאורייתא, מדין הוכח תוכיח.

ובדגול מרבבה כתב על דברי הש"ך הללו וז"ל הא ודאי שישראל מומר אע"פ שחטא ישראל הוא וא"כ מה בינו לשאר ישראל לענין להפרישו מעבירה, אבל נראה לענ"ד כוונת הש"ך דאף בישראל אין מצווין להפרישו כי אם כשעובר בשוגג ויש ביד איש אחר להפרישו חייב להפרישו, וכמו בקטן אוכל נבילות שהקטן שוגג הוא וכו' אבל בישראל דרוצה לעבור במזיד על איזה עבירה אפילו אינו מומר גמור, אין ישראל אחר מצווה להפרישו לדעת הש"ך, ומומר דנקט הש"ך הוא משום דהפוסקים במומר דברו ומומר מסתמא מזיד הוא, ועוד דכל עובר עבירה במזיד יקרא מומר לאותו דבר ע"כ. ובאג"מ (יו"ד א סימן עב) הסכים עם הדג"מ בביאור כוונת הש"ך והביא ראיה לדבריו ע"ש.

היוצא מכאן שלדעת הש"ך כפי שביארו הדג"מ, כל האיסור של מסייע ידי עוברי עבירה הוא משום שיש חיוב להפרישו מאיסור, ולכן במוכר לישראל מזיד דבר איסור, היכא דליכא איסור לפני עור משום שיכולין לקנות במקום אחר, אף אין עוברין על האיסור דרבנן של מסייע ידי עוברי עבירה, משום שאין אנו מצווין להפרישו, ועפי"ז ראיתי שיש הרוצים להתיר את המכירה באתרי אינטרנט בשבת אף אם רוב הקונים מבני ישראל המה, משום שאיסור לפני עור אין כאן דהא לא הוי כקאי בתרי עברא דנהרא משום שיכול לקנות באתר אחר ברחבי רשת האינטרנט, ואף אין עוברין משום מסייע משום שכל הקונים מזידים ונחשבים מומרים לענין זה ואין אנו מצווין להפרישו (הרב שלמה דיכובסקי במאמרו "האינטרנט בהלכה" אות ו מתוך תחומין כרך כב פורסם גם באתר ישיבה, והרב אליעזר בן-פורת במאמרו "האינטרנט בהלכה" ).

ואין דבריהם נראים לענ"ד, דהא המג"א באו"ח (סימן שמז ס"ק ד) פליג על הש"ך וס"ל שיש איסור מסייע בישראל מומר, וכדבריו פוסק להלכה למעשה המשנה ברורה (שם ס"ק ז), בענין איסור הוצאה מרשות לרשות בשבת, בעומד ברה"י וחבירו העומד ברה"ר פשט ידו לתוך רה"י ונטל חפץ מידו או נתן חפץ לידו, שהעומד בחוץ לבדו עקר והניח וחייב, והעומד ברה"י פטור אבל אסור, וז"ל המ"ב, פטור אבל אסור לא משום איסור שבת, אלא שמכשיל את חבירו וגורם לו להוציא חפץ או להכניסו ויש בזה איסור תורה משום לפני עור, ואם הוא מונח באופן שאם אפילו לא היה בידו היה יכול ליטלו דלא קעבר אלפני עור, מ"מ איסור דרבנן איכא דאפילו קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו, כ"ש גדול שלא יסייע לו, ולמומר לעבודת כוכבים אסור להושיט ג"כ דבר איסור כמו לישראל. ואסור להשאיל לאדם כלי מלאכה אם הוא חשוד לעשות בהם מלאכה בשבת, אם לא שיש לתלות שיעשה בה מלאכת היתר, ודוקא בדבר המצוי, אבל אם המלאכת היתר אין מצוי לעשות, אין תולין בה, אם לא מפני דרכי שלום (מ"א). לפי"ז בנד"ד המשאיר אתר אינטרנט מסחרי פתוח בשבת במקום שרוב הקונים יהודים הרי הוא עובר איסור דרבנן של מסייע ע"פ שיטת המג"א שכדעתו הכריע המ"ב.

ובשער הציון (ס"ק ח) הוסיף שמה שכתב דרבנן לאו דוקא הוא לפי מה דאיתא בברכות דף י"ט ע"ב הרואה לחבירו שהוא לבוש כלאיים [לפי גרסת הרמב"ם ופסק השו"ע יו"ד ש"ג] דצריך לפשוט אפילו בשוק, ומשמע שם בגמרא דלאו תקנתא דרבנן בעלמא הוא, וא"כ ה"ה בעניננו הלא מחוייב למחות בידו מן התורה כדי להפרישו מאיסור, ואיך ס"ד שכשמזמין לו בעה"ב את החפץ להעני שיקח מידו ועי"ז הוא מחלל שבת במלאכה דאורייתא, לא יהא על הבעה"ב רק איסור דרבנן, ונהי דלאו לפני עור לא שייך בזה כיון שיכול העני ליטול בעצמו, עכ"פ הלא מן התורה מחוייב למנעו מאיסורא, ונראה ליישב דהיכא אמרינן לענין כלאים דמחויב למנעו היכא שיש בידו למנעו ע"י פשיטה וכה"ג, אבל באין בידו למנעו לית בזה חיוב מן התורה, והכא מיירי דאינו יכול למנעו מליטול, וקמ"ל הרא"ש דאפ"ה איסור דרבנן יש היכא שהוא לוקח מידו, שהוא בכלל מסייע ידי עוברי עבירה, ע"כ, לפי"ז בנד"ד שיש ביד בעל האתר בקל למנוע מחברו הישראל לחלל שבת ברכישה באתרו ע"י שיסגור את האתר בשבת, הרי שאם אינו עושה כן הוא עובר איסור תורה ע"פ השעה"צ משום שמן התורה מחוייב למנעו מאיסורא, ויסוד החיוב הוא מדין "הוכח תוכיח" (ויקרא יט, יז) או מדין השבת אבידת נפשו לדעת הגר"ש אייגר שהובא לעיל.

ובהמשך דברי המ"ב (שם) מביא שבביאור הגר"א יו"ד סימן קנ"א (סוס"ק ח) משמע דס"ל להלכה דאפילו היכא דיכול לקנות במקום אחר ג"כ אסור [למכור דבר האסור משום לפני עור] ע"ש, וכן פסק בפתחי תשובה שם (ס"ק ב) בשם שו"ת אמונת שמואל, וכן מצדד בברכי יוסף שם.
ונראה שסברתם היא שהדין של חד עברא דנהרא שאז אינו עובר לפני עור כדמוכח בע"ז (דף ו:), הוא דוקא בשיש לו כבר את דבר האיסור ברשותו, והמוכר לא מוסיף כלום בכך שמוכר לו את דבר האיסור, אבל כשאין לו את דבר האיסור ברשותו, וע"י המכירה המוכר ממציא לו את דבר האיסור זה נחשב כתרי עברא דנהרא, ועובר משום לפני עור, ולא איכפת לן במה שיכול לקנות במקום אחר.
לפי דעה זו שגם היכא דיכול לקנות במקום אחר קיים האיסור דאורייתא של לפני עור, נראה שבנד"ד הגם שיש באפשרותו של כל גולש לקנות בכל מקום אחר ברחבי הרשת, אעפ"כ יעבור בעל האתר על האיסור דאורייתא של לפני עור אם ישאירו פתוח.

במאמרו "האינטרנט בהלכה" כתב הרב אליעזר בן-פורת שנראה לו שלא אסרו הגר"א ז"ל וסיעתו ביכול לקנות במקום אחר, אלא משום דבכה"ג שנצרך הוא לעזרת אחרים, דהיינו לעזרת המוכר, מקרי שהמוכר מכשילו, ולא שרי אלא היכא שיש בידו לעשות המעשה בעצמו בלא עזרת זולתו, אכן בקניה באינטרנט, אין הוא נצרך כלל להשתתפות המוכר, שהרי האתר פתוח לפניו כל הזמן ויכול הוא לקנות בעצמו אימת שירצה, דוגמת מכונת האוטומאט, ואין כאן שום צורך לעזרת זולתו, וחשיב הדבר בידו לגמרי, שבכחו לעשות המעשה בלא שום סיוע דאחרים, ובכה"ג גם הגר"א ז"ל וסיעתו מודו דשרי ע"כ. ואיני יודע מהיכי תיתי לומר שלדעת הגר"א וסיעתו איסור לפני עור הוא דוקא בעזרתו של המוכר, לכאורה הסברא הפשוטה היא שאיסור לפני עור עוברים כשמכשילים את האחר בדבר איסור שעדיין אין ברשותו, וכאשר מדובר במעשה מכירה, זה יכול להתבצע בכל אופני הקנינים, ובמקרה של אתרי אינטרנט שדרך המכירה היא שאדם נכנס לאתר ורוכש מה שחפץ, הרי שמוכר המשאיר את אתרו פתוח בשבת מכשיל את הקונים, ולדעת הגר"א וסיעתו הרי הוא עובר על לפני עור דאורייתא למרות שניתן לרכוש בכל מקום אחר ברחבי הרשת.

יש לציין שהאג"מ (יו"ד א סימן עב) שהובא לעיל שמסכים עם הדג"מ בביאור דעת הש"ך אינו מכריע להלכה כדעת הש"ך, אלא שבנדון שם בענין עריכת חתונות (קייטרינג) או השכרת אולמות לחתונות שבהם יש ריקודים מעורבים, דעתו שגם המג"א שאוסר לסייע לישראל מומר יודה שבכה"ג אין לאסור משום שאינו מכשילם בעבירה של ריקוד אלא מונעם מעבירה דמאכלות אסורות ע"ש.

עוד נ"ל שע"פ דעת החזו"א (יו"ד סוף סימן ב אות כח) שיהודים שאינם שומרי מצוות בימינו נחשבים כתינוקות שנשבו, ודיינינן להו כאנוסים להלכה, גם לדעת הש"ך אסור להכשילם משום שרק במזיד החשיבו למומר, אבל בזמננו שהם נחשבים אנוסים ודאי שחייבים להפרישם מאיסור, ואסור לסייע להם בדבר עבירה, וכ"ש שאסור להניח לפניהם מכשול. ולפי"ז יוצא שבזמננו לכל הדעות אסור להשאיר אתר אינטרנט מסחרי פתוח בשבת במקום שרוב הגולשים יהודים ויש חשש שיכשלו בזה, אם מטעם לפני עור או מטעם מסייע.

ויעויין בשדי חמד (כללים מערכת ו כלל כו ס"ק כא) שנחלקו הפוסקים אם יש איסור לפני עור (מדאורייתא או מדרבנן או בכלל) כשמכשיל את חברו באיסור דרבנן, וכאן כל הנדון הוא על איסור דרבנן של מקח וממכר בשבת, אבל האמת שכאן יתכן שהוא מכשיל את הגולשים גם באיסור דאורייתא משום שבעת הגלישה במחשב כדי להכנס לאתר הם מבצעים פעולות בחשמל, (ראה ספר מאורי האש להגרש"ז אויערבאך זצ"ל).

אבל באמת נראה שמעיקר הדין אין איסור לפני עור או מסייע ידי עוברי עבירה בהשארת אתר אינטרנט מסחרי פתוח בשבת אפילו במקום שרוב המשתמשים יהודים, דתנן במסכת שביעית (פ"ה מ"ח ומובא גם בע"ז דף טו:) ב"ש אומרים לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית [לישראל החשוד פרה המלומדת לחרוש משום ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יא) - ר"ש] וב"ה מתירין מפני שהוא יכול לשוחטה [דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן - ר"ש] וקי"ל להלכה כב"ה (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"ח ה"ו), ולכן בנד"ד שניתן לתלות שהיהודים לא ישתמשו באתר במהלך השבת שהרי יש באפשרותם להשתמש בו לפני השבת או לאחריה, אין איסור לפני עור או מסייע, אלא שבמקום שיש להניח שיהודים מחללי שבת ישתמשו באתר בשבת, אין זה מן הראוי להשאירו פתוח, (כעי"ז פסק בשש"כ פרק כט סעיף כח והערה ע בענין מכונות מכירה אוטומטיות).

לסיכום נראה שאין לאסור השארת אתר אינטרנט מסחרי פתוח בשבת מטעם לפני עור או מסייע ידי עובר עבירה, בין אם רוב המשתמשים נכרים ובין אם הם יהודים, אלא שכאשר יש להניח שיהודים מחללי שבת ישתמשו באתר בשבת, אין זה מן הראוי להשאירו פתוח.

ה. מראית עין וחילול השם
במקום שלא ידוע מי הוא בעל האתר ודאי שלא שייך מראית עין או חילול השם, כל הנדון הוא במקרה שידוע שבעל האתר הוא יהודי.
בשו"ע (או"ח סימן רמג סעיף א) כתוב, לא ישכיר אדם מרחץ שלו לאינו יהודי מפני שנקרא על שמו וא"י זה עושה בו מלאכה בשבת, ומבאר במ"ב (ס"ק ג) שאסור בכל זה מפני מראית העין שנקראת על שמו של ישראל (והרואה שמחממין בשבת אומר שהבלנים שלוחין של ישראל הן - רש"י ע"ז כא. ד"ה מפני).
הרי שאסור לבצע פעולות עסקיות שעלולות לגרום לחשד ומראית עין שהישראל מחלל את השבת.
ולעניננו אם השארת האתר פתוחה בשבת אסורה, אין זה ענין למראית עין אלא איסור מעיקר הדין כשבנוסף אם הוא יהודי שומר תורה ומצוות הוא גורם חילול השם כשאנשים יודעים שהוא מחלל שבת בעסקיו, אולם אם השארת האתר פתוחה בשבת מותרת מעיקר הדין, הרי שאין כל איסור מטעם מראית עין, אלא שבכל זאת כדאי לציין מפורשות באתר שהעיסקאות אינן חלות בשבת אלא עם תחילת יום העסקים הבא, כדי להמנע מחשש חילול השם שיאמרו שהוא עושה עסקים בשבת.

ו. זלזול בכבוד השבת
בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן נז) דן בענין ישראל שקונה מידע ממוחשב מגויים ונותן שירות מידע בתשלום במגוון נושאים ללקוחות שרובם גויים, והוא כותב שאינו מתעסק יותר מדי בפרטי הדינים הנוגעים לענין משום שלדעתו כל העסק הזה הוא עסק של איסור, שהיהודי הזה העמיד עסק כזה שלוקח ומוכר בשבת ללקוחות שלו באופן תמידי, ועסק שלו דהיינו חנות שלו, פתוח שבעה ימים בשבוע במו"מ שלו, ומה שהמשרד שלו סגור בשבת מה יתן ומה יוסיף וכי על המשרד דנים, על המסחר שלו דנים שהוא הקומפיוטר (מחשב) אשר הוא פתוח לעבוד שבת וחול ועל ידו קונה ומוכר. וכבר כתבתי בכמה מקומות בעניי כי אלה שמעמידים מכונות כביסה במקומות חפשים ובאים בני"א ומכבסים בהם הכל לדעתם, והיהודי הזה עושה מסחרו בקביעות שבת וחול בשוה שיש בזה חילול שבת מדרבנן עכ"פ, וכן לענין שאר המצאות של היום שאפשר להפעיל כידוע בתי חרושת שלמים שעובדים מעצמם כאשר עיני ראו, ועושים שבת כחול אשר אין לך זלזול שבת מדרבנן גדול מזה, ואם נמצא במקצת אחרונים צדדי היתר לזה וכיו"ב אין דעתי העניה נוחה בדבריהם לפתוח חנות שבת יו"ט וחול אם עובד מעצמו, ובמקרה דידן נקרא חנות פתוחה לקנות ולמכור, ובסוף דבריו הוא מציין שאפילו יהיו הלקוחות רק גויים אסור מן הדין כאמור למעלה, ואם שעת הדחק הוא אין עצה אלא שהישראל ישכיר הקומפיוטר בשבת לגוי, והגוי יתן בתור שכירות חלק מהרווח לישראל, וגם זה אינו משנת חסידים, רק במקום הפסד ע"כ.
דברי בעל השבט הלוי מפורשים לאיסור בנד"ד מטעם זלזול בשבת.

בשו"ת אגרות-משה (או"ח ד סימן ס, ודומה לזה באו"ח ה סימן כד אות ה) כתב בענין בישול בשבת ע"י שעון שבת, שפשוט שאסור להתיר זה דהרי ע"י מורה שעות כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת (פעקטעריס) ואין לך זלזול גדול לשבת מזה, וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרין זה, כמו שאסרו אמירה לעכו"ם מטעם זה, וגם אולי הוא ממילא בכלל איסור זה דאסרו אמירה לעכו"ם, דאסרו כל מלאכה הנעשית בשביל ישראל מצד אמירת הישראל וכ"ש מצד מעשה הישראל וכו', אבל יש טעם גדול לאסור מטעם אחר, דהא זילותא דשבת ואף זילותא דיום טוב הא אסרו בכמה דברים, וכיוון שברור שאיכא זילותא דשבת הוא בכלל איסור זה ממילא, אף שלא אסרו זה ביחוד, דכל ענין זילותא הוא האיסור. וגם פשוט לע"ד דעושה דבר שהוא זילותא לשבת הוא עובר בידים על חיוב הכבוד, שמשמע שהוא ג"כ חיוב התורה שנתפרשו ע"י הנביאים וכו', שלכן מסתבר לע"ד שאסור להעמיד בע"ש ע"י מורה שעות שיעשה העלעקטרי למחר מלאכה. אבל עכ"פ מה שכבר נהגו להעמיד ע"י מורה שעות לכבות הנרות דעלעקטרי שהודלקו, וגם שיחזרו להדלק אח"כ בסוף היום, אין לאסור וכו' כיון שיש רבוותא שהתירו ונהגו כן בהרבה מקומות וכו', אבל הבו דלא לוסיף עלה להתיר גם לבשול ומלאכות אחרות ויש לאסור ע"כ.
מדבריו ברור שהוא היה אוסר גם בנד"ד מטעם זלזול בשבת, ואולי אף מטעם אמירה לעכו"ם, אלא שבענין אמירה לעכו"ם שמא אפשר לחלק שעד כאן לא מצינו שאסרו אלא היכא שנעשה מעשה איסור אם מצד אמירת הישראל או מצד מעשה הישראל, משא"כ באתר שהוא דבר וירטואלי שאין בו כל מעשה.

בשו"ת חלקת-יעקב להרב מרדכי יעקב ברייש (או"ח סימן ע) כותב בענין הפעלת מענה קולי בטלפון של משרדים בבתי מסחר בשבת, כדי שלאחר השבת יוכל בעל המשרד לשמוע את ההודעות הכוללות עניני מסחר, שאין להתיר ע"ש בראיותיו, והוא מוסיף שעל זה נאמר "חכמים הזהרו בדבריכם", בזמן שהטעכניק צועד כך צעדים קדימה, ויכול היות בימים קרובים לסדר חנות גדולה ע"י אוטומט וטאנבאנד שהחנות תפתח מאליה לשעה הנדרש, והקונים יבואו לשם אף כשאין שום איש בשם, רק ע"י סיועי הטעכניק של אוטומט ושארי אמצעים כדומה וכדומה יסתדר הכל בשם, תתחלק הסחורה להקונים תמורת המעות שהם נותנים בשם, ואם נזלזל בקדושת שבת בההיתרים של הטעכניק משום שהכל נעשה מעצמו, יוצמח מזה חילול שבת גדול, שאדם בשבתו בבית המדרש או על שולחנו של סעודת שבת ומנגן זמירות לכבוד שבת, ועסקו או משרדו עובד בשבת עבורו כבימות החול וכו', ולא דמי לההיתר דאוטומט העומד בקרית חוצות בלי שם ובלי בעלות, שלא נודע למי הוא שייך, אחרת היא כשאדם עושה דברים כאלה בביתו וברשותו וכו' ע"ש.
מדבריו ברור שגם הוא היה אוסר בנד"ד מטעם זלזול בכבוד שבת.

אולם בשו"ת באר-משה (חלק ו, קונטרס עלעקטריק סימן נ), כתב גם כן על ענין זה וז"ל, נשאלתי אם שרי לערוך מערב שבת ענסערינג-פאן (טלפון עם מענה קולי) כדי שיקלוט בשבת מי שרוצה להזמין סחורה וכיוצ"ב. השבתי אם רוב ורובא דרובא של קוניו הם נכרי מותר, אבל אם מיעוטא דמינכר מקוניו הם מחללי שבת, הגם שאין לאסרו והמיקל לא הפסיד, דמשום מחלל שבת א"צ להפסיד קוניו הגוים, עכ"ז המחמיר תע"ב, אבל אם אמר להם היינו לקוניו המחללי שבת שלא יצלצלו לו בשבת, והם להכעיס עושים כן, אין עליו כלום, וא"צ לו להחמיר, וכן אם יודע שהם ישראלים אבל איננו יודע בבירור שנמצא ביניהם מחללי שבת, אז שרי לו וא"צ אפילו להחמיר ע"כ. ע"ש בראיותיו ונימוקיו. ובהמשך דבריו הוסיף וז"ל אחרי כתבי כ"ז ראיתי בתשו' חלקת יעקב, שמתחילה כתב כמעט ככל דברי דעפ"י הלכה אין מקום לאסור, אולם אח"כ עשה עצמו לדייני גזירה וגוזר גזירה חדשה שבודאי אין ביד שום רב יהי' מי שיהי' לגזור מעצמו גזירות חדשות, ובודאי אם גדולי רבנים דזמנינו יגזרו גזירה, ובהסכמה יעלו לגזור, בודאי נכוף ראשינו לקבל גזירתם, אבל רב יחידי בודאי אין בידו לגזור, וגם בודאי לא נקבל גזירתו עכ"ל.
מדבריו ברור שהוא חולק על דעת הפוסקים שאוסרים דברים חדשים שלא הוזכרו בהלכה מטעם זילותא דשבת, ובודאי שבנד"ד לא היה אוסר השארת אתר אינטרנט מסחרי פתוח בשבת, אלא היה מתיר זאת, ואומר שאין אף מקום להחמיר כי אם במקום שרוב או מיעוטא דמינכר מהגולשים הם יהודים מחללי שבת.

גם מדברי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמתיר להשאיר מכונות מכירה אוטומטיות במצב תקין לשימוש בשבת (שש"כ פרק כט סעיף כח הערה ע) משמע שאינו חש לאסור מטעם זילותא דשבת, ונראה שה"ה לעניננו.

לסיכום נראה שיש מחלוקת בין הפוסקים אם לאסור מטעם זלזול בשבת במקרה כמו הנדון שלפנינו, והמחמיר תע"ב.

ז. היחס לעסק וירטואלי
יש להסתפק בשאלה העקרונית איך להתייחס לעסק וירטואלי האם נאמר שמכיון שזה דרך המסחר הקיים והמקובל בימינו, ולענין ממונות ודאי שהפעולות וההסכמים מחייבים מדין סיטומתא (בב"מ דף עד. אמר רב פפי משמיה דרבא האי סיטומתא קניא, למאי הלכתא וכו' ובאתרא דנהיגו למקני ממש קנו, ופירש"י שסיטומתא הוא חותם שרושמין החנונים על החביות של יין שלוקחין הרבה ביחד ומניחין אותן באוצר הבעלים, ומוליכין אותן אחת אחת למכור לחנות, ורושמין אותם לדעת שכל הרשומות נמכרות, ובאתרא דנהיגו למקני פירש, שרגילין לרשום על מנת שבדבר זה תהא קנויה לו כאלו משך וקני. וכן נפסק בשו"ע חו"מ סימן רא סעיפים א-ב, שבכל דבר שנהגו התגרים לקנות בו, נקנה המקח, וראה גם קובץ תשובת להגרי"ש אלישיב ופס"ד ירושלים כרך יא עמ' קיא) הרי שזה נחשב דבר ממשי גם לענין מקח וממכר בשבת, לענין שכר שבת ולכל שאר הענינים, או דלמא כיון שזה דבר וירטואלי לחלוטין שברגע שאדם סוגר את המחשב נראה הדבר כאילו לא קיים בכלל ואין בו ממשות, אולי בכה"ג לא נאמרו כל האיסורים וכל הגדרים שגדרו חז"ל לענין שבת, ושמא אפשר לצרף את הספק הזה כעוד סניף להקל בעת הצורך.

ח. פרסומות המפנות לאתרים
האג"מ (או"ח א סימן צט) כותב, שבהזמנת אנשים הגרים רחוק מביהכ"נ לבוא להתפלל בשבת כשיודע שאי אפשר שיבוא בלי שיחללו את השבת בנסיעה במאשינס (ברכב)הרי הוא גרוע מאיסור לפנ"ע שהרי הוא עוד באיסור מסית, והוא מציין שאיסור מסית לענין האיסור והעונש כלפי שמיא קיים בכל האיסורים, ולפי"ז יש לדון האם יש איסור מסית בפרסומות באתרי אינטרנט המפנות את הגולש לאתר ספציפי, ונלענ"ד שיש לחלק ולומר שרק במקרה כגון זה שמזמין אנשים כשיודע בבירור שיחללו את השבת הרי הוא מסית אותם לעבור עבירה, משא"כ בפרסומת באתר אינטרנט שאינה מזמינה אנשים לבוא בזמן מסויים ואינה ממוקדת באנשים מסויימים, זה יכול להיות יהודים או נכרים בשבת או בחול, בכה"ג אינו נחשב מסית, ובאמת נ"ל שאין הבדל גדול בין פרסומת המפנה את הגולש לאתר, לבין אתר הקיים ברשת ומפורסם במנועי החיפוש, בשניהם נתונה ההחלטה לשיקול דעתו של הגולש אם להכנס לאתר אם לאו, אלא שבפרסומת הפיתוי קצת יותר אקטיבי.

ט. שינויי הזמנים במסחר חובק עולם
שאלה נוספת שיש לדון בה בעידן הגלובלי שיש קונים מכל רחבי העולם, על הצד שיש לסגור את האתר במהלך השבת האם זה צריך להיות סגור בשבת על פי שעון המוכר או על פי שעון הקונים? אם האתר סגור רק על פי שעון הקונים הרי יוצא שהמוכר בעצם עושה עסקים במהלך שבת אצלו, אע"פ שאצל הקונים זה לא שבת, ואם הוא סגור רק על פי שעון המוכר הרי הוא עלול להכשיל את הקונים ברכישה בשבת על פי שעונם.
ולכן נראה שראוי לסגור את האתר בזמן ששבת במדינתו של בעל האתר, וגם להתקין את תוכנת המחשב שסוגרת את האתר לכל מדינה ע"פ זמני השבת במקומה.

מסקנות
א. הרוצה לכבד את השבת ולצאת ידי כל הדעות יסגור את האתר בשבת על פי זמני השבת במדינתו, ואף יתקין את תוכנת המחשב שסוגרת את האתר לכל מדינה ע"פ זמני השבת במקומה.
ב. המיקל ומשאיר את האתר פתוח בשבת יש לו על מי לסמוך בין אם משתמשי האתר גויים ובין אם הם יהודים, אולם ראוי ונכון לסגור את האתר במקרה שיש יסוד סביר להניח שיהודים מחללי שבת יגלשו לאתר.
ג. אפשרות נוספת היא להשכיר את האתר לנכרי לשבתות, כאשר הרווחים הם של הנכרי ומתוכם הוא ישלם שכירות לישראל.
ד. אין הבדל לענין זה בין השארת אתר אינטרנט מסחרי פתוח לבין השארת פרסומות המפנים גולשים לאתר.
ה. במקרה שמשאיר את האתר פתוח בשבת, ראוי שיציין בתנאי האתר שהעיסקה לא חלה בשבת אלא עם תחילת יום העסקים הבא, כדי להמנע מחשש מקח וממכר בשבת לכל הדעות.
ו. במקרה של אתר שאיננו מוכר מוצרים אלא מספק מידע תמורת תשלום, יש סיבה נוספת מדוע ראוי להחמיר ולא להשאירו פתוח בשבת, משום שיתכן שיש בזה משום שכר שבת, אלא אם כן מדובר במנוי לתקופה ממושכת שאז זה יהיה מותר משום שזה בהבלעה.
ז. במקרה שידוע שהאתר שייך ליהודי שומר תורה ומצוות, זו סיבה נוספת שראוי לסגור את האתר בשבת, ואם הוא מיקל ומשאיר את האתר פתוח, כדאי שיציין במקום בולט באתר שהעיסקאות אינן חלות בשבת אלא עם תחילת יום העסקים הבא, כדי להמנע מחשש חילול השם שיאמרו שהוא עושה עסקים בשבת.

מקורות לעיון: שו"ת רעק"א מהדורא קמא סימן קנט, הר צבי או"ח א קכו, שש"כ פרק כט סעיף כח והערה ע, מנחת יצחק ח"ג סימן לד וח"ט סימן כד, מאמרו של הרב שלמה דיכובסקי"האינטרנט בהלכה" אות ו מתוך תחומין כרך כב, פורסם גם באתר ישיבה, מאמרו של הרב אליעזר בן-פורת "האינטרנט בהלכה", שבט הלוי חלק י סימן נז, פס"ד בית דין ירושלים בענין מכירת בעלות לשבתות השנה לנכרי בחברה שעסקיה הם דרך האינטרנט - תיק בית הוראה מס' 151-שע, קובץ אור ישראל גליון לה כמה מאמרים מרבנים על הנושא, שו"ת משנה הלכות מדור התשובות ח"ד סימן לג.

הרב משה ליב הכהן הלברשטט

מייסד וראש תוכנית "יורו" להכשרת רבנים ומנהיגים לקהילות בארץ ובתפוצות

הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
בואי כלה
ליקוט הלכות בענין קבלת שבת מפלג המנחה
ראה
עקירת עבודה זרה
אב תשפ
אחרי מות
שעיר לעזאזל
איר תשפ
וארא
חינוך למנהיגות
א' שבט תשפ"א

הלכות כלליות

הלכות כלליות
בדיקת צהבת קודם מילה בשבת
הרב הראשי דוד לאו | אדר תשע"ד
חמדת השבת
מדרג החולי
הרב בצלאל דניאל | שבט תשפ"ד
הלכות כלליות
שו"ת הלכתי בנושא חילול השבת
הרב משה ליב הכהן הלברשטט | תשס"ח
הלכות כלליות
מקרר ללא התקן שבת
הרב עזריה אריאל | תשע"ג

הלכות כלליות

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נח
פרשת נח
ספר בראשית פרקים ו (ט) - יא
רבנים שונים
המתח שבין רועי הבקר והצאן
המתמטיקה של רועי הבקר והצאן
הרב מרדכי הוכמן | שבט תשס"ח
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
ברכות הריח, הראיה והשמחה
ברכות הראייה
פרק טו
הרב אליעזר מלמד | אלול תשפ

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יהושע שפירא
הרב דוד דודקביץ'
הרב יעקב שפירא
הרב חיים כץ
הרב אליעזר מלמד
הרה"ג יעקב אריאל
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב אורי שרקי
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל

43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז
39 דק'
בבא מציעא
מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' חשוון תשפ"ז
1:04
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת נח תשפז – בחירות על פי ההלכה
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
38 דק'
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ג' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
25 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ו
הרב אלי סטפנסקי | ג' חשוון תשפ"ז
34 דק'
מידות הראי"ה
תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
הרב ש. יוסף וייצן | א' חשוון תשפ"ז