ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם [לב, לד].
"לולא חטא העגל היו האומות יושבות ארץ ישראל משלימות עם ישראל ומודות להם, כי שם ד' הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות, ולא היתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה היתה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח. רק החטא גרם ונתאחר הדבר אלפי שנים, וכל מסבות העולם הנן אחוזות זו בזו להביא את אור ד' בעולם, וחטא העגל ימחה לגמרי וממילא כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד', והעולם יתוקן באורח שלום ורגשי אהבה, ונעם ד' יוחש בכל לבב, לענג רוח ולעדן נשמה ולכל בהם תחיה נפש כל חי" [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים' קובץ ו' פסקה קכג].
ד'... אֶרֶך אַפַּיִם [לד, ו].
"להוקיר את האמצעיים המביאים למטרה נשאה מעבר מזה, ולהיות העין פונה תמיד אל עצמותה של המטרה מעבר מזה, ולרומם ע"י הצפיה את האמצעיים עצמם אל רוממותה של המטרה, היא הפרוגרמה (התכנית) התדירית של מהלך החיים באשרם הפנימי, הפונה אל הקודש. כל מה שהננו הולכים וקרבים לדרכי ד' צור כל העולמים, כן הוקרת האמצעיים כולם מתגברת בקרבנו. כשהננו משתוממים על ארך הרוח, על מדת ארך אפים הנשגבה המתגלה בהמון כל המעשים וכל היצורים - מזעירות הזעירות, [...] עד גדולת הגודל ועד פאר התפארת, והכל הולך ומתקשר בשלשלת של אמצעיים משולבים למטרה עליונה. ומרוב אונים ואמיץ כוח איש לא נעדר - כל מה שאנו מתעמקים יותר בחזון עולם זה, מתגברת בקרבנו המידה של הוקרת האמצעיים. כשהננו משקיפים על עמל האדם הפרטי והכללי, על יצרי הלב, על הרשעה ועל הכסילות, על המדות הרעות, על הרציחות, על העקמימויות שהם נגלים לנו במהלך התולדה האנושית, ובפרטיות בזמן שהעתים מגלים את מרירותם, והננו נושאים את עינינו למרחוק לדעה את אחרית המטרה של כל הסיבוב האיום הזה, הרינו מכירים את הוקרת האמצעיים עד היכן היא מגעת, והננו למדים מזה עד כמה הננו צריכים להוקיר את כל האמצעיים הכשרים, הקרובים והרחוקים, שהם מגיעים אותנו ואת הכל למטרה הרוממה, ששם חביון עז ד' אור הקודש מאיר בהודו" [שם, ח' לג].
"האות מראה, שהדברים הנעשים ע"פ השליחות של הציר הנאמן הוא ענין שמיד השם יתברך בורא כל הוא נעשה. והמופת מראה על עוצם הכח של המשלח ב"ה. והאותות והמופתים בהתאחדם יחד מראים, שיד ד' היא נטויה, לא רק בתכונת הקפה, השולטת בהויית היצורים בכללותם, אלא גם בתכונת מילוי, המתפשטת ופועלת בתוכיותן של כל ההויות כולן. ומזה באה הידיעה לדורות, כי הבריאה לכל פרטיה היא אחוזה באין הפסק בכח הבורא וידיעתו העליונה" ['עולת ראיה' ב' פב].
אורות הראי"ה
מרן הראי"ה ורבי מנחם נתן אויערבך זצ"ל (פרק ט')
גדולי ישראל מראשי 'המזרחי' בירושלים. מימין לשמאל: הגאון ר' יוסף גרשון הורביץ זצ"ל, רבה של שכונת וישיבת מאה שערים ויו"ר הועד הכללי. הגאון ר' יצחק צבי ריבלין זצ"ל, רבה של זכרון משה. הגאון ר' יצחק יעקב וכטפויגל זצ"ל, ראש ישיבת מאה שערים. הגאון ר' מנחם נתן אויערבך זצ"ל, רבה של שכונת מזכרת משה.
בשורות 'המזרחי'
מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה נתן הרמ"נ אויערבך את ידו לתנועת 'המזרחי', והיה משתתף באספות המזרחי ובמועצותיו. כמוהו היה רבים מרבני ירושלים בני הישוב הישן, שהצטרפו לתנועה חרדית ציונית זו, ביניהם: הרב יוסף גרשון הורביץ זצ"ל, רבה של שכונת וישיבת מאה שערים. הרב יצחק צבי ריבלין זצ"ל, רבה של שכונת זכרון משה, ועוד.
"הרב של החלוצים"
במזגו העדין ובמדותיו התרומיות, ביחוד במנהגו לקבל את כל אדם בסבר פנים יפות ובלבביות נפשית נדירה, לקח את לבות החלוצים הצעירים. הם כבדוהו עד מאוד, והיו מבאי ביתו, עד שהיו מהם שקראו לו "הרב של החלוצים". זוגות צעירים רבים היו מבכרים לבוא לביתו לסדר חופה וקידושין, מפני היחס הלבבי והנפשי שהיו פוגשים. וכמעט בכל יום היו מעמידים בביתו חופה, ויש אשר גם שתים ושלוש ביום אחד.
בדבריו המעודדים הוא ידע לקרב גם יהודים רחוקים מתורה, והיה מחזקם באמונה ובמצוות.
עבודת האדמה תביא ל'קץ המגולה'
סיפרנו בגליונות הקודמים גם על אהבת הארץ שקיננה בליבו של הרמ"נ, ועל פעילותו הרבה בישוב הארץ. הוא היה מהמייסדים הראשונים של הרבה שכונות בירושלים.
בשנת תרל"ה, בביקורו האחרון של משה מונטיפיורי בארץ ישראל, לאחר שכבר הוחל בהקמת הישוב מחוץ לחומת ירושלים ע"י ר' יוסף ריבלין וחבריו, תססה אז בקרב תושבי ירושלים השאיפה לעבודת האדמה. במאמריו בעתון 'הלבנון', תאר ר' יוסף ריבלין, עד כמה עזה השאיפה הזו אצל בני ירושלים, ובין היתר כתב כך:
"שאלו נא את הגביר ר' שמואל מאנטאגו הי"ו, שליח הועד דלונדון אחד מאותם שהיו קשורים לישוב הארץ, אם לא סבוהו אנשים למאות לבקש עבודת שדה וכרם, אם לא הלכו אנשים אחריו עד הירדן להראותו את הארץ ואת יריחו, אשר עומדת על הממכר, ועצמה חשקת רבים מאתנו לקנותה כי טובה הארץ מאוד מאוד, ארץ זבת חלב ודבש, ואיה איפה פי דובר עתק על יושבי ירושלים בלא הודע ואשמו?!".
וסיפר הרמ"נ, שהוא נכח כאשר מאות אנשים סבו את מונטגו ודרשו ממנו עבודת האדמה, ועיקר תשובת בני ירושלים על שאלותיו הייתה, שהם דבקים באמונתם שעבודת האדמה ונטיעות בארץ ישראל יביאו ל'קץ המגולה' ['חזון ציון' עמ' 127].
עם ר' זרח ברנט
נוסיף כאן, כי הרמ"נ היה מחותן עם אחד מראשי בוני הארץ המפורסמים ביותר: ר' זרח ברנט זצ"ל. בהקדמת ספר זכרונותיו, מספר ר' זרח על חגיגת היובל שנערכה לכבודו, בה השתתפו מרן הראי"ה ואף מחותנו הרמ"נ:
"בשנת תרפ"ב כאשר נסתיימה תקופה של יובל שנים מיום עלותי לארץ ישראל, ערכו לי ידידי ובני משפחתי חגיגת יובל נהדרה אשר נתנה כבוד למסדריה, הם קיימו בי בעצמי את רצוני ומחשבתי לעודד ולאמץ את ידי בוני וחלוצי הישוב. בחגיגה זו השתתפו בנוכחותם ובשליחת צירים ומכתבים כל ראשי הישוב היהודי בארץ ישראל וידידיו, מהנציב העליון, ועד המושלים המקומיים, הגאונים הגדולים הרב קוק והרב זוננפלד ומחותני הגאון הגדול הרב מנחם נתן אוירבך - מירושלים, וכל ראשי המוסדות הישוב הקודם בארבע ארצות הקודש, ירושלים, חברון, צפת וטבריא, וכן ראשי הועדים ושלטונות העירות העבריות, והרבה הרבה דברי שבח נשמעו בחגיגה ההיא, ואמנם ראויים הם הדברים ההם וכל הכבוד וההדר שחלקו לי בתור אחד מראשוני המיסדים של הישוב לאמץ את ידי החלוצים בכל מחנות הישוב, לכל עבודת התקומה וההתבצרות בארץ הקודש".
אגב, ר' זרח ברנט היה ידיד קרוב למרן הראי"ה, בתקופת כהונת הראי"ה כרבם של בני יפו והמושבות. הם גם הקימו יחד את ישיבת 'אור זורח' שביפו.
"כאילו למדתי ב'חובות הלבבות'"
אחד מידידיו של מרן הראי"ה, היה המקובל הרב פינחס הכהן לינטופ זצ"ל, רבה של בירז. בחלופת האגרות ביניהם ישנם בירורים בסתרי תורה, ודיונים בבעיות הדור.
באחד ממכתביו, כותב הרב לינטופ כך:
"לכבוד ידיד נפשי, הרב הגאון הגדול, ספרא רבה ומעמיק בנסתרות, גבור חיל באפרתה ושר צבא, מו"ה אברהם יצחק הכהן, הגאב"ד דק"ק יפו שליט"א.
בשבוע שעבר קבלתי קובץ מאמרי בשם 'עקבי הצאן' - תודה רבה על מנחתו. קראתיו בהגיון לב ונפש אחת ושתים, ומשנה שמחה שמחתי עליו. כי אמנם זכינו לגבור חיל, אשר לא פחד על נפשו, לצאת על שדה מערכת הספרות בפנים חדשות ותכנית חדשה, בלי פחד ומורא מן הנרגנים.
כבודו חונן מתולדתו בנפש שירית ופיוטית, מילדותו התרגשה נפשו ביראת הרוממות, מעומק השירה וההגיון אשר בספרי חכמינו הספרדים הראשונים, ובפרט ספר החסיד בעל "חובת הלבבות" במליצתו הנפלאה, לקח לבבו, וכן ספריו של מורנו הרמב"ם קנו את לבבו" ['חיי הראי"ה' עמ' רנד].
רושם עקבותיו של ספר חובות הלבבות בכתבי הראי"ה, עולה גם מתוך מכתב של הרמ"נ אויערבך אל הרצי"ה קוק:
"מכתב הקודש של מרן אביו ואבי ישראל שליט"א - קראתי בו ושניתי ושלשתי, ותודה רבה שזיכני בו, ובפרט בימי הרחמים והסליחות, שלדעתי יצאתי בו ידי חובתי כאילו למדתי איזה פרקים בחובות הלבבות, וראויים שפתי צדק אלה להאיר ולהפיץ מעינותיהם דוקא בעשרת ימי תשובה" [שם. הנוסח המלא של מכתב מעניין זה, והרקע לכתיבתו, לא ידוע לנו].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
