ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קוֹדֶשׁ... וּלְתִפְאָרֶת [כז, ב].
"דרך הקודש בנויה היא על יסוד ההשויה, שהאדם משוה את דרכו הפרטית לדרך ד' העליונה. וזה נוהג בדברים שהשויתם היא השויה מעשית ושכלית, כהליכה בדרך ד', במדות טובות, וכל מצות התורה והשכל, שהם כולם נובעים מההתרוממות של דמיון צורה ליוצרה, ונוהג גם כן בתוכן של דמיון, שכח המדמה מסדר את הענין על פי תכונתו בגדריו. וכל מה שיתקדש האדם והעם יותר, וכוחו המדמה יהיה יותר מטוהר, ויותר חזק, תחזק בו התביעה של ההשויה הדמיונית, ומזה יצאו המון דרכי חסידות נאים ומתוקנים לשלום הציבור על פי דרכי היופי של סדרי עבודה והידורי מצות. ומתפצלים מזה ארחות צדיקים של קדושי עליונים לכל אחד ואחד לפי מעלת נשמתו, ולפי עושר החיים של כח דמיונו, שגם בו מתגלה אור חי העולמים, המחיה חיים בכל ערכי חייהם כולם. ההוד והתפארת של נויו של עולם שבבית המקדש, הדר בגדי כהונה, קדושת הגוף וטהרתו לכל אחד ואחד לפי ערכו, כל אלה הסתעפות מצד הערך הגדול שיש לכח הדמיון הבריא והחזק, העומד בגדרו, ועושה את תפקידו בעולם, בתור לבוש מתוקן להאורה האלהית העליונה, המופיעה על האורה הנשמתית והשכלית שבאדם ובעולם בהדר גאון עוזה. ופה הוא הצורך הגדול של המשקל, להבחין בין דמיון לדמיון ובין יופי ליופי. ואורח צדיקים כאור נוגה, פלגותא דשערי, שורה בזוהר עליון זה" [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים', קובץ א' תשעח].
אורות הראי"ה
מרן הראי"ה קוק ורבי מנחם נתן אויערבך זצ"ל (ח')
פרק ח': בחנוכת 'בית הרב'
אחד האירועים בו השתתף הרמ"נ אויערבך לכבודו של מרן הראי"ה, היה טקס חנוכת 'בית הרב' בירושלים, בשנת תרפ"ג. הנה תיאור החגיגה מתוך השבועון 'קול יעקב':
[...] בשלוש אחרי הצהרים כבר היה מקום החגיגה מלא מסולתה ושמנה של העדה היהודית בירושלים, ובתוכם הרבנים הגאונים חברי הרבנות הראשית ובתי הדין ומורי ההוראה, מלבד קהל רב וצפוף שמלא את היציעות הבתים והחלונות שמסביב, ואת הרחוב שלפני הבית. מקום החגיגה היה מקושט ומפואר באופן יפה ומלבב על ידי סרטים בעלי כתובות שונות שהקיפו את כל קירות החצר סביב, ואת השער [...].
בשעה ארבע בא הנציב העליון, ומקהלה מתלמידי הת"ת "עץ חיים" תחת הנהלתו של החזן מר שלמה זלמן ריבלין שרה את השיר "ברוכים הבאים".
מר סלוצקין פתח את החגיגה בברכו את ראש הרבנים הגרא"י קוק לחנוכת ביתו [...] ומסר את רשות הדיבור להרב הראשי הרה"ג יעקב מאיר. הרב מאיר דבר באריכות וגמר בברכה מעומק הלב לחברו הרב קוק ולנדיבים.
(אחרי נאומים שונים) את מחציתה הראשונה של החגיגה סגרה דרשתו היפה והרעיונית של ראש הרבנים הגאון רא"י קוק שנמשכה יותר מכל הנאומים, ואז באה הפסקה, כבדו את הנאספים בלימונדה ומגדנות. הנציב העליון הצטלם ביחד עם הנדיב (מר הארי פישל, בונה הבית) ועם ראשי הרבנים [ראה תמונה למטה] ואז עלו כולם, הנדיב בראש, ראשי הרבנים וכל בני לויתם, אל בית המדרש שנבנה מחדש על יד בית הרב, והנדיב פתח את שעריו תחת מנגינת המקהלה ששרה "שאו שערים ראשיכם".
מחציתה השניה של החגיגה נמשכה בבית המדרש של הבית בעוד שרוב הקהל ישב למטה בחצר. התפללו שם את תפילת המנחה ואחרי כן נמשכה שורת הנאומים הלאה, שבהם השתתפו הרה"ג ר' יוסף גרשון הורביץ, ר' יחיאל מיכל טוקצינסקי, ר' מנחם אוירבך , ועוד ועוד. שורת הנאומים נסגרה בשני נאומים יפים על ידי שני תלמידים מתלמידי הת"ת "עץ חיים" [...]. בשעה מאוחרת בערב נגמרה החגיגה וההלולא, והקהל שב הביתה מתוך שמחה ומתוך הכרה שדבר טוב, יפה וחשוב נעשה ביום בעדה היהודית בירושלים.
אגודת הרבנים מורי צדק באה"ק
מברכת את כבוד נשיאה מרן הגאון הגדול החסיד שבכהונה כקש"ת מוה"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ראש רבני אה"ק לחנוכת בית הרב שבנה לתלפיות הנדיב הנכבד מו"ה הערי פישל נ"י, [(...)] ע"י ועד הכללי כנסת ישראל. יה"ר שירום כסאו בתוכה בכבוד מעלה מעלה, וממנה תצא תורה ואורה לישראל, ויאריך ימים ושנים עם כל משפחתו הרוממה בנעימים, עד כי יבא שילה בב"א.
('קול יעקב', י' טבת, תרפ"ג)
הננו מביעים בזה ברכתנו הלבבית לכבוד האורחים הנכבדים ה"ג הגביר המרומם מר הערי פישל נ"י (...) ליום חנוכת "בית הרב" עם בית מדרשו של מרן הגאון החסיד שבכהונה הגרא"י קוק שליט"א ראש רבני אה"ק שבנה לתלפיות כ' הגביר הנז' לבית תפילה, תורה והוראה.
יה"ר שיזכו לראות בקרוב חנוכת בית מקדשנו בביאת גואל צדק, וכבוד מרן הכהן הגדול יכהן פאר בעבודת הקודש והמקדש עם אחיו הכהנים בעבודתם והלוים בדוכנם וישראל במעמדם וכ' הגביר ומשפחתו בתוכם בב"א.
אגודת הרבנים מורי צדק באה"ק ת"ו.
('קול יעקב', י"ז סיון תרפ"ג)
פורים אצל מרן הראי"ה
(בתקופת כהונתו כרבה של יפו)
בבית מרן הראי"ה רבתה השמחה בפורים. חסידי ברסלב שגם במשך כל השנה מצאו בבית הרב יחס חם, היו בהאי יומא רישי חדוותא. ר' מאיר אנשין ז"ל (שמדי יום ביומו, במשך שעה ארוכה היה לומד קבלה עם מרן הראי"ה) יחד עם חבריו היו רוקדים על השולחן, ולקול השירה והצהלה נמשכו רבים והגיעו לבית הרב. בין ניגון לניגון ובין ריקוד וריקוד, דרש הרב בפני הבאים מעניינו של יום, וכל פעם הפסיק ושתה 'לחיים', ושוב המשיך. כל שאלה וכל הערה זכתה מיד לתשובה מהירה, ולא עוד אלא שנמצא מיד הקשר לשמחת פורים ולכל פרשת גדולת היום.
והנה נכנס ובא אחד מיוחד מיקירי יפו, בעל בית סוחר אמיד ורב פעלים, בעל טובה ובעל צדקה, הלא הוא רבי משה בצלאל טודרוסוביץ ז"ל, מייסד המוסד החינוכי "שערי תורה", אשר היה מראשי היוזמים להעלאת הרב מבויסק ליפו. ר' משה בצלאל סיים את סעודת פורים בביתו, ועתה הגיע אל שולחנו של הרב אשר עליו גאוותו.
ומכיוון שר' משה בצלאל היה מבוסם במקצת, הרשה לעצמו לפנות אל הרב בנוסח פורימי, ולבקש מהרב להגיד דברי תורה על פסוק שלכאורה לא ניתן לומר שם כלום. וכך עמד רמ"ב וקרא: רבי, יאמר נא לנו תורה על הפסוק "ואחות לוטן תמנע"! [בראשית לו, כב]. ידע רמ"ב שרב כוחו של הרב, ולא פחד כלל שמא יגרום חלישות דעת כלשהי, אלא שהיה סקרן לראות מה יהיה כאן, איך יפליא הרב לעשות בפסוק כזה?
והנה זקף הרב עיניו ונעץ מבטו בקורא ואמר בחיוך רחב: ר' משה בצלאל, הלא פסוק זה כל כולו שייך לפורים, וממנו כל העניין מתחיל!
תמה רמ"ב ושאל: הא כיצד? אפוא יש כאן רמז כלשהו לפורים?
חזר הרב והשיב: הלא גמרא מפורשת היא במסכת סנהדרין [צט:] שבאה תמנע לידבק בבית אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. וממשיכה שם הגמרא להסביר שעל חטא שריחקוה מתחת כנפי השכינה "נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל", שהיא היתה אמו של עמלק, סב סבו של המן האגגי צורר היהודים. ונעוצה אפוא האתחלתא של גזירת המן בזה שלא גיירו את סבתו, את אחות לוטן תמנע, והיה אחר כך התיקון של החטא הקדמון הזה, בימי מרדכי ואסתר ב"ורבים מעמי הארץ מתיהדים", שקבלו גרים מאנשי פרס ומדי והכניסו אותם תחת כנפי השכינה.
וכאן התחיל הרב מרחיב את הדיבור על קירוב ועל ריחוק, על אברהם אבינו שמצד אחד נאמר בו ובשרה "ואת הנפש אשר עשו בחרן" [בראשית י"ב, ה], ומצד שני אומר ר' יוחנן שחטא אברהם אבינו בזה שויתר על הנפש של אנשי מלך סדום, שהחזירם ולא גיירם [נדרים לב.] וכו' וכו'. עלה הרב הרים וירד בקעות, ונמשכו דבריו שעתים רצופות באגדה והלכה, כורך יחד זוהר ורמב"ם, ראשונים ואחרונים, והכל מבריק בחריפות ומתרחב בבקיאות, וכל היושבים ליד השולחן והמצטופפים סביבו משתאים למראה השפע הגדול הזה, המעין הנובע, המתגבר והולך, המתגבר ושוטף, וכשסוף סוף גמר הרב, קפץ ר' משה בצלאל ממקומו, תפס את הרב וחיבק אותו ופרץ בקריאה: "רבי, איך האב אייך ליעב!" (רבי, אני אוהב אותך!).
[מקורות: 'מועדי הראי"ה' עמ' רמח, 'ספר מירון' עמ' 415].
סיפור מופלא על הרמ"נ אויערבך זצ"ל
בילדותו, זכה ר' מנחם ללמוד אצל הסבא ר' מאיר אויערבך זצ"ל, בעל ה'אמרי בינה' ורבה של ירושלים. פעם אחת, באמצע הלימוד, אמר הסבא לנכדו מנחם:
"תדע לך, אם פעם יפגוש אותך מישהו, ויטען לך על הסבא שלך - ה'אמרי בינה' - שנשכח ממנו איזשהו דיבור מהספר 'משנה למלך', אז תענה לו, על המקום, של'משנה למלך' נעלם 'תוספות' מפורש...
ובכל זאת, ה'אמרי בינה' לא כתב בספרו ש'המשנה למלך' כתב כך וכך, ונשכח ממנו תוספות מפורש. אז הוא עשה בצורה מתוחכמת, ובסימן שהוא מדבר על הנושא של המשנה למלך, הוא כתב לדינא שלא כמוהו, אך מבלי להזכיר את שמו, ואת העובדה שנשכח ממנו.
עברו שנים, ומנחם הקטן גדל בשנים ובתורה, וכאשר היה כבר כבן ארבעים שנה, והיה מגדולי הת"ח והעסקנים שבירושלים, היה המצב הכלכלי בירושלים חמור מאוד, והחליטו גדולי ירושלים שהוא יסע לארצות הברית ויעשה שם מגבית עבור אנשי ירושלים.
הוא נסע לארצות הברית, והגיע למקום מסוים כדי לערוך שם מגבית. כשהגיע לשם, אמנם קיבלוהו בסבר פנים יפות, אך אמרו לו שהעיתוי בו הגיע לא מתאים כל כך לעשות מגבית, מכיון שבדיוק אתמול הגיע לכאן הרידב"ז מצפת, בשביל המגבית למוסדותיו בצפת, שגם שם היה המצב קשה.
לכן המליצו לו, שיתן קודם לרידב"ז שבועיים שיעשה את מגביתו, ואח"כ ימתין עוד שבועיים שיוכלו בני המקום לעמוד בעוד מגבית, ואז יבוא, ובינתיים שיסע למקומות אחרים.
הוא הסכים להצעתם, אך מכיון שהייתה זו שעת לילה מאוחרת, נשאר ללון שם. הביאו אותו למלון, הוא עלה על יצועו, ובשעת לפנות בוקר מוקדמת הוא התעורר. הוא יצא בשקט מחדרו לפרוזדור, והוא רואה שם את הרידב"ז הולך הלוך וחזור ומשנן גמרות. כך היתה דרכו של הרידב"ז, לשנן גמרות בעל פה.
והוא, הרמ"נ, ראה לפנות בוקר את הדמות הקדושה הזאת, וניגש אליו בחרדת קודש לקבל את פניו. שואל אותו הרידב"ז: מי אתה? ענה לו: אני מנחם אויערבאך מירושלים. אמר לו הרידב"ז: אולי אתה נכד של ה'אמרי בינה'? ענה לו ר' מנחם: כן. אמר לו הרידב"ז: אתה יודע שהסבא שלך נשמט ממנו 'משנה למלך'?
ור' מנחם אומר בשקט: נכון, בגלל שה'משנה למלך' נשמט ממנו דברי התוספות.
הרידב"ז, בשמעו זאת, נתלהב מאוד, ונישק את הרמ"נ בשמחה (כך הייתה דרכו, מרוב אהבת התורה שהייתה בו). ומיד אמר לו: מה אתה עושה פה, הרי אתה מירושלים!
ענה לו ר' מנחם נתן: באתי למגבית בשביל המוסדות בירושלים.
כששמע זאת הרידב"ז, נענה: גם אני באתי בשביל מגבית, אבל אם אתה נכד של ה'אמרי בינה' שהוא הבין של'משנה למלך' נשכחו דברי התוספות, אז אני עוצר עכשיו את המגבית שלי, ואני מתגייס למגבית שלך!" [מפי ר' יצחק גרינברג ז"ל, שבצעירותו גדל בביתו של ר' מנחם נתן בירושלים, ושמע סיפור זה ממנו. מובא בקונטרס 'באהבתה תשגה תמיד' עמ' כב].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
