ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
השאלה איך צריך לספור את העומר נדונה בתלמוד, והשיטה המקובלת לספירת הימים והשבועות היא תוצר של אותם דיונים בגמרא. עם זה, יתכן ששיטת הספירה שקיימת בהלכה ובמנהג ישראל היא יותר מעניין טכני.
ספירת ימים היא דבר אחד. ספירת שבועות היא עניין אחר. ספירת גם הימים וגם השבועות יחד היא עניין שלישי ונפרד. ספירת הימים בלבד פירושה שאנחנו איכשהו חיים רק בטווח הקצר, מיום ליום, בלי הרבה שאיפות, תכנון או חזון לעתיד.
ספירת השבועות, לעומת זאת, מסמלת השקפה לטווח הרחוק, הסתכלות על השלם ופחות על הפרטים, התרכזות בקביעת מטרות ובתקווה שנהיה מסוגלים לקבל לחיינו את השקט והשלווה שהשבת תמיד מביאה עמה.
ספירת הימים והשבועות גם יחד היא סמל למאמץ ולקושי לאזן את ההווה המיידי עם העתיד שעדיין רחוק ולארגן את חיינו, יחסינו, התנהגותנו ומעשינו בדרך שתענה על הצרכים של הכאן ועכשיו וגם על הצרכים של העתיד. זאת לא משימה קלה.
ספירת הימים ממקדת אותנו במטלות היומיומיות שלפנינו. התורה לא נועדה לאנשים חולמניים, מהורהרים מדאי או פאסיביים. מחבר תהילים אומר שיש צורך ש"יצא אדם לפועלו ולעבודתו עדי ערב". בעולם שלנו היום, שיש בו מקפיאים וחומרים משמרים, קשה לדמיין את החיים לפני אלפי שנים, כשאדם היה צריך לצאת בכל יום ולהרוויח את לחמו, פשוטו כמשמעו, להביא מזון למשפחתו.
לאמא שלי לא היה מקפיא בבית לפני שאני עזבתי את הבית. היא הלכה למכולת לקנות מצרכים בכל יום, וכל הארוחות שאכלנו היו טריות. אוכל קנוי וארוחות קפואות לא היו אז. אלה היו חיים של ספירת הימים. למרות זאת, בבית איכשהו תמיד היו מחשבות על העתיד שלא נפגעו מהקשיים של מטלות היומיום ומהשחיקה של חיי השגרה.
מבחינה גופנית אנחנו סופרים ימים. מבחינה נפשית ורוחנית אנחנו סופרים שבועות ושואפים להגשים את המטרות והיעדים שקבענו לנו מתוך ביטחון שנוכל להשיג אותם כך או אחרת. במחזור החיים של יהודי מסורתי, האיזון בין ספירת הימים וספירת השבועות תמיד היה עדין וחשוב.
יתכן מאד שהקשיים והאתגרים של חיי היומיום דווקא תורמים להשגת האיזון ההרמוני והפורה הזה. הכלל של חז"ל במסכת אבות "לפום צערא אגרא" (לפי הקושי והמאמץ, כך גם השכר), בוודאי מתייחס למאמצים וליכולת לאזן בין ספירת הימים לספירת השבועות בחיי המשפחה של כל אחד מאתנו.
בימינו, בעידן של סיפוקים מיידיים ונרקיסיזם, כשלמחר אין כמעט משמעות בעיני מנהיגינו ומחנכינו, אין ספק שספירת השבועות פחתה. שתייה מופרזת של משקאות אלכוהוליים, שימוש בסמים להנאה, מהירות המופרזת בכבישים ונהגים קלי הדעת שמסכנים את כל מי שנמצא בקרבתם מתוך אנוכיות - כל אלה תסמינים להיעדר חזון ותקווה למחר.
המנטרה האפיקורית המוכרת "אכול ושתה כי מחר נמות" חזקה מאוד בעולמנו. מה הפלא שדיכאון, זעם ותחושות של ייאוש מאפיינות כל כך את החברה שלנו? אין פיתרונות קלים לבעיות שלנו. אך אם יהיה לנו חזון, אידיאל, שבת שמחכים לה בסופו של שבוע קשה ומפרך, בוודאי נוכל להצית ניצוץ של חיים ותקווה לעתיד.
בספירת העומר, כאשר אנחנו מונים לקראת יום השנה לכתב הזכויות הלאומי שלנו, התורה מסיני, ודואגים שהחזון הזה יישאר חי במחשבות ובמעשים שלנו, הצורך להצית את הניצוץ הזה גדול שבעתיים. משום כך אנחנו סופרים את השבועות ולא רק את הימים. אנחנו מתמודדים עם ההווה כמיטב יכולתנו בלי לשכוח את החזון לעתיד, וזה באמת ובתמים הישג נכבד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
