ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- שונות
- באהל אברהם
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב אברהם שפירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב שפירא זצ"ל
היה נכנס בבוקר לישיבה ובכניסה מצד שמאל היו קופות צדקה, מיד היה שם כמה מטבעות בקופות. משם ממשיך בזריזות למקומו. הליכתו מקרינה זריזות וחיוניות של עבודת ה'. מתעטף בטלית בזריזות, מניח תפילין בזריזות. מאוד היתה ניכרת תכונת הזריזות בתחילת יום חדש של עבודת ה'. גם בתפילה עצמה היה ניכר על הרב שהוא בריכוז גדול מאוד ומתפלל בזריזות.
ברכת 'אהבת רבה' שלפני קריאת שמע, היה אומר בהתלהבות, במיוחד שמתי לב, שבשבתות באופן מיוחד, היה מתפלל ברכה זו ברכוז גדול, בכונה גדולה, בקול ובהתלהבות: "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, והאר עיננו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך ולא נבוש לעולם ועד". ממש כל מילה ומילה מודגשת ונובעת מתוך תמצית האישיות. ר' אברום גדול הדור, כולו תורה, כלשון גיסו ר' נתן עליו: 'כל קמט במצחו תורה', והוא מתחנן לפני ה' "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל... וכו'". ללמדך, שהתורה הקדושה, נמשכת מאור אין סוף ואין לה סוף וגם תלמיד חכם ענק כר' אברום מתחנן אל הקב"ה שיתן לו בינה להבין את תורתו הקדושה.
באחת השבתות בזמן התפילה בישיבתנו הקדושה, ניגש אלי אחד מבני - הוא היה אז בן חמש שנים - ואמר לי באוזני: 'אבא, אתה יודע, לר' אברום יש לב כזה חזק, ממש כמו... טנק! (כנראה זה היה הדבר הכי חזק בעולם, שהוא הכיר). שאלתיו: מנין אתה יודע איזה לב יש לר' אברום? הוא השיב: 'בוא תראה איך הוא מתפלל. ממש בכל הכוחות'. (הוא היה רגיל לשבת על מדרגות ההיכל של ארון הקודש ושם היה מסתכל על הרבנים בתפילתם. אני ישבתי בשליש האחרון של בית המדרש, והילד אמר לי: 'תשב מקדימה, מכאן אתה לא רואה את ר' אברום'! חבל שלא הקשבתי למוּסֵר של ילד קטן.)
מספרים, שהקשר שבין מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, לבין מורנו ורבנו הרב שפירא, התחיל עוד לפני הנישואין שיצרו קשר משפחתי, אלא בשטיבלך של מאה שערים, כשר' צבי יהודה הבחין בבחור הצעיר שמתפלל בדבקות גדולה מאוד והתענין בו מי הוא ומה טיבו. כבר אז, בלט ר' אברום גם בעבודת ה' שלו.
תפילות הימים הנוראים
אמנם, גולת הכותרת של תפילותיו, היו תפילות הימים הנוראים. ר' אברום היה עובד ה' בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, בכל מוחו וליבו. כל ישותו וכל עצמותיו אומרות: 'ה' מי כמוך'!!! בין שהיה שליח צבור ובין שהיה במקומו, תפילתו כל הזמן בקול רם ובהתלהבות עצומה.
חתן בנו, הרב אברהם סילבצקי כותב, שבמשך ימי ראש השנה ויום הכפורים, היה מוכרח רבנו להחליף את בגדיו כמה פעמים, משום שהיו ספוגים בזיעה ומרוב מאמץ בתפילה.
כך אמר בנו של הרב, הרב הצדיק ר' שמואל בהספדו בתוך השלושים: "מי שמע תפלתו של אבא ביום הכפורים ולא הרגיש ממש כאילו הוא בבית המקדש". אכן, כך היתה התחושה של מאות המתפללים בישיבה הקדושה ביום הכפורים. כשכל הקהל הגדול פרץ בשירה אדירה: "אמת מה נהדר היה כהן גדול, אמת מה נהדר היה כהן גדול, בצאתו מבית קדשי הקדשים בשלום בלי פגע", היתה תחושה חזקה מאוד בלב כולנו, שאנו שם, שאנחנו נמצאים עם הכהן הגדול בבית המקדש.
כשהיה מתפלל סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים, זו לא היתה אמירה בעלמא. ר' אברום ידע את ערכו ככהן גדול של הדור ומתוך כך היה חדור ענוה עצומה של עבד לקודשא בריך-הוא ולשכינתיה, לכנסת ישראל, וכך היתה נשמעת תפילתו בארץ ומסתמא גם בשמים.
כשהיינו שומעים את האמירה בניגון של: "והכ-הנים [אה, אה, איי...]... כשהיו שומעים [אה אהיי אהיי אהיי] את השם הנכבד והנורא [אה אה איי איי] מפו-רש [אה אה איי] יוצא מפי כהן גדול [אה, אהיי איי אה] בקדושה ובטהרה [אה אהיי אהיי אהיי] היו כורעים [אה אהה איי]..." מי יכול לתאר רגעים נשגבים וקדושים אלו. איזה רטט של קדושה היה עובר בקרבנו, לב מי לא היה נחרד ומרגיש כיצד "מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון". (כתבתי במכוון סימנים של הניגון, במיוחד לאלה ששמעו ונזכרים, ולאלה שלא שמעו, על-כל-פנים יתרשמו, כמה דקות נשגבות היתה נמשכת אמירה עילאית זו).
וכשהיינו נופלים על פנינו ואומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", היינו חשים את הביטול הגמור שלנו, אל שכינת עוזנו ואת השפע והאור הגדול המושפע עליה, בכח תפילת הכהן הגדול, מורנו ורבנו זצ"ל.
אשרי האזנים, ששמעו את התפילות הנפלאות והעצומות הללו. הן רשומות רושם נצחי לא רק בשמים, אלא בלבבות אלפי התלמידים והמתפללים שזכו לשומען. איזה שילוב נפלא של גאון עולם בעמקותה של תורה, בהלכה, וגאון עולם בעבודה, בכח של תפילה.
לתפילות יום הכפורים הנישגבות, קדמו כמובן, תפילות ראש השנה המלכותיות ובמרכזן - דרשת מורנו ורבנו הגאון והצדיק העליון, כשהוא עטוף כולו בטלית, לפני תקיעת השופר. פניו היו לוהטות ונראות ככדור אש והוא מדבר בהתלהבות נפלאה ובחרדה נוראה עד שקשה היה מאוד לשמוע משפט, אלא רק מילים בודדות: "חרדת הדין", "עקידת יצחק", "קבוץ גלויות", "לשמוע קול שופר", וכיוצא באלו.
לאחר הדרשה והרושם החזק שלה, היו התקיעות. הרב איתן אייזמן שליט"א - שהוא אחד מתלמידי חכמים של ישיבת 'מרכז הרב', היותר קרובים וקשורים לרבנו - הוא התוקע והרב היה מקריא. ההקראה של הרב לא היתה רק אמירת תיזכורת, היא היתה כמו תקיעה מחמת עצמה. כשהרב כולו לבוש לבן ועטוף כולו בטליתו היה מכריז באריכות: "תקיעה", לב מי לא היה מתמלא חרדה נוראה. וכך בכל התשר"ת תש"ת תר"ת.
ועוד הערה בענין תפילת ימים נוראים, שמעתיה מהרב שלום קליין שליט"א, שהיה גם הוא שליח ציבור בישיבת 'מרכז הרב', במשך שנים רבות. רגילים במקומות רבים, וכן הוא נהג, לשיר את הסיום של תפילת "אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים...". ר' אברום התנגד לכך וביקש להפסיק לשיר זאת באמרו: "את זה שרים? את המילים האלה 'כי אין בנו מעשים', צריך לומר בבכי".
כך היתה הכניסה לשנה החדשה בישיבת 'מרכז הרב', במחיצתו של מורנו ורבנו פארם של ישראל ותורתם.
סיומם של הימים הנוראים היה בהושענה רבה. אז היה מושלם הרמז שאמרו: "ארי"ה שאג מי לא יירא" (עמוס ג, ח). ארי"ה - ראשית תיבות - א לול , ר אש השנה, י ום הכפורים, ה ושענא רבה. תפילת הושענא רבה, היה רבנו מתפלל בכותל המערבי כותיקין. תפילה מליאת עוצמה, ה'אריה שאג' היה מתגלה במלואו. הנענועים של הלולב בריכוז ובכוונה גדולים מאוד וכמוהם ה"הושע נא למענך אלהינו הושע נא" וכל סדר ההושענות וחביטת הערבה, ולבסוף הברכות לכל אחד ואחד: 'פיתקא טבא', 'פיתקא טבא'.
לענין הימים הנוראים ניתן לצרף גם את פורים כמאמר חז"ל "פורים כפורים". מאז היותו לראש הישיבה, היה עסוק מרן הרב שפירא במשך חלק גדול מהפורים בקבלת 'קויטלך'. הוא התיחס לענין זה ברצינות גדולה מאוד. מאות רבות ואולי אלפי פתקאות ממולאות בבקשות נערמו על שולחנו ובכיסי חלוקו, והרבה מאוד סיפורי ישועות סופרו בעקבות תפילותיו וברכותיו של הרב.
ר' אברום החשיב מאוד את ה'רב פורים' של הישיבה שהיה נמצא לידו כל הזמן. והסיום היה בתפילת מנחה בביתו של ר' אברום בניגון של הימים הנוראים ובאריכות גדולה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
