ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- איש ואשה במגילת אסתר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
בשלושה פסוקים מתאר הכתוב את מרדכי היהודי, את משפחתו, את שורשיו ואת אמנותו את אסתר בת דודו אשר הייתה לו כבת. הנחת העבודה היא שהכתוב מספר עובדות שיש להן נוכחות בעולמם הרוחני של הדמויות, אילולא כן אזכורן היה נטול משמעות.
"אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" - הזכרת יהדותו של מרדכי כמעין כותרת ממקמת אותה במעגל זהות ראשון. 'אני קודם כל יהודי,' יאמר מרדכי, 'ורק במעגל שני ייזכר שמי'.
"וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי" - אזכורה של השושלת שלושה דורות לאחור מציגה בפנינו איש המחובר אל שורשיו ואל עברו.
"אִישׁ יְמִינִי" - איש משבט בנימין. מי הוא האיש הימיני, מרדכי או קיש? התיאור סובל את שתי הפרשנויות, כאומר שדרכו המיוחדת של השבט היא חוליית יסוד הן בזהותו של מרדכי והן בזהותו של רב-סבו.
"אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל" - ננסח את הפרטים הללו במילותיו של מרדכי - 'אתם רואים אותי כאן, בשושן, דעו לכם - אני לא באמת שייך לכאן. שורשי הם בירושלים ממנה הוגליתי על ידי מלך בבל'.
איש ואשה במגילת אסתר (7)
הרב שמעון קליין
3 - בין איש לאישה במגילת אסתר
4 - איש יהודי
5 - והמלך קם בחמתו ממשתה היין
טען עוד
"וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר" - מבחינת מרדכי הוא אומן את הדסה, אך הכתוב מוסיף ומזהה אותה, "הִיא אֶסְתֵּר". מה בין הראשון לבין האחרון? הדסה הוא שם עברי. מרדכי אומן את בת דודו, ומבחינתו היא "הֲדַסָּה", בשמה העברי המשמר את זהותה. למעשה מכנה אותה הכתוב בשם 'אסתר' כאומר שתקוות מרדכי לא צלחה.
"הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ" - אסתר היא בת דודו של מרדכי, קירבה שבאופן בסיסי אמורה להעמיד אותם בעמדה שוויונית.
"וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה" - הביטוי "טוֹבַת מַרְאֶה" נאמר מעמדת תצפית 'אובייקטיבית' של אדם מן החוץ הצופה בה ומגדיר את מראֵהַ כ'טוב'. הביטוי הקודם לו, "יְפַת תֹּאַר", נאמר גם הוא מעמדת הצופה אלא שהוא מכיל התייחסות לתוארה, לתווים ולתכונות הבאים לידי ביטוי בהופעתה.
"וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" - קודם לכן כבר התוודענו אל מרדכי האומן את הדסה, "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם", וכעת שב הכתוב ומתאר את לקיחתו אותה לו לבת. מה פשר התיאור החוזר? צעד ראשון בדרך לתשובה הוא בהבחנה בין שני התיאורים. בראשון בסיס הקשר הוא אומנות, בשני היא נלקחת "לוֹ לְבַת". בראשון מתוארת עמדתו כלפיה "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה", בשני מתוארת פעולת לקיחה "לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי". דומה שהמפתח טמון בחמש המילים המצויות בתווך, בין שני התיאורים, "וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה". מדובר בשני שלבים. תחילה תוארה העמדה הבסיסית, המתבקשת, של מרדכי כאומן. בעקבות זיהויו את ערכה ואת המיוחדות שבה הוא הולך צעד נוסף ולוקח אותה לו לבת.
התמונה העולה מפסוקים אלו היא של שתי דמויות, מרדכי ואסתר כמו לקוחים מעולם אחר, לא מעולם התפקידים שבארמון וגם לא מן ה'כאן והעכשיו' שתואר עד כה במגילה. מרדכי הוא איש המחובר אל זהותו, אל עברו, אל שבטו ואל משפחתו. הפסוקים המתארים את הגלייתו מירושלים נקראים במנגינת 'איכה' והיא כמו מספרת על עולם שאבד, מספרת על מרדכי שאינו משלים עם הימצאותו בגלות.
אסתר מתוארת בשלב זה בצלו של מרדכי, כבת דודו וכמי שנלקחה לו לבת. יופי תוארה אמנם מוזכר אך אישיותה כמו גם עולמה הפנימי אינם מהווים נושא בשלב זה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
