ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בגלויות, היה ט"ו בשבט יומה של ארץ-ישראל. חסידים ואנשי מעשה היו מסובים סביב שולחנות ערוכים בפירות הארץ, ומספרים בשבחה.
בדורות הראשונים של אתחלתא דגאולה, הוקדש היום לנטיעות ברחבי הארץ, בידי מבוגרים ותנועות הנוער. ובימינו? - במשמעותו של ראש השנה לאילנות בדורנו, תעסוק הקומה השבוע.
בדורות הראשונים של אתחלתא דגאולה, הוקדש היום לנטיעות ברחבי הארץ, בידי מבוגרים ותנועות הנוער. ובימינו? - במשמעותו של ראש השנה לאילנות בדורנו, תעסוק הקומה השבוע.
קידוש המעשה
הרב שמואל טל שליט"א - ראש ישיבת "תורת החיים"
ט"ו בשבט בימינו, החג שמחבר אותנו לארץ ולפירותיה, נותן לנו אפשרות לברר את יחסינו לעולם המעשה, למציאות, לאדמה ולחיים שמחוץ לבית המדרש. מה המשמעות והמשקל שלהם, ומה עניינם?
בתפיסות הקיימות ביהדות ישנן גישות שונות לשאלה. באופן כללי ניתן לאפיין שתי גישות - האחת: כולם צריכים ללמוד תורה כמה שיותר, במקסימום האפשרי, מהבוקר עד הלילה. כל עולם המעשה הוא דיעבד גמור, ויש לצאת אליו רק בלית ברירה. השניה: התורה היא המכוונת את כל המעשים, כולם צריכים ללמוד תורה ולינוק מהתורה, אבל לא כל אחד מיועד להיות "תורתו אומנותו", ויש לכל תחומי החיים גם ערך חשוב כשהם מחוברים ויונקים מהתורה.
באמת, לתפיסה הראשונה היה מקום בהיותנו בגלות. כי באמת מה היה בחוץ? ערבות אוקריאנה, רחובות איסטנבול ושווקי מרוקו, לא היה שום עניין שהשווקים יהיו מוצלחים ופורחים. לא היה שום ערך לעבד את אדמת רוסיה הטמאה, מלבד הצורך להתפרנס ממנה, ומשמעות בניית בית בפולין הייתה רק להשתרש עוד יותר בגלות. לכן שם היה צריך לעבוד רק בשביל ללמוד תורה, לקיים מצוות ולהעביר את התורה מדור לדור. לחיי המעשה לא היתה שום מטרה מצד עצמם.
אולם כאן, בארץ ישראל הגישה שלנו צריכה להיות אחרת לחלוטין. כלשון החתם-סופר (חידושים על סוכה ל"ו): "העבודה בקרקע גופה מצוה, משום ישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים. ועל זה ציותה התורה ואספת דגנך וכו'". החקלאי, הקבלן, המהנדס, הרצף, הטייח, הצבע, השרברב וכו', כולם שותפים בבניין ארץ ישראל, בהורשתה ובהפרחת שיממותיה. אפילו לטיול בארץ ישראל יש ערך וחשיבות, לראות ולהכיר את המקומות בהם גרו האבות, בהם פעלו החשמונאים, להכיר את הגבעות הקדושות שלה. מאידך, טיול בחו"ל הוא מעשה מיותר לגמרי, כמו ליהנות מיופיה של אשת איש ח"ו. לא לנו היא. וכך הוא לגבי כל העיסוקים המעשיים, שבהיותם בונים את החיים בארץ ישראל מתוך תורה, יש בהם ערך וחשיבות.
אמנם מוסדות המדינה כיום ברובם רחוקים מאוד מדרך הישר, ואנו מקווים שיתחלפו בקרוב וישתנו מן הקצה אל הקצה. אבל באידיאל ובחזון, מדינה מבוססת ועוצמתית, שמכילה את כל תחומי החיים, זו מטרה גדולה וחשובה מאוד. כשדוד המלך הצליח להפוך את מדינת ישראל בתקופתו לאימפריה עצומה, הרחיב את גבולה ובנה מעצמה כלכלית, איפשר לנו בזה לבנות את בית המקדש ויצר קידוש ה' עצום לעיני כל העמים. כל המדענים היו כאן, כולם באו לשמוע ולראות את חכמת שלמה ואת יופיה של ירושלים. ושם ה' התקדש בעולם, כיוון שמציון יצאה תורה ודבר ה' מירושלים.
כפי שנאמר לעיל, כל התחומים אמורים לינוק את כוחם והדרכתם מתוך התורה ומצוותיה. כל אחד צריך ללמוד, ותלמידי החכמים הם אלה שצריכים להדריך ולהנהיג את כל מקצועות החיים על פי דרכה של תורה. אבל גדלותה האמיתית של התורה ניכרת דווקא בהיותה מכוונת את מכלול החיים לכל פלגותיהם. וערכה מתעצם מאד דוקא מתוך שהיא קושרת אליה את כל מקצועות החיים.
במיוחד מתבטא הדבר ב"הוצאת פירותיה הקדושים" של "ארץ חמדה, טובה ורחבה". ביושבנו מסביב לשולחן עם פירות הארץ הקדושה בט"ו בשבט, באוכלנו מפריה ושובענו מטובה, עלינו לחוש את הזכות הגדולה בה זכינו, שהחיים עצמם, גם מחוץ לבית המדרש, יכולים להיות לנו חיים קדושים ואלוקיים.
לנטוע! - כדי למנוע חורבן
הרב אליאב מאיר שליט"א רב המושב גמזו
"בונה ירושלים... מצמיח קרן ישועה" - מתוך דיוק בנוסח ברכות אלו בתפילת העמידה, בונה המשגיח הרב שלמה וולבה זצ"ל, הבנה במערכת היצירה בעולם בכלל ובחינוך האדם בפרט, סביב שני צירים אלו:
בניין משמעותו הנחת יסודות והוספת נדבכים על-ידי האדם, בשילוב צמיחה התלויה יותר במעורבות הבורא על פי התהליכים שטבע בעולם הטבע. מהבנה זו ניתן לעמוד על משמעות נטיעת האילנות הנעשית על ידי האדם כפעולת "בניין" ושילובה ביצירה רוחנית של עולמנו - "זריעה".
בין ארבעת ראשי השנים מונה המשנה את חמישה עשר בשבט כראש השנה לאילנות. המשמעות ההלכתית היא קביעת החנטה להבדלה בין שנות תרומות ומעשרות. המקור לדין עורלה ורבעי הוא מהפסוק (ויקרא י"ט): "כי תבואו אל הארץ ונטעתם". מנוסח הפסוק שעיקרו, כאמור, מלמד על דין רבעי וערלה, לומדים על המשמעות הרוחנית של הנטיעה כדביקות במידותיו של הבורא יתברך: "'אחרי ה' אלוקיכם תלכו... ובו תדבקון'. מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחילה, הדא הוא דכתיב 'ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם' - אף אתם כשתבואו אל הארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה" (ילקוט ירושלמי).
ובמדרש תנחומא: "אמר להם הקב"ה: אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא ניטע. כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם".
ואחרי המסרים הנפלאים הללו העולים מפעולת הנטיעה לחינוכו של האדם לפיתוחו של עולם, בא עיקרו של הפסוק ללמד דין עורלה ורבעי, מהמצוות התלויות בארץ, לחנכנו להמתנה, במשך שלוש שנים עד אפשרות ההנאה מהפירות ובשנה הרביעית - קודש הילולים לה', העלאת הפירות ואכילתם בירושלים בקדושה.
בדורנו, עם שיבת עם ישראל לארצו, זכינו בחסדי ה' לתנופת יצירה בהתיישבות, בבניין ובנטיעה, ומיד נדרשנו להשלים החסר בחלל שנוצר בגלות בלימוד וקיום המצוות התלויות בארץ. בניין וחורבן המעורבים בתוך תהליך הגאולה מלמדים אותנו שכדי לזכות ל"תביאמו ותיטעמו", נטיעה שאין בה נתישה (כלשון המכילתא), אנו זקוקים להעמקת לימודן וקיומן של המצוות התלויות בארץ מתוך הכרה שהן יסוד ושורש הקשר שבין עם ה' ל"ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה".
בתי המדרש העוסקים בבירור המצוות התלויות בארץ (ובראשם מצוות השמיטה, שהארץ תלויה בה) מחזקים ידי העוסקים במלאכת הנטיעה והזריעה לקיום מצוות הארץ וכלשון הראי"ה קוק זצ"ל (אורות התחיה ה'): "אלה הם הגרגרים הזעירים, כוח צמיחה גדול גנוז בהם. הם פועלים בחשאי על הנפש המקיימת אותם כהלכה, מלהיבים בהתמדה אש קודש לאהבת הארץ ביתרון האלוקי הדתי הלאומי והמוסרי הכלול בתוך כל המעשים הללו ומחנכים את העם בימי שפלותו לרוח גודלו".
וכלשונו בהקדמה ל"שבת הארץ": "המצוות התלויות בארץ מחיות הן את רוחנו... הגיעה השעה לתחיית התורה המכוונת לעומת תחיית הארץ... אור ה' שבכל אות ואות ובכל פרט ופרט מפרטיה של תורה, מופיע ומעורר חשק שמירתן בכל פרטיהן".
ומתוך יצירה מופלאה זו של לימוד וקיום, של זריעה ובניין, נזכה לקיום נבואת עמוס: "ושבתי את שבות עמי ישראל... ונטעתים על אדמתם ולא יינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
