ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- חינוך ילדים ותלמידים
- איך מחנכים, משמעת ואהבה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
לפעמים מצוי התלמיד המצב של תחילת הדרך, ולעתים מצוי הוא לאחר "כיבושה" של מדרגה נוספת, אותה רכש בעמל אישי, תוך עזרה מהסביבה, מהמחנך, אך גם תוך מאבק במפריעים מן הפנים ומן החוץ.
למעשה, ניתן לומר שלכל מדרגה רוחנית, יש מצב שקדם לה, והמצב שלאחריה. יהודי נמצא לעולם בתנועה רוחנית, אין קיבעון רוחני, אפשר לעלות, ואפשר לרדת. יתכן שבמישור מסוים ירגיש עליה, ובמשנהו יחוש ירידה. אך לעולם יהא בתנועה. וכמשלם של בעלי המוסר (כמדומני של ר' ישראל סלנטר) שהמשילו נשמת יהודי לציפור המנענעת את כנפיה ועולה מעלה מעלה, ואם תחדל תיפול למטה.
כיצד תהיה ההתיחסות להשגים אלו, מבחינת קביעת הדרך הרוחנית בעבודה אותה אנו מנסים לסגל לתלמידים?
ננסה לענות על כך ע"פ דברי "המשך חכמה" לפרשת ויקהל (שמות לה,ב) בענין היחס שבין מלאכת המשכן לשמירת שבת.
כידוע עבודת המשכן דוחה שבת, אך מלאכת הקמתו, אינה דוחה שבת. מקור הדברים בפרשת ויקהל שם פותחת הפרשה בשמירת שבת - "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה'. כל נדיב לבו יביאה את תרומת ד' זהב וכסף ונחושת...". ושם ברש"י - "הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת". (כך לכאורה משמע במכילתא דר' ישמעאל שם על הפסוק ויקהל משה - "יכול ניטלה קרנו של מזבח או שנפגמה הסכין, שומע אני יתקנם בשבת? תלמוד לומר - ויקהל משה, בחול ולא בשבת". וזאת מנין? משום שפרשת ויקהל פותחת במצוות שמירת שבת ואיסור מלאכה).
והקשה הגרמ"ש ב"משך חכמה" והרי בפרשת כי תשא הוקדם הצווי על מלאכת המשכן לציווי על שמירת שבת (שמות לא - "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור... ובכל מלאכה... ועשו את כל אשר צויתך את אהל מועד ואת הארון לעדות... ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו.. ושמרת את השבת.. מחלליה מות יומת כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה... כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת").
והנה ע"פ סדר זה ניתן היה להבין שמלאכת הקמת המשכן, גם היא דוחה שבת. סברת הדין הינה דאע"פ שמכשירין (של עבודת המקדש) אינם דוחים שבת, שהרי ניתן לעשותן מערב שבת, אך את המשכן עצמו לא ניתן לסיים בימי החול קודם לשבת, וא"כ ידחה את השבת.
מבאר ה"משך חכמה" דעצם ההיתר לעשות במשכן את סדרי העבודה בשבת, נובע מטעמי הדינים של שמירת שבת ושל עבודת המשכן. מטרת השבת היא להעיד לבאי העולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש, חידוש הבריאה יש מאין. ומטרת העבודה במשכן, מקום השראת השכינה, להראות כי ההשגחה של הבורא יתברך תמידית היא ואין לה הפסקה, וכל העולם מתהווה כל רגע ע"פ ציווי ה' המעמידו. נמצא שמצוות שמירת השבת ועבודת המשכן, באות גם יחד כדי להורות על הבריאה, ועל ההשגחה התמידית. אלא שכל זה הוא רק לאחר ששרתה השכינה במשכן (ובמקדש). אולם טרם הקמתו, שאין השכינה שורה שם, אין בעבודת-הקמתו עדות על השגחתו התמידית. ומשום כך תדחהו השבת. אמנם, מערכה זו התחדשה רק לאחר חטא העגל, שהרי מקודם לחטא, הבטיחם השם יתברך - "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (סוף פרשת יתרו). והיו ישראל במדרגה שהשכינה שרתה בהם עצמם והם היו מעון לכבוד ה' בעולם. ובאותה מדרגה, אף עצם עבודתם בהקמת המשכן, היא היא עדות על מציאות השכינה בעולם הזה, ומוכיח על השגחתו התמידית של הבורא. לפיכך, לא היה בהקמתו סתירה לשמירת שבת, והיה מן הראוי שעבודת הקמתו, כמו גם עבודת מלאכתו, ידחו את השבת. משום כך בראש פרשת כי-תשא, טרם החטא, נכתבה הקמת המשכן קודם לשבת. והנה, לאחר שחטאו וירדו ממדרגתם הנ"ל, הנה השכינה מצטמצמת במשכן דוקא, וזאת רק לאחר הקמתו. מעתה, שוב אין עבודת הקמתו דוחה את השבת, אלא רק עבודת המשכן שלאחר ההקמה. לפיכך, בפרשת ויקהל, נכתבה מצוות שמירת שבת, לפני מצות הקמת המשכן, להורות ששוב אינו בדין שתדחה את השבת (ועיין בדבריו הנחמדים שם).
נחזור לעניין שפתחנו בו. כל נפש מעם ישראל, היתה בשורשה במעמד הר סיני, וזכתה לאותה השראת השכינה טרם החטא. בעטיו של החטא, ירדה ממדרגה זו, אך אנחנו מצווים לשאוף להחזירה אליה. לעולם יהא אדם שואף למצב ששכינה וקדושה מצויים בו, וכל מדרגה רוחנית שרוכש בחייו, בחיי-קודש ובחיי חול גם יחד, אינה רק שלב נוסף בדרך ליעד, אלא יש בה עצמה מידה של השראת שכינה בהתאם לנקודה שכבש.
מתוך דברים אלו, נתברר לנו, שהרב והתלמיד צריכים לראות בהתמודדות היום יומית, את ההיבט של מה שכבר "נכבש", לאחוז בו בכל הכוח, ולהיישיר מבט אל היעד הבא, הנקודה הנוספת שב"כיבוש" הרוחני.
יש אפוא שאלות, שהתשובות להן נגזרות מההשקפה אל מה שכבר "נכבש", ויש קושיות, שהיישוב להן , הינו מההסתכלות מהו השלב הבא, וההבנה כיצד יש לגשת אליו.
כידוע, המצבים לא רק מתחלפים מזמן לזמן, אלא גם באותו אדם ובאותו שעה, מנושא אחד למשנהו. משום כך הסיפוק והשאיפה אינן הגדרות סותרות, אלא משלימות, ומחויבות במציאות.
בימים אלו של תחילת חודש אדר, ישנה בחינה נוספת של "ונהפוך הוא", אפשרות של הפיכת מצבים על פיהם, גשמית ורוחנית. יש בכח עבודת הימים האלו לאפשר טיפוס במעלות בית ה', באופן מיוחד ומסוגל.הרי אין שמחה, כשמחתו של כובש מדרגה רוחנית, והופך אותה לנכס קבוע. "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ופירש רש"י מרבין בשמחה - פורים ופסח. שמתוך שמחת חודשי אדר, נגיע לחירות הנפשית של פסח, לנו ולכל בית ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
