ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן
וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים [ל, ג].
"על דבר שאלתו בענין הספר תורה, שיש לו בירושה מזקנו ז"ל, והוא רוצה להביאה לא"י לביהמ"ד, שיוסד על שם זקנו ועל שם אביו ז"ל בת"א ת"ו, אם יש מקום לחוש משום טלטול ס"ת ממקום הקבוע לו למקום אחר. ואם אפשר להקפיד מפני שזקנו ז"ל, כרוב היראים, התנגדו להישוב החדש בא"י [...]. ועל זה אשיב לכבוד תורתו, [...] ע"ד עצם השאלה של הבאת ספר התורה מחו"ל לא"י. בזה אין שום ספק שמצוה גדולה להביא ספרי קודש מחו"ל לא"י, כי זהו ג"כ בבחינת קיבוץ גליות והחזרת הקדושה למקומה. ובירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט איתא [...] ספרים שזכתה בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותם חוצה לארץ עכ"ל. הרינו רואים כמה גדולה היא המעלה של קדושת הספרים ביחס לא"י, שאפילו הספרים שהיו מצד הדין שייכים להיורשים שבחו"ל, פסק ר"א שאסור להוציאם מא"י לחו"ל. ומזה נלמד שק"ו הדברים, שיורשים שהם בא"י כשהם זוכים בספרי קודש, ודאי שמצוה רבה היא להעלות את הספרים מחו"ל לא"י, שבזה קדושתם מתעלה. וע"פ דברי החתם סופר [...] יש עילוי לקדושת ספר תורה כשתזכה להיות חוזרת לארץ ישראל, שזהו מקורה ויסודה, והרי זה בכלל 'מעלין בקודש'.
ובעניין ההתנגדות להישוב החדש, אין ספק בדבר שכל ההתנגדות הייתה מפני מיעוט התורה שראו בו, וכל ישעם וחפצם הלא הייתה תמיד שיתעלה הישוב ויתדבק בתוה"ק. ואם כן הבאת התורה לארץ ישראל הרי הוא תיקון הישוב לכל הדעות. [...] כל עיקר הגלות היה על ביטולה של תורה, וכשרוצים עכשיו להעלות את התורה לארץ ישראל ירצו לבטלה ח"ו? ובפרט שצדק כבוד תורתו במה שאמר, שעכשיו הכל שבים להודות שיד ה' עשתה זאת בכל ענין הישוב, שהוא צמיחת קרן ישועה והתחלת הגאולה. על כן אין שום ספק בדבר, שכאשר התביעות שבעניני ממון לא יהיו מעכבות, מצוה גדולה ונחת רוח גדול תהיה לנשמות היקרות בעלי הספר תורה הנ"ל נוחי נפש ז"ל, שתתעלה ספר תורתם בעילוי קדושת ארץ הקודש ושמם ינון לעולם, ונזכה כולנו לשמוח בשמחת גאולים, ויצמחו כעשב הארץ מעיר ד' שמה, בעת קץ התחיה אשר מתי ארץ ישראל יזכו לה תחילה. וכל שתהיה לו אחיזה בקדושת הארץ, הרי הוא מוקדם בזה לברכה כמו שכתבו המקובלים ז"ל" [מרן הראי"ה, שו"ת 'דעת כהן', הלכות ספר תורה סי' קעח].
כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד [ל, יד].
"התשובה היא קרובה מאד וקלה, כעדות תורת הקודש "כי קרוב אליך הדבר מאד" [דברים ל, יד], והריוח גדול מאד רפואה שלמה לגוף ולנפש ולכל העולם כולו, בדברי חז"ל בשלהי יומא, שאפילו אחד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו, ומביא רפואה לעולם, וכמשל הרבנו יונה ב'שערי תשובה' [שער א סימן ב] על דבר התפוסים ע"י עון למלכות, שהשאיר להם מחתרת פתוחה, והיה הקצף גדול על מי שלא ברח, כיון שראה המחתרת פתוחה לפניו, שמע מינה שרצון המלך להנצל על ידה בנקל, כי חפץ חסד הוא" [מרן הראי"ה, 'אגרות הראיה' ח"א אגרת קלה].
סיבת התנגדות הקנאים
השבוע (י"ט אלול) מלאו ארבעים ושמונה שנים לפטירתו של הגאון רבי נחמן שלמה גרינשפאן זצ"ל, ראש ישיבת 'עץ חיים' בלונדון. סיפור חייו של הרב גרינשפאן מרתק כשלעצמו, ובמיוחד מעניינת פרשת הכרותו עם מרן הראי"ה זיע"א, עליה נספר בשבועות הקרובים. מתוך סיפורים ומסמכים שונים, נראה כיצד התהפכה גישתו של ר' נחמן שלמה בייחס למרן הראי"ה, בעקבות פגישה אישית עמו. אם בתחילה האמין בתמימות לשמועות הרעות שפרסמו הקנאים על הראי"ה, הרי שמרגע שהבין את האמת, נהפך לחסיד נלהב של מרן הראי"ה, ונלחם בצורה חריפה ונוקבת באותם קנאים ומתנגדים.
חשיבות רבה יש לדברים אלו, המוכיחים את הידוע ומפורסם כי כל גדולי ישראל שהכירו באמת את מרן הראי"ה, היו מלאי הערצה אליו, וקיבלו מתורתו. ואילו כל המתנגדים, הייתה התנגדותם מבוססת על שמועות מסולפות על דמותו של הראי"ה.
דבר זה הדגישו רבותינו פעמים רבות, מתוך הכרתם וידיעתם. ידועים דבריו של מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א (שפרסמנו אותם במילואם בעבר) ש"הרב קוק היה אדם קדוש, והמתנגדים לא הבינו אותו נכון". דוגמא נאה לזה, נראה בסיפור חייו של הגאון ר' נחמן שלמה גרינשפאן זצ"ל, שהיה מגדולי ישראל בדורו.
לימודו אצל גדולי הדור
ר' נחמן שלמה נולד בשנת תר"מ (בערך), בעיירה לאחוביץ שבפולין, להוריו ר' יעקב משה גרינשפאן זצ"ל ומרת בלומה ע"ה. הוא היה דור שביעי לצדיק ר' אלימלך מליז'נסק זיע"א.
בגיל צעיר ניכרו בו כשרונות מיוחדים, וידעו כולם שהוא יהיה גדול בישראל. הוא עזב את בית הוריו, ונסע ללמוד אצל ר' חיים מבריסק (כנראה בזמן שר' חיים כיהן כרבה של בריסק). כאשר משפחתו עברה לסלוצק, עבר ללמוד אצל הרידב"ז. הוא היה מקורב מאוד לרידב"ז, עד שזכה ללמוד אצלו בתוך חבורה מצומצמת של בחורים נבחרים שהסתופפו בצילו, וכבר בגיל שמונה עשרה קיבל ממנו היתר הוראה.
גם בישיבת מיר למד ר' נחמן שלמה, ושם קיבל את עיקר חינוכו ועיצובו התורני.
בגיל צעיר נישא בורשא לבתו של חסיד גור, וכדי לכבד את חותנו, בזמן החתונה חבש לראשו ספודיק, בפעם הראשונה והאחרונה בחייו.
לאחר חתונתו התגורר בורשא, ולמד אצל הגאון בעל ה'אבני נזר'.
שמעו של הגאון הצעיר התפרסם ברחבי העולם היהודי. כאשר הוציא מרן ה'חפץ חיים' את ספרו 'משנה ברורה' העביר את טיוטות הספר לר' נחמן שלמה, ע"מ שיעבור עליהם ויעיר את הערותיו, וכן יבדוק את המקורות שהובאו בספר.
בתקופה זו הוא כתב מאמרים שונים, שחלקם התפרסמו בספריו, וחלקם נאבדו במשך השנים. אחד ממאמריו הגאוניים עשה רושם רב על הגאון ר' שמעון שקופ זצ"ל, ראש ישיבת גרודנא. היה זה לאחר שר' שמעון למד את אותה הסוגיא עליה כתב הרב גרינשפאן, וחידש בדיוק את אותם החידושים שחידש הרב גרינשפאן. ר' שמעון נהנה לקרוא את המאמר הגאוני, ואמר בהתפעלות: "אני שמח לראות שהגענו לאותם מסקנות!" שמע זאת הרב גרינשפאן, והגיב: "אני שמח שזכיתי לכוון לדעתו של הרב".
בהיותו בורשא, התקרב גם לגאון מסוכוצ'וב, חתנו של הרבי מקוצק. כמו כן התקרב מאוד לאדמו"ר מגור, ובשיעורו השבועי של האדמו"ר בחומש, שהיה מיועד רק לבני המשפחה ולחסידים מקורבים ביותר, היה משתתף גם הוא.
גם עם גאון הדור ר' יוסף רוז'ין, הידוע בכינויו 'הרוגוטשובר', היה הרב גרינשפאן בקשר אמיץ, והיה אורח תדיר בביתו.
מורשא עבר לאנטוורפן, ואחרי שנתיים, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, עבר לאנגליה, שם כיהן כר"מ בת"ת בעיר לידעז, ואחר כך שימש כרב בישיבת 'עץ חיים' בלונדון. בתקופה זו התחיל בהוצאת ספריו לאור. לאחר מספר שנים עבר לליברפול, ומשם ללידס, שם פגש את הרב הרצוג זצ"ל, שהיה אז צעיר לימים. בשנת תר"צ חזר ללונדון, וכיהן שם כראש ישיבת 'עץ חיים'. תפקיד זה הוא מילא בנאמנות במשך שלושים שנה, בהרביצו תורה לאלפי תלמידים, עד לפטירתו באלול תשכ"א. למרות שהיה שנים רבות חולה, היה מקפיד להגיע יום יום לישיבה. הוא היה מסביר פנים לתלמידיו, ועיניו היו מאירות.
גאון עצום היה הרב גרינשפאן, בקי בש"ס ראשונים ואחרונים, ונודע בהבנתו העמוקה והבהירה. הוא הכיר אישית רבים מגאוני זמנו, ועם חלקם התכתב.
בצד ידיעותיו הרחבות והעמוקות בתורה, גילה גם עניין בספרות חכמת ישראל, זו שהייתה קרובה ונאמנה למקורות ישראל.
ספריו ומאמריו
חידושיו בהלכה ובגמרא הופיעו בקבצים תורניים שונים, ביניהם 'שערי תורה', 'כנסת ישראל', ו'שערי ציון'. שיטת לימודו הייתה מבוססת על דרכיהם של הרידב"ז ור' חיים מבריסק.
בנוסף לכך יצאו שלושה ספרים מכתביו של הרב גרינשפאן: 'פלפולה של תורה' (תרצ"ה), 'משפט עם הארץ' (ירושלים תש"ו), ו'מלאכת מחשבת' (לונדון תשט"ו, ונדפס שנית בתשנ"ב בהוצאת מוסד הרב קוק). בהקדמה לספרו זה, כותב ר' נחמן שלמה כך:
"תודות להשם יתברך שזיכני להוציא לאור חלק אחד מחידושי בהלכה. הרבה מחידושי חדשתי עוד בהיותי בוארשא והיו למראה עיני מורי ורבי הגאון המובהק תנא דידן ותנא דירושלמי רשכבה"ג ר' יעקב דויד רידב"ז ז"ל [...] החידושים הללו היו נקובים בשם 'נחמת שבים' בעצת אדמו"ר זלה"ה וכפי הנראה היה לו טעם כמוס בזה, ומרומז בשם זה שמי ושם אבי הצדיק ז"ל, נחמן שלמה בן יעקב משה (נחמת שבים), ומפני שכמה קונטרסים מספרי הנ"ל נאבדו ממני בסיבת הטלטולים הרבים שטולטלתי בהם בימי עניי ומרודי, כללתי את הקונטרסים הנשארים בספרי מלאכת מחשבת הנוכחי, ומחמת שחביבה לי הסכמת אדמו"ר הרידב"ז זללה"ה על ספרי נחמת שבים הנ"ל הדפסתיו, וז"ל:
בע"ה, כבר ידוע ומפורסם בין הלומדים אמיתיים מע"כ ידי"נ הרב המאור הגדול ה"ג המפורסם, החריף העצום ומעמיק נפלא, מלא וגדוש בח"ת סוע"ה יא"מ כש"ת נחמן שלמה גרינשפאן מווארשא, וכעת בדעתו להוציא לאור ספר נפלא נקוב בשם נחמת שבים, וראיתי שהוא מלא חריפות ובקיאות, מעמיק נפלא בשכל ישר מאוד, ודבריו מאירים וחביבים מאוד, גלי לדרעיה ונפל נהורא בבי מדרשא, והנני מסכים להדפסת הספר הזה, ומי שיקנה ספר זה יכניס ברכה לתוך ביתו. הכו"ח כ"ט למב"י שנת תרס"ה, המחכה לראות בנחמה בשבים לציון ברינה, יעקב דוד רידב"ז".
טוהר מידותיו של הראי"ה
בעת פולמוס השמיטה, בשנת תר"ע, פירסם הרב גרינשפאן בעתון 'החבצלת' השגות הלכתיות על ספרו של מרן הראי"ה 'שבת הארץ'. במאמרו זה ביקש לקיים את דברי רבו המובהק - הרידב"ז, שחלק על מרן הראי"ה. באותה תקופה עדיין לא הכיר הרב גרינשפאן את הראי"ה מקרוב, ודעתו עליו התבססה על שמועות, עתונים וכדו'. ואמנם, בתוך מאמרו כתב הרב גרינשפאן ביטויים חריפים ביחס למרן הראי"ה.
כעבור מספר שנים, לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, יצא מרן הראי"ה לחו"ל ע"פ בקשתה של 'אגודת ישראל' שהרב ישתתף בועידתה. בעקבות המלחמה, נשאר הראי"ה תקוע בשוויץ, ומשם נתקבל ברוב כבוד כרבה של קהילת 'מחזיקי הדת' בלונדון, ופעל שם רבות למען תלמידי חכמים פליטים וכו'.
באותם הימים הסתובב הרב גרינשפאן כפליט בארצות אירופה, והצליח להגיע ללונדון, בחוסר כל. שם התבקש להגיד שיעור בגמרא בבית הכנסת של קהילת מחזיקי הדת, שבה כיהן הראי"ה. וכאן התרחשה פגישתו הראשונה והמכרעת עם הראי"ה:
פעם אחת, בהגידו את השיעור, נאמר לו כי מרן הראי"ה - רבה של הקהילה, עומד להגיע לבית הכנסת.
הרב גרינשפאן, שנמנע כל הזמן מלהיפגש עם הרב, כי חשב שכועס עליו בשל ההשגות שכתב על ספר 'שבת הארץ', היה נבהל ונפחד. "רעדה אחזתני", סיפר לימים הרב גרינשפאן.
והנה נכנס הראי"ה לבית הכנסת. הוא ניגש לקבוצת לומדי השיעור, ומתיישב בתוכם. בדומיה הוא מאזין לשיעורו של הרב גרינשפאן עד לסיומו. לאחר מכן שוחחו השניים בקצרה מתוך ידידות.
כנראה שגם לאחר פגישה קצרה זו, עדיין חשש הרב גרינשפאן מלבקר בבית הרב, מחשש לתרעומת מצדו. ימים רבים הוא נמנע מלבקרו, ולבסוף אזר עוז והגיע אליו. כשנכנס לבית הרב, מצא שם תלמידי חכמים מסובים סביב שולחנו ומתנצחים בהלכה, כשהראי"ה יושב בראש. כשראה אותו הראי"ה, קם מלוא קומתו וקרא בשמחה: "רבותי, קומו, בא אלינו אורח נכבד, תלמיד חכם גדול בתורה!" ומיד הושיבו על ידו והעתיר עליו חיבה והוקרה.
כדי להרגיע דעתו, ביאר לו הראי"ה כי איננו מתרעם כלל אפילו על ידידו הרידב"ז, כי לעיקר קיום השמיטה מתכוונים שניהם, ומסייעים אחד את חבירו.
[בדרך אגב נציין, כי יש גרסאות שונות לגבי השתלשלות הדברים, ואנו בחרנו את הגירסא ההגיונית יותר. עיין 'ליקוטי הראי"ה' ח"ג עמ' 245 באורך].
פגישה זו הייתה התחלתה של היכרות שהפכה לידידות עזה ונאמנה, ולמעלה מזה. הוא נחשף לגאונותו המדהימה של מרן הראי"ה, ולגודל תורתו המאירה, ונעשה לחסידו הנלהב, אשר שבחו נמצא תמיד בפיו. במשך כל חייו היה מספר לתלמידיו על גדלותו של הראי"ה, ועל דברי התורה ששמע מפיו, כפי שנספר בשבועות הבאים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
