ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה [יט, ב].
"כנסת ישראל שואפת לתקון העולם בכל מלואו, לסליחה מקורית מטהרת, שבאה לא רק מישועת נפש האדם, והטבת רצונו מצד עצמו (שבזה צריכים להיפגש בויתור ומדת חסד מיוחדת, בלא התכללות עם כל המדות כולם ובלא שיקול צדק של עז משפט), כי אם תיקון כולל לסיבת החטאים.
חוק הטהרה, העברת רוח הטומאה על ידי שמו של משיח שקדם לעולם, פרה אדומה, כפרה כתיב בה, והיא מטהרת מטומאת מת - נעוצה בסילוק המיתה מיסודה, בהעלאת העולם מעומק חטאו, מחטא הארץ ומקטרוג הלבנה, מנפילת התיאוריה העולמית ביסוד מציאותה, מהנמכת האידיאל העולמי במציאות, מה שהכשיר את החטא האנושי, וכל הצרות הרבות הבאות ממנו.
הכל הכל צריך להיות מתוקן, הכל צריך להיות מטוהר. שאיפת ישראל לבנין האומה, לשיבת הארץ, היא שאיפה בעומק הטוב החודר כל היש בשרשו. לא זקיפת לבנה מאיזה בנין, כי אם פניה עמוקה אל שורש כל הבנין, לכוננו בתיקון.
לא עצים אחדים וענפים מאילן החיים והטוב, אלא לחשוף את המקור, את מעין החיים, שלשד עץ החיים וכל שרשיו, גזעיו, ענפיו, פארותיו ועליו, משם יונק. וממנו יבא רוח חיים, רוח חדש, עולם חדש יבנה, "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה עומדים לפני, כן יעמד זרעכם ושמכם" [ישעיה סו, כב]" [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים', קובץ ה' פסקה נא].
שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים [כ, י].
"כל הכעסנות שבעולם הבאה מצד הדרכה, במוסר, באמונה, בדיעות ובמעשים, וכל החסרונות המוכרחות שאי הסבלנות והקנאות עושה בעולם - אע"פ שהרבה חלקים מהם הם מלאים קדושה גדולה, ובאים גם כן מחסידות חשובה וטהרת לבב, מ"מ אין זה מונע מלהתחשב עם הצד החסרוני שבהם. וסוף כל סוף הדבר מוכרח להיות מתוקן, וכל המבוקש של הקדושה היותר עליונה - יבא לעולם בדרך שלום, והדרכה מלאה נחת, שלוה וכבוד.
שורש כל זה הוא חטא מי מריבה, וכעסו של משה, אמירת שמעו נא המורים, שהביאה הכאת הסלע, בְּמקום שהיה ראוי להיות הרצון והפיוס והדיבור. ובתוכן ההופעה של הדרכה של אמונה, ושל דיוקי תורה, נתערב בשביל כל כח הקפדנות, עד שהאב ובנו, הרב ותלמידו, שהם יושבים בשער אחד ועוסקים בתורה, נעשים כאויבים זה לזה. ואם שמכל מקום את והב וסופה כתיב, ואהבה בסופה, אבל אין הרושם של האיבה הארעית הולך לגמרי בלא שום הפסד.
תורת חסד היא תורה דלעילא, תורת הסוד המתגלה לישרים על פי אליהו ביסודה, בהתבסמו כבר והרי הוא מוכן לשליחותו לבשר שלום, לעשות שלום בעולם, ולהשוות את המחלוקת [ע"פ עדיות ג, ד], "לקרב ולא לרחק" [שם], והוא בעצמו תוכן פתיחת הפה של משה רבינו, שישוב לדבר אל הסלע במקום ההכאה שעברה, וגילויה של תורת חסד בהתפרשה ברחבה ע"י ת"ח בדורות אחרונים אינון דאתיין מסיטריה דמשה, ועל ידה יוחל אור של סוכת שלום להיות הולך ונפרש על ישראל [...]" [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים', קובץ ג' פסקה ט' עיי"ש באורך].
אורות הראי"ה
קשרי הידידות בין מרן הראי"ה זיע"א
והג"ר זליג ראובן בנגיס זצ"ל, ראב"ד העדה החרדית (ד')
פרק ד': הראי"ה אב"ד ירושלים
בשבועות האחרונים סיפרנו על הידידות הגדולה שהייתה בין מרן הראי"ה והגאון ר' זליג ראובן בנגיס זצ"ל. הזכרנו כי קשרים אלו המשיכו ביניהם במשך כל חייהם, והיו לסמל של אהבה ושלום בין ת"ח המרבים שלום בעולם, ומנעימים זה לזה בהלכה. התייחסנו לקשרים שהיו ביניהם בשתי תקופות בחייהם: הראשונה - עת למדו בצוותא בישיבת וולוז'ין המעטירה, והשניה - במסגרת כהונתם כרבני עיירות בליטא.
השבוע נספר על פרק הזמן בו כיהן מרן הראי"ה כרבה של ירושלים, ואילו ר' זליג ראובן נותר עדיין בחו"ל. מפני המרחק הגיאוגרפי, היה הקשר ביניהם בתקופה זו באמצעות חליפת מכתבים, אשר ניתן לראות מתוכם את האהבה הגדולה ששררה ביניהם.
"הרב הגאון האמיתי, תפארת ישורון"
את המכתב הראשון הידוע לנו מתקופה זו, כתב הראי"ה לר' זליג ראובן. לצערנו, לא זכינו למצוא מכתב זה, אך מה שקיים בידינו הוא מכתב ששלח ר' זליג ראובן כתשובה למכתב זה. וכך הוא כותב לידידו הראי"ה, רבה של ירושלים:
"עמ"י עש"ו י"ד אחה"ש [אסרו חג השבועות] ותן ברכה [תרפ"ג] לפ"ק קלוויוריעא ליטא.
יאר ד' פניו אל כבוד ידי"ע וידיד נפשי, הרב הגאון האמיתי, תפארת ישורון, נודע לתהילה בקרב עם סגולה כו' כקש"ת מ' ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, האבד"ק ירושלים עיה"ק תובב"א.
אחרי תת לכתר"ה את ברכתי שלום ברגשי אהבה נאמנה, הנני להודיעו כי מכתבו נכון הגיעני במועדו, ורבת שבעה לה נפשי עונג בהתבשרי שלומו ושלום תורתו כי טוב, וכן אברכו גם לימים יבואו כי ישפות ד' שלומו ושלום משפחתו ושלו' תורתו לאושר ולתפארת עמו ועדתו ולשמחת כל מוקיריו דורשי אושרו והצלחתו, אשר בתוכם ימנה גם אני המתרפק באהבתו - וברך אברכנו בכל הני מילי דמיטב. יזכנו ד' לראותו עומד ועוסק בעבודה בבית מקדשנו אשר מהרה יבנה למראה עינינו בתוככי ירושלים עיה"ק, ישמח לבנו ותגל נפשנו אכי"ר.
כא"נ אוהבו המיחל לישועת ד' על עמנו ועל ארצנו, זעליג ראובן בענגיס".
[אגרות לראי"ה אגרת קמג].
ר' זליג ראובן: "ערבים לי דברי כבוד תורתו"
שנתיים אחר כך, בשנת תרפ"ה, הדפיס ר' זליג ראובן חלק נוסף מספרו 'לפלגות ראובן', ושלח עותק של הספר למרן הראי"ה. לספר הוא צירף מכתב שלא נשתמר בידינו, ובו הוא מבקש ממרן הראי"ה שיסייע לו לעלות לארץ ישראל, ע"י היכולות החוקיות שהיו בידו מתוקף תפקידו הרשמי כ'ראש הרבנים בארץ ישראל'. בשמחה רבה קיבל הראי"ה את הספר הנפלא, והחזיר לידידו מכתב נלבב, ובו הערות נרחבות על דברי הספר בכמה גופי הלכות. בתוך מכתבו, מתייחס הראי"ה גם לבקשתו של ר' זליג ראובן לעלות ארצה:
"ב"ה. עה"ק ירושלים ת"ו. כ"ז אייר תרפ"ה.
שפעת שלו' ואורה וברכה ישלח ד' מציון וירושלים לכבוד ידי"נ הרב הגאון האמיתי, פאר הדור, סוע"ה הרים, מוהר"ר זעליג ראובן בענגיס שליט"א הגאבד"ק קאלוואריע יצ"ו, וכא"ל שוי"ר באה"ר. אחדשה"ט דהדר"ג שליט"א.
נתמלא הבית אורה, מאור תורה של ספרו הנפלא "לפלגות ראובן" אשר כמעשהו בראשונים כן מעשה תקפו וגבורתו בספרו זה, ועוד עולה עליהם במעלות הקודש וברוחב דעה והקפה רבה בסדר קדשים, יברך ד' חילו. ומרוב עוצם טרדתי לא מצאה ידי לעיין בו כראוי, ורק לחבת הקודש הצצתי מעט בין פלגיו הנחמדים.
(כאן נכנס הרב לפלפול ארוך, ואח"כ כותב:)
ומגודל הטרדות אי אפשר לי כעת להתענג באריכות בדבריו הנחמדים באבני חן המתנוססות על פני ספריו הקדושים בכלל, וביחוד ע"פ ספרו הגדול האחרון אשר הואילו בו כעת לכבדני בו. יישר חילו לאורייתא לאוי"ט.
ומה מאד חפצתי, שכ"ג ועוד גדולי הדור יבאו לשכן כבוד בחצרות ד' באה"ק ת"ו, והארץ הלא תאיר בעה"י מכבוד תוה"ק, אבל צריכין אנו לרחמי שמים מרובים, למצא את הדרכים הנכונים לפרנסתהון דרבנן, בכבוד והדר, מה שחסר לנו עדיין כעת, עד ירחם ד' את עמו ונחלתו ויראנו בישועתו בקרוב. והי' זה שלו' כנה"ר ונפש ידי"ע דוש"ת באה"ר מהר הקודש מירושלים, הק' א.י. הנ"ל" ['אגרות הראי"ה' ח"ד אגרת א'שכז].
מרן הראי"ה היה מדקדק מאוד בתארים שכתב על גדולי ישראל. במכתב זה, הוא פונה לר' זליג ראובן בתואר: הגאון האמיתי - תואר שנתן הראי"ה רק ליחידי סגולה, כמו למשל הרידב"ז, ר' חיים עוזר גרודזינסקי מוילנא, ר' שמואל סלנט רבה של ירושלים, ור' מרדכי גימפל יפה זצ"ל רבה של יהוד (שהיה אחי סבתו של הראי"ה) [ע"פ 'שבחי הראי"ה' עמ' רד, בשם הרצי"ה].
(על דבר עליית ר' זליג ראובן לארץ, ומעורבותו של הראי"ה בעניין, נספר בשבוע הבא אי"ה).
בתגובה למכתבו של הראי"ה, שלח לו ר' זליג ראובן מכתב נוסף, בו הוא עונה להערות על ספרו. נביא כאן את חלקו הראשון של המכתב:
"עמ"י עש"ו י"א אסרו חג השבועות, "תפר"ה ונחלת את הארץ" [תרפ"ה] לפ"ק, קלוואריעא - ליטא.
הוד כבוד ידי"ע וידי"נ, הרב הגאון האדיר, תפארת ישראל וכו', כקש"ת מו"ה ר' אברהם יצחק קוק שליט"א, הכהן הגדול מאחיו, רב הראשי לאה"ק בתוככי ירושלים עיר קדשנו ת"ו, שלום לו ולתורתו, ושלום לכל החוסים בצל חכמתו ויראתו, וכל אנשי עדתו, יתברכו בכל טוב סלה איש איש כברכתו.
בברכת שלמא רבא למר ולתורתו, אודיעהו כי מכתבו היקר מיום כ"ז אייר נכון הגיעני בחג העצרת, ומשנה עונג נוסף לי על עונג יו"ט, להתבשר שלום כתר"ה ידיד נפשי עוז כי טוב, ולהודע יחד עם זה כי ספרי מצא חן בעיניו עין הבדולח, ואשר על כל חשתי ולא התמהמהתי להשיב לו על אתר נגדה נא כל טרדותי, ולברך את שלום הדר"ג וגם להשתעשע על דבר חדושי התורה אשר כבדני בהערתו על ספרי, כי ערבים לי דברי כבוד תורתו מאז באנו בכתובים [...]" (כאמור, בהמשך המכתב מפלפל ר' זליג ראובן בהערותיו ההלכתיות של מרן הראי"ה). [צילום המכתב מופיע בספר 'טל הראי"ה' עמ' קסד].
הבעלות על הכותל המערבי
בקיץ תר"ץ, דרשו הערבים שהיהודים יוותרו על זכויותיהם על הכותל המערבי, ואיימו שאם לאו - יהיו שוב פוגרומים קשים. 'ההנהלה הציונית', 'הסוכנות היהודית' ו'הועד הלאומי' - צידדו בויתור. אולם הערבים דרשו שסמכות דתית תצהיר על הויתור. המוסדות השתדלו להשפיע על מרן הראי"ה, רבה של ארץ ישראל, שיסכים לויתור זה, שכן על ידי זה תמנע שפיכות דמים רבה.
מרן הראי"ה סירב בתוקף לחתום על ויתור כלשהו, ואסר לעשות זאת. העסקנים צבאו על ביתו, ובתחנונים ואיומים הודיעו לרב כי אחריות כבדה מוטלת על כתפיו, והוא שישא באחריות המוסרית למקרה שיגרם שפיכות דמים. מרן הרב זצ"ל זעק לעברם: איזה זכות יש לנו לוותר על הכותל, מתנה שקבלנו מהקב"ה, וכי בידינו זה?
אך אלה בשלהם: חיי הישוב תלויים בויתור זה.
הראי"ה השיב להם בתקיפות: אין זה בא בחשבון, אין לוותר על הכותל! ודעו לכם, לא הויתור מצידנו יציל את המצב. ועוד הוסיף מרן הראי"ה ואמר: "דעו לכם, שאם אנו נותר על הכותל, גם הקב"ה לא ירצה להחזירו לנו...". ידע הראי"ה שהעסקנים לא יטמנו ידם, וינסו להשפיע גם על הגרי"ח זוננפלד זצ"ל, רבה של העדה החרדית, ובכך ינסו להשיג הצהרה רבנית על הויתור. עמד הראי"ה ושלח שליח מיוחד לגרי"ח זוננפלד להודיע לו את תשובתו לעסקנים ולבל יסכים לבקשתם.
אלא שהעסקנים היו זריזים, וכבר שלוחיהם הגיעו אצל הגרי"ח זוננפלד ובקשו ממנו הצהרת ויתור. אלא שגם שם נכונה להם אכזבה. הגרי"ח זוננפלד סירב בתקיפות, ולא זו אלא עוד שלח שליח מיוחד להודיע לראי"ה על עמדתו ולבל יסכים לבקשת הויתור.
רצו השליחים זה מבית מרן הראי"ה, וזה מבית הגרי"ח זוננפלד, ובאמצע הדרך נפגשו השנים. כשראו זה את זה, שאלו מהיכן ולהיכן, ספרו זה לזה על שליחותם ונתברר להם שלדבר אחד הם נדרשים. וכך הוסרה החרפה שיכלה להמיט חולשת הרוח שאחזה בכמה יהודים.
כאן המקום להזכיר לשבח את הספר 'כותלנו' שראה אור לאחרונה [בהוצאת 'חוסן ישועות'], העוסק כולו בנושא זה של מנהיגות הראי"ה בפרשת הכותל. הספר, המקיף בתוכנו ומהודר במראהו, מיטיב לתאר את עמדתו האמיצה והברורה של מרן הראי"ה ביחס לבעלות עם ישראל על הכותל המערבי.
במכתב שכתב מרן הראי"ה לר' זליג ראובן באותם ימים, הוא מתייחס לפרשה מורכבת זו, וכותב:
"ב"ה יום י"ג לחדש תשרי תרצ"א.
שלו' וברכה, שמחת הרגל וגמח"ט לכ' ידיד נפשי עוז הרב הרב הגאון האמיתי סיני ועוקר הרים מוהר"ז ראובן בענגיס שליט"א הגאבד"ק קאלאוואריא יצ"ו וכא"ל שלו' וכט"ס.
אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה.
שמחתי בנועם מכתב קדשו ומה מאוד אשתוקק להודע כפעם בפעם משלמא דמר ושלו' תורתו וכל אשר אתו. ובענין זכיותינו בשריד מקדשינו הכותל המערבי שיבנה בב"א, כיוונתי ב"ה לדעת גדולי הדור, שתשובתי הייתה ששום ויתור מצידנו לא יוכל לבא בשום אופן, ואם יהיה הכרח להשיב לממשלה בזה דבר באופן של פשרה, יעשה רק ע"י הסכמתם של גדולי גאוני הדור בא"י ובגולה, שכל ישראל הוא קשור בכל עמקי נשמתו בקדושת מרום מראשון מקום מקדשנו. וע"כ נדחה הדבר לעת עתה. ומה שתחליט הועידה הממונה על זה אין אנו אחראים לעת עתה. מובן שמה שיעשו הגויים, אין אנו אחראים כלל. וד' יפר עצת כל הקמים לפשוט את ידיהם בזבול, וירומם קרן עמו ונחלתו וקדושת תוה"ק, ויראנו בישועתו בקרוב, והיה זה שלום כנפשו הרמה ונפש ידידו עוז דורש שלום תורתו באהבה רבה מהר הקודש מירושלים, אברהם יצחק ה"ק ['לשלושה באלול', עמ' קכח].
בשבוע הבא נספר אי"ה על עלייתו של ר' זליג ראובן ארצה, והכתרתו כרבה של העדה החרדית.
יוצא לאור ע"י ארגון אור האורות. לפרטים והערות: [email protected].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
