ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- ראה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרציה
אם הוא רואה את עצמו כ"אנוכי עפר ואפר" ואת זולתו "כי בצלם אלקים עשה את האדם" - אין לך ברכה גדולה מזו. אבל, כשהוא רואה בעצמו צלם אלקים, בגדר "אעלה על במתי עב אדמה לעליון", ואת זולתו כעפר ואפר - אין לך קללה גדולה מזו.
כי מהו שורש הרע בעולם אם לא ההערכה העצמית המופרזת של האדם, האמונה היתרה בכוחות עצמו ויצר ההתנשאות על אחרים. ומתוך גישה זו הוא מסתכל על זולתו ורואה אותו כנחות דרגה. שלש המדות המגונות הקנאה התאוה והכבוד שמוציאות את האדם מן העולם, שורש אחד להם, הרודף אחר הכבוד, אכול תמיד קנאה, ומלא תאווה לכל דבר כדי להבליט את עצמו. הרואה רק את ה"אנוכי" העצמי, אינו מסוגל להגיע לאהבת הזולת, לאהבת ישראל.
וזהו מה שאמרנו, בראיית ה"אנוכי" - סוד הברכה והקללה.
(התשמ"ח)
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום"
כשם שבני אדם שונים בדעותיהם כך גם שונים הם בראייתם, העין היא הרואה אבל הלב הוא הקובע את היחס לדברים, ומה שבעיני האחד נראה טוב ויפה עלול בעיני חברו להיראות כרע ומכוער.
כך הם הדברים בעניינים חמריים=גשמיים שהעין הטבעית רואה אותם, על אחת כמה וכמה בעניינים רוחניים שלא העין הטבעית היא הרואה והדברים מסורים לראיית הלב. ובבוא התורה לדבר על ההצלחות והפגעים הנוגעים לחיי הציבור ולכלל האומה, הרי היא פונה לכל אחד ואחד - "ראה" - אתה כיחיד בצורה שאתה רואה ובדרך שלבך מבין, את אשר עומד לפניך לא כיחיד, אלא אשר עומד "לפניכם" ככלל. מה אתה יכול וצריך לתרום כדי שהחיים הציבוריים יהיו מלאי תוכן רוחני, וממה אתה צריך להימנע כדי למנוע פגעים בחיי הכלל. מהי תרומתך לשגשוג כלכלי ואיך למנוע התדרדרות והאטה משקית. "ראה" את עצמך כבונה את ה"לפניכם".
הברכה והקללה שני פנים להם. יש ודבר אשר עבור האחד הוא ברכה, עבור השני עלולה להיות קללה. ויש דבר שהוא ברכה לכל. לפיכך עלינו לראות ולכוון את אורחות חיינו שהברכה לאחד תהיה ברכה לכל.
(התשנ"ו)
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום"
גם בצורה וגם בזמן מרובה מדה טובה ממדת פורענות. בצורה - "פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי ועושה חסד לאלפים לאהבי ולשומרי מצוותי", ובזמן - "את הברכה אשר תשמעון" "והקללה - אם לא תשמעון". את הברכה הקב"ה מקדים ונותן, לאפשר לנו לקיים מצוותיו "אשר תשמעון" והקללה - מאחרה הקב"ה עד כמה שנראה לו "זכות תולה".
ורבותינו ז"ל העמיקו חשוב על דברי הכתוב: "מי הקדימני ואשלם לו" - מי קיים מצות מלה לפני שנתברך בבן, מי קבע מזוזה טרם שזכה בבית ומי השחיל ציצית לפני שזכה לבגד, כן כל אשר אנו זוכים לו - מתת אלקים היא המקדים לתת לנו ומאפשר לנו לתת לו - משלו. ואולי רמוז הדבר בדברי איוב לאשתו: "גם את הטוב נקבל מאת אלקים", נהנים ממנו ומתברכים בו, "ואת הרע לא נקבל" האם חשבנו פעם במה זכינו לטוב, כשם שאנו מתלוננים ולא מבינים למה פוגעת בנו הרעה!?
והתורה דורשת מאתנו לראות, להתבונן, "ראה אנוכי נותן" - הקב"ה הוא נותן את הטוב, גם כשעדיין לא מגיע. ויש צורך לא בראיה שטחית של העין, אלא בראיית הלב "ולבי ראה" - לשם מה העניק לנו ברכה!? במה זכינו לה? מה עלינו לעשות בברכה הזאת המוענקת לנו? מה כוונתו ב"אשר תשמעון" אולי עלי להתחלק עם הברכה גם עם אחרים!? יש צורך בראיה מעמיקה בברכה שאנו זוכים, למנוע מאתנו את ה"אם לא תשמעון".
(התש"ס)
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום"
מספר תמיהות על הכרזה זו: א. הדברים נאמרים "היום" ע"י משה, לשם מה יש לחזור עליהם אח"כ על הר גריזים והר עיבל. ב. לפי דברי חז"ל היתה זאת ברית שלישית נוסף על שתי הבריתות בסיני ובערבות מואב. ברית שלישית זו לשם מה היא באה.
ברית סיני היתה עם יוצאי מצרים. היה על כן צורך בברית ערבות מואב עם הדור שיכנס לארץ, תוספת הברית איתם בהיותם בארץ מה היא מוסיפה. והעולה על דעתנו: התורה אמנם ניתנה במדבר, ונתוך כוונה מיוחדת, אבל עיקר קיומה בארץ ישראל ומשום כך דאג משה לברית נוספת מיד עם כניסתם לארץ. מנהיגותו של משה מקובלת על העם הרואה בו את שלוחו של הקב"ה, הן כתוצאה מקריעת ים סוף: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", והן מההופעה בהר סיני שהקב"ה דאג לכך: "וגם בך יאמינו לעולם". יהושע - העם ראה אותו כמשרת משה, ואף על פי שהקב"ה בחר בו ומשה סמך ידו עליו ונתן מהודו עליו והעמידו "לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה", רצה משה לתת תוקף למנהיגותו על ידי ברית נוספת מיד עם כניסתם לארץ, ברית שמשה מדבר עליה עם העם "היום", שאת תוקפה יביא יהושע לפני העם שהם יראו בו המשך מנהיגותו של משה. כך שאותה אמונה בה' באה לידי ביטוי אצל משה והאמונה במשה - תמשך לפני יהושע.
(התשס"א)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
