מדי פעם, בשבתי בספרייה, אנשים היושבים בסמוך ורוצים לצאת להפסקה מבקשים ממני "לשים עין" על חפציהם, ולא תמיד מציינים מתי יחזרו. לעיתים אני מוצא את עצמי "תקוע", שכן הבעלים לא שבים למשך זמן רב. 1. האם הליכה לשירותים נחשבת פשיעה? 2. האם אני חייב להישאר עד שהם חוזרים? תודה.

שלום וברכה, שנינו במכילתא משפטים טו כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור. רבי ישמעאל אומר עד שיפקוד אצלו ויאמר לו, הילך שמור לי זה, אבל אם אמר לו, עיניך בו, הרי זה פטור. ומזכירו הרשב"א בתשובותיו ח"ה קסו. ובאור הדברים שכדי להתחייב בשמירה צריך אומדן ברור שהמתחייב מוכן לקבל עליו דיני שמירה, ובביטוי 'תן עיניך בו' אין מספיק כדי לבטא גמירת דעת להיות שומר. וכך נראה גם בסגנון הדיבור בימינו, ולכן אם ההסכמה לשמירה נעשתה בשפה קלילה זו, אין בה לחייב את השומר בדיני שמירה. כך שמבחינה ממונית אין על השומר במקרה זה שום חיוב. אמנם כיון שהוא אמר לחברו שהוא מסכים לשים עין על החפץ שלו, ראוי לו שיעמוד בדיבורו, למרות שאינו חייב בכך מבחינה ממונית. ולעניין פרטי השמירה, הדבר תלוי ברמת הרצינות של ההסכמה, ולדוגמא אם ביקשו לשים עין על החפץ ללא הגדרת זמן, ועברו כמה דקות, אין צורך להישאר שם או שלא ללכת לשירותים, כיון שהסכמה כזו ללא הגדרת זמן מובנת כלא רצינית כלל, שהרי השומר לא יישאר שם לאורך זמן רב. אך אם הוגדר שישים עין על החפץ למשך זמן קצר, ראוי שיישאר ליד החפץ במשך אותו פרק זמן. בברכה, הרב מרדכי גרוס.