הבוקר חזיתי בתופעה מוכרת, אך מטרידה. מספר לא מבוטל של בנות אולפנא, עוצרות בפתח האולפנא, ממש ממש לפני השער. הן פותחות את התיק באמצע הרחוב ושולפות חתיכת בד מרוטה. לקח לי חצי דקה להבין שמדובר בחצאית, שנלבשת מעל החצאית (?) הקיימת, ומאריכה אותה לאורך הנכון, לפי הגדרות האולפנא וההלכה. לראות את זה בעיניים זה מטריד. אני מבין למה האולפנא דורשת חצאיות ארוכות. אני בעד שיהיה קוד לבוש, ואני גם בעד שבנות יתלבשו באופן צנוע והלכתי. אבל. אני רוצה להאמין שליהדות יש הרבה יותר מה להציע מאשר אורך חצאית. ונשאלת השאלה- האם בנות האולפנא נתבעות לעטות על עצמן עוד דברים טרם ייכנסו בשעריה? אולי לדוגמא, היה צריך להעמיד שומר בכניסה לאולפנא- ולוודא שאין אף תלמידה שנכנסת ללא חיוך? אולי היה אפשר להקפיד שאף אחת לא תכניס אוכל עם צבעי מאכל? אולי היה אפשר להקפיד שכולן יצטרכו לומר פרק תהילים לרפואת מישהו בכניסה? אולי היה אפשר לדרוש מהן לאסוף 3 פרטי זבל מהרחוב לפני הכניסה לאולפנא, כדי לעזור לנקות את הסביבה? אולי היה נכון לדרוש מהן לומר מילה טובה על חברה בכניסה לאולפנא? אני חושבת שבתי הספר לא מבינים עד הסוף את המשמעות של המדדים שהם מציבים, במודע או שלא במודע. מדד הצניעות הוא קריטי, לעניות דעתי. אבל אסור, פשוט אסור לנו שהוא יהיה המדד היחיד, או העיקרי. ותלמידה, שצריכה כל בוקר, בכניסה לאולפנא, להוציא מהתיק חצאית וללבוש- כנראה מתחנכת, שזהו המדד העיקרי.

שלום רב, אני לא מכיר את האולפנה ואני מניח שלא כל הבנות לובשות את החצאית רק לפני שער האולפנה. אני גם לא יודע מה מכלול הערכים שמודגשים באולפנה. אני מניח שגם באולפנה יש מישהו שמבין בחינוך, אחרת מדוע הורים שולחים לשם בנות, שישלחו את בנותיהם למקום שמבינים בחינוך. את צודקת שלא הכל תלוי בצניעות חיצונית אולם מאידך צריך לשים לב שיש לנו מאבק גדול כנגד התרבות החיצונית המערבית, שהיא לצערנו חביבה גם על הציבור שלנו. זו החולשה שבנו ובנושא זה יש לנו התמודדות גדולה. מדוע שבנות יתלבשו כמו גויות. ישראל במצרים לא שינו לבושם וזה מה ששמר עליהם ועמד להם בעת הגאולה. הלבוש הוא הקוד התרבותי שלנו. אנו רוצים לבוש ישראלי, גאווה יהודית. אנו רוצים להתנקות מהחולשה של השפעת הגויים עלינו. בשער האולפנה אנו מכריזים שלא לונדון ולא פריז הם השער להיכנס לבתי החינוך שלנו. כל טוב