גויה בתולה נבעלת ליהודי (שאיננו חלל ואיננו ממזר) ונכנסת להריון. במהלך ההריון היא מסיימת גיור. בלידה נולדת בת: האם היא חייבת גיור? האם היא פסולה לכהונה? האם יש מחלוקת בעניין התשובות הנ"ל? ואם מסתבר שהאב הוא חלל( או ממזר), הבת פסולה לכהונה?

בדבריך ישנן כמה שאלות, ונשתדל לענות על כולם להלן: א. לגבי שאלתך אם אותה בת שהייתה במעי אימה בתהליך הגיור, חייבת בגיור? בענין זה ישנה גמרא מפורשת (יבמות עח.) בדבר המהווה מקור לדין זה, וזו לשונה: "נכרית מעוברת שנתגיירה, בנה אין צריך טבילה", וטעם הדבר הוא מפני שגוף האם אינו נחשב כחוצץ בפני גוף העובר לענין טבילה משום שזהו דרך גידולו ('רביתיה' בלשון הגמרא) ולכן עולה הטבילה גם לעובר (ולענין המילה, אף שבדרך כלל צריך למול ורק אז לטבול, מכל מקום כאן טבילת האם מועילה לעובר אף קודם שמל, משום שבשעת הטבילה לא היה העובר ראוי למילה. תוספות מ"ז ע"ב ד"ה מטבילין). וכך נפסק הדבר גם בהלכה בשולחן ערוך חלק יורה דעה סימן רס"ח סעיף ו' שאשה בהריון שרוצה להתגייר – תהליך גיורה ובכלל זה גם טבילתה, תופס לה גם לגבי עוברה, ושוב לא יצטרך עובר זה לכשיוולד לעבור שום תהליך של גיור. ומבואר שם שכמובן שיש ליידע את בית הדין על דבר הריונה של האשה המתגיירת. ב.האם הבת הזו פסולה לכהונה? לענין שאלתך זו, יש להקדים הקדמה קצרה ולומר שישנו גדר הלכתי בעניינים אלו שיש לו השלכות הלכתיות שונות והוא קשור בקשר ישיר לשאלתך. גדר זה נקרא בפי חז"ל – " הורתו ולידתו 'בקדושה'/'שלא בקדושה' " ועניינו הוא שישנן שלוש אפשרויות של ולדות גרים: א. הורתו ולידתו שלא בקדושה – ולד שנולד לאם גויה שדינו כגוי גמור ולאחר שנולד נתגייר. ב. הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה – ולד שבעת יצירתו, אימו היתה גויה ובמהלך ההריון עליו נתגיירה ולכן כשנולד, נחשב ונקרא הדבר בשם 'לידתו בקדושה'. ג. הורתו ולידתו בקדושה – ולד שנוצר מטיפה כשרה, כלומר מאם ואב שכבר חסו תחת כנפי השכינה (נתגיירו) בשעת יצירת הולד. לאורך הש"ס והפוסקים אנו מוצאים מקומות בהם הדין ההלכתי שווה באפשרויות הנ"ל ומקומות בהם הדין משתנה. אחד המקומות שבו בא לידי ביטוי דין זה הוא בענין השאלה מה דין גויה מעוברת שנתגיירה לענין נישואי הולדה עם כהן? נידון זה מתייחס ישירות לשאלתך, והתשובה בזה היא ברורה – אין זה משנה אם גוי הוא זה שהכניס את הגויה להריון או יהודי, מהסיבה הפשוטה שגם אם יהודי הכניסה להריון, העובר שנוצר אינו מתייחס בשעת יצירתו אחר האב (לענין יהדותו) אלא אחר האם, ולכן נחשב הוא כגוי גמור, ואף אם הוא עובר תהליך של גיור תוך כדי היותו במעי אימו וביחד עם אימו, אין הדבר מעלה ומוריד, אלא שעולה לו הטבילה והגיור אגב אימו, אך על כל פנים נחשב אותו עובר שנתגייר במעי אימו כגר לכל דבר או כגרה במקרה של בת, וממילא אסור לה לינשא לכהן כדין כל גיורת שאסורה בכהן (כפי שנפסק באבן העזר סימן ו, ח). גם במקרה והעובר נוצר מטיפה כשרה או כפי שקוראים לו חז"ל "הורתו ולידתו בקדושה" שהעובר נוצר מאיש ואשה שהיו גרים בזמן יצירת הולד, עכ"פ הורו חז"ל (אבן העזר סימן ז', כ"א על פי דברי רב נחמן בגמרא בקידושין ע"ח ע"א על בסיס המחלוקת במשנה שם בע"ז ע"א) שהבת לא תנשא לכתחילה לכהן אפילו בת בתה עד עשרה דורות ורק אם נישאה כבר אז לא תצא, כל שכן בנידון השאלה דנן בה מדובר ב"הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה" שבת זו תהיה אסורה לכהן ואפילו אם נישאה בדיעבד תצא(כך מדוייק הדבר ברמב"ם פי"ט מאיסורי ביאה הי"ב וכן הובא הדבר בב"י ובב"ש כ"א, מ"ב) ואמנם ההלכה אומרת (סימן ז', כ"א) שבמקרה שנולדה בת להורים שאחד מהם הוא ישראלי והשניה היא גרה או להיפך, הבת יכולה לינשא לכהן, אך כאמור לעיל, נחדד שוב כי זה אינו המקרה של השאלה בה אנו עוסקים, משום שכאן מדובר במקרה בו אין אחד מההורים נחשב כישראל לצורך הענין, שאף שהאב הוא יהודי, מכל מקום הכלל ההלכתי קובע שבמקום שיהודי בא על גויה והגויה נתעברה – העובר לא מתייחס אחר אביו אלא אחר אימו ונחשב כגוי. ואם נתגייר אותו עובר, אף שנתגייר במעי אימו ועלתה לו הטבילה, מכל נחשב הדבר כדין כל גוי/ה בוגר/ת שבא/ה ונתגייר/ה ואם היא בת היא אסורה בכהונה. נמצא לאור הדברים הנ"ל שבת זו אסורה בכהונה, ואין זה כבר משנה כלל אם הבעל הוא חלל או ממזר, משום שעל כל פנים העובר שנוצר מהגויה מתייחס אחר אימו ונחשב כגוי גמור, ולכשיתגייר (בין תוך כדי שהותו במעי אימו ובין לאחר שיוולד) ייחשב כגר/ה גמור/ה. ואם זו בת הינה אסורה ככל גיורת לכהנים. בברכה, הרב אברהם אחיה שוקרון