היכן צווינו על מצוות נטילת ידים? בתורה לא מוזכר אירוע בו הקב"ה מצווה את עם ישראל לנטול ידיים. לעומת זאת ה’ ציווה אותנו להיות טהורים וקדושים. אז מדוע כאשר אנו נוטלים ידים אנו מברכים: "בא"ה אמ"ה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידים", דבר שהוא אינו נכון? הכהנים צוו לנטול ידים (ורגלים) אבל לא שאר עם ישראל (לפחות לא כתוב). אני לא אומר שאנחנו לא צריכים ליטול ידים אבל נוסח הברכה לדעתי אינו נכון. יותר יתאים לברך: "...אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להיות קדושים וטהורים". אני גם לא מתכוון לעשות עכשיו בלאגן ולשנות את נוסח הברכה, זה יותר בשביל עצמי כי כשאני מברך אני רוצה כמה שיותר לומר דברים שנכתבו בתורה ולא לומר דברים שיתכן הרבנים במשך השנים כתבו. כבר שאלתי מספר רבנים את השאלה הנ"ל, התשובות שקיבלתי עד כה מבחינתי כולן נשמעו לי כמו: למה? ככה! אבותינו קבעו אז ככה צריך לפעול. לא לזוז ממה שהרבנים אומרים ימין או שמאל (מה שבכלל נאמר על הסנהדרין בזמן שעוד היו האורים והתומים. אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה שגם הוא בלי קשר מאוד לא מובן לי) אני מחפש תשובה אמיתית! אני מאמין שאלו שקבעו את נוסח הברכה הם גם בני אדם ויתכן שטעו, או יותר נכון לא דייקו. מה שמביא אותי לשאלה נוספת, האם אני לעצמי יכול לברך נוסח שונה? נוסח שישמע לי יותר אמיתי. כמובן שאני אומר את הברכה רק לעצמי בשקט ולא בפרהסיה, הרי זה לא דבר רע, אני עדיין מברך ואחרי הכל זוהי גם סוג של ברכה שלא צווינו ישירות מה’ לומר אלא זוהי מצוות דרבנן. (הקב"ה לא ציווה אותנו לברך לפני שאנחנו מבצעים מצווה שהוא ציווה אותנו, זה דבר שבא מדרבנן) אם זכור לי טוב רבי יוחנן היה אומר שהתפילות בכללי צריכות להאמר מהלב כלומר על כל אחר לומר את תפילה איך שהוא מוצא לנכון לומר אותה, אני מאוד מסכים איתו, כי ככה אני מרגיש שאני מתכוון בברכה או בתפילה יותר ממתי שאני קורא או אומר נוסח שרב קבע לי לומר שוב ושוב ושוב... דבר שהופך לשגרה ומוציא אותי לגמרי מהיכולת להתכוון. נגעתי פה בהרבה נקודות, מקווה שתוכלו לענות על שאלותי.

אכן יש כאן כמה נושאים. תפילה היא עניין אישי, כל אחד צריך להתפלל על הדברים הנוגעים אליו ובשפה שלו. אבל אנשי כנסת הגדולה ראו שיש צורך לקבוע נוסח אחיד של תפילה שלוש פעמים ביום. יש לדעת, שנוסח התפילה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה כולל את כל הצרכים ואת כל המצבים בכל התקופות ליחיד ולכלל. כל מילה מדוייקת. יש לראות את גודל ההשקעה של חז"ל בתיקון נוסח התפילה. יש להקפיד על הנוסח שאותו תיקנו חכמינו מאחר והוא כולל את כל העניינים אולם מי שמרגיש צורך יכול להוסיף תפילה אישית ב"שומע תפילה" או בסוף תפילת העמידה. גם את נוסח הברכות תיקנו אנשי כנסת הגדולה. ברכת "על נטילת ידיים" מוגדרת כברכת המצוות ולא ברכה כתפילה ולכן אין עניין לשנות את נוסחה. אין כאן תפילה, שבה משקיעים גם הרבה מתכונותינו הפנימיות. נטילת ידיים תוקנה על ידי חכמים. התורה נתנה לחכמים כח לתקן תקנות ולקבוע כללים, וכל זה נלמד מהפסוק "ועשית ככל אשר יורוך". מאחר והתורה נתנה להם כח לקבוע תקנות כנטילת ידיים וברכות אנחנו מברכים "אשר קידשנו וציוונו", הקב"ה ציוונו לשמוע לקול חכמים שתיקנו עניין זה. כשאנו מקיימים מצוות של חכמים אנו מתדבקים בקב"ה על ידי עשיית רצונו שנשמע לקול חכמינו. לכן "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו [לשמוע בקול חכמים שאמרו לנו] על נטילת ידיים".