אני בן 17. עד לפני מס’ חדשים הייתה לי חברה (היא שנה מתחתיי). היינו בקשר במשך כשנה. לצערנו, בסופו של דבר לא שמרנו נגיעה אבל היה בינינו קשר חזק ואמיתי ושנינו האמנו שאנחנו מתאימים אחד לשני. ממש שמחנו בקשר שלנו והאמנו שאנחנו יכולים להמשיך ביחד גם בחיים. בסופו של דבר החלטנו לעשות את ה"ניתוח" ולהיפרד כי הבנו שאי אפשר להמשיך ככה לאורך זמן מכיוון שזה ממש לא בריא כמעט מכל הבחינות, אולם החלטנו להפגש בעוד מס’ שנים כאשר אני כבר אהיה בישיבת הסדר בע"ה ונהיה שנינו מוכנים ובשלים ומשם אי"ה נמשיך את הקשר עד ועד בכלל על טהרת התורה והמצוות. היה לנו טוב להיפרד עם ההחלטה הזו שאנחנו מעכשיו שומרים נגיעה, מתחזקים ומנתקים קשר בינינו ובין שאר בני המין השני (שנינו דת"ל עם שאיפות לקיים את יעודנו בעולם וגאים בדתנו). בהתחלה הכל הלך מאוד טוב והעתיד נראה ורוד. הרגשתי ממש תחושה של התעלות. אבל ככל שהזמן עובר נערמים עוד קשיים ועוד נסיונות מהסוג הזה ואני בכח מנסה להחזיק מעמד נגד כולם. אבל קשה לי. אני לא יודע כמה זמן אני אצליח להחזיק מעמד כי בסה"כ אני עוד אחד מתוך אינספור בני נוער שלכולם יש יצרים וזה ממש לא פשוט להתמודד איתם. והדבר שאני הכי חושש מפניו זה שאני יודע שאם אני יפול אז זה יהיה מאוד עמוק ואז יהיה לי מאוד קשה לצאת מזה מכיוון שאני יידע שהרצון להפסיק את הנפילה כרוך בלשקר על עצמי כי עובדה שגם פעם קודמת עשיתי אותו דבר והתחזקתי ועכשיו... . אז יש את אלה שיאמרו להתרחק ממראות לא ראוים וכו’. אז ב"ה אני משתדל לשמור על עצמי כמה שאפשר, אבל סוף סוף אני חי במציאות עם שתי רגלים על הקרקע ואי אפשר ללכת בעצימת עינים להסתגר כל היום בד’ אמותיי ולשמור על קדושה וטהרה בצורה מושלמת. סוף סוף אני תיכוניסט (מה שאומר הרבה). ויש את אלה שיאמרו שאם אנחנו קרובים לגיל אז שנתחתן כבר וזהו. אבל אני לא מעונין בשלב הזה להתחתן. אני מקווה לעשות את זה הכי קרוב שאפשר ללימודים הגבוהים או לפחות לאחר השירות הצבאי שלי בהסדר. אבל עד אז מה? אני מסתכל על השנים הבאות ואני מרגיש שיהיה לי הרבה יותר קשה לשמור על עצמי. ואני מאוד רוצה לשמור על עצמי. אשמח אם הרב יוכל לעזור לי במצבי ויורה לי את הדרך בה אוכל להמשיך כיהודי שומר תורה ומצוות גאה. תודה מראש.

אתה צריך לשנות את הגישה כלפי עצמך. מחד, יפה מאד שאתה משתדל ומצליח מאד במאבק על חיי קודשה. אולם מאידך, אתה יותר מידי מתעסק עם הנושא ואתה חושש יותר מידי מנפילה. אתה מגדיר לעצמך מה יהיה אם תיפול. ראשית, מי אמר שתיפול. שנית, גם אם תיפול מי אמר לך מה יהיה אופי הנפילה. אתה מראש אומר לעצמך אם אני אפול פעם אחת זהו נגמרתי. האם אתה מלאך אלוקים. מהותו של האדם הוא להתמודד, משום כך הקב"ה דואג שלא יהיו לנו חייים נינוחים בעולם הזה. העולם הזה הוא עולם של עבודה. מכיון שכל הזמן יש לנו עבודה ואי אפשר לנוח על זרי הדפנה, יתכן שגם בחלק מן המקרים נכשל. אולם הכישלון צריך תמיד להיות קטן וממוקד. גם אם נופלים קמים וממשיכים. שבע יפול צדיק וקם. העיקרון הוא לא להתעסק ולא להתעכב הרבה על נפילות. העיקר להתרכז בטוב בחיובי ובהמשך ההתקדמות. לכן כל עוד שלא היה כישלון מצויין תמשיך הלאה. אם תיפול תתודה תהיה מר לפרק זמן מוגבל והלאה המשך החיים וההתקדמות. אין לנו זמן להשקיע בנפילות.