שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות כלליות
קטגוריה משנית
  • משפחה, ציבור וחברה
  • גוים והיחס אליהם
undefined
שאלה
למדנו בגמ’ במסכת ברכות (טז:) מימרא שנשמעת חריפה מאוד: "עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה...אלא מה אומרים עליהם, כשם שאומרים לאדם על שורו ועל חמורו שמתו המקום ימלא לך חסרונך, כך אומרים לו על עבדו ועל שפחתו..." ורצינו לדעת, איך אפשר לקרב מימרא חריפה כזו אל הדעת בימינו,מימרא שלכאורה מיחסת לאדם (אמנם גוי..) יחס של "שורו וחמורו".
תשובה
אקדים ואומר שנקודת המוצא צריכה להיות כזו המקרבת את הדעת בימינו אל התורה, ולא את התורה אל הדעת בימינו. אולם לשם כך אנחנו צריכים לדעת בדיוק מה התורה אומרת, והרבה פעמים מה שהתורה אומרת אינו מה שנראה במבט הראשון. ודאי שכאשר ישנה מימרא של חז"ל שנראית כסותרת את היושר הטבעי יש לבדוק שהבנו אותה נכון, והבנה לא נכונה של דברי התורה עלולה לגרום למחיקת קומת הדרך ארץ שקדמה לתורה, במקום לפתח קומה זו ולבוא על גבה. ביחס למימרא שהזכרת, ודאי שאין כוונת הגמרא לומר שעבד ושפחה שווים לבהמה, שהרי מפורש בתורה שהאדם נברא בצלם אלוקים, ומפורש במשנה באבות "חביב אדם שנברא בצלם". ומה שנכון ביחס לכל אדם ודאי נכון עוד יותר לגבי עבד כנעני שחייב במצוות כאשה ודרגתו הרוחנית גדולה יותר מגוי, ולכן ההורג עבד כנעני במזיד חייב מיתה כמפורש בספר שמות כא, כ "וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם ינקם", וביארו חז"ל שנקמה זו היא עונש מיתה. ועוד אומרת התורה שאם אדון הכה את עבדו מכה שפגעה באחד מאיבריו החיוניים כשן ועין הרי העבד יוצא לחירות (שם פסוק כ"ו), וכל הדברים הללו כמובן לא קיימים בבהמתו של האדם. ועיין עוד רמב"ם סוף הלכות עבדים. מהי אם כן משמעות דברי חז"ל שלא עומדים על עבדים בשורה כי הריהם כשור וחמור? לא עיינתי בדבר כראוי אך אוכל להציע הסבר שנראה לי פשוט, שהלכות אבילות על מת נובעות מהקשר הפנימי הקיים בין אלו שבחיים לבין המת, ולכן הלכות אבילות נוהגות רק בשבעת הקרובים, אבל אם נפטר חבירו הקרוב ביותר של אדם הוא אינו יושב עליו שבעה ולא עומדים בשורה בשבילו, למרות שהוא חש כאב גדול ולמרות שחבירו זה יכול להיות צדיק הדור. וכאן אומרת הגמרא שעבדו של אדם אינו חלק ממשפחתו, הקשר ביניהם אינו קשר פנימי אלא רק קשר קנייני שבו העבד משועבד לאדונו. ואולי מכך שהוצרכה הגמרא ללמד זאת נוכל ללמוד שדבר זה לא היה מובן מאליו, אלא רבים מישראל חשו כלפי עבדיהם קרבה יתירה שטשטשה את ההבחנה המהותית הקיימת בין אדם מישראל למי שאינו ישראל, עד כדי שכתבו חכמים כי ההבדל בין יהודי לגוי גדול יותר מההבדל בין אדם לבהמה, וטשטוש זה באו חז"ל למנוע ולכן הזכירו שהקשר בין העבד לאדון אינו אלא קשר קנייני ותו לא. אני מברך אותך שתמשיך ללמוד תורה ולהתבונן בה, ולימוד התורה ימלא אותך ואת חייך בתוכן ומשמעות. הרב יעקב כהן
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il