כשהחזן אומר חזרת הש"ץ (והחזן הוא לא אני) אני נוהג להתכוון בחזרה ובגלל זה אני גם עומד. זאת משום מחשבה שלי - שכשתיקנו את חזרת הש"ץ לאלה שאינם יודעים את התפילה, התכוונו גם לכאלה שמתפללים אך לא מתכוונים בכוונה מלאה, אלא מתפללים מהר וכוונתם לא מספיק חזקה. לצערי אני נאלץ להתפלל מהר מאוד כי במניין בבית ספר שלנו מתפללים מאוד מהר, ומשום זאת אני מתכוון בתפילתי אבל לא כוונה שלמה ועמוקה, לכן אני מכליל את עצמי באלה שצריכים חזרת הש"ץ כי לא התכוונו מספיק. בגלל זה אני נוהג לעמוד בחזרת הש"ץ ולהתכוון בחזרה ואפילו לפעמים יש ברכות שאני ממש אומר אותן. האם מנהגי נכון? האם צריך להתכוון גם בחזרת הש"ץ (לאו דווקא מהסיבה שלי)? תודה מראש.

טוב אתה נוהג. חזרת הש"ץ בתחילתה תוקנה משום אלו שאינם בקיאים אולם לאחר שתוקנה זה נהיה חלק מסדר התפילה ויש חיוב להקשיב לחזרת הש"ץ. יש כאלה שאומרים שעיקר התפלה בציבור היא בעת חזרת הש"ץ. אם כן בתפלת הלחש אתה יוצא ידי חובת התפלה כיחיד שמתפלל עם הציבור ובחזרת הש"ץ זה תפלת הציבור נטו. אולם לא טוב מנהגך שאתה אומר את הברכות עם הש"ץ, אתה צריך להקשיב לש"ץ אולם לא לומר עימו את המילים. מותר לומר מילה אחת או שתים. אבל ודאי שאינך יכול לומר נוסח ברכה שלם. לגבי המהירות שלך בתפלת הלחש - גם היא לא נכונה. עדיף שתתפלל בנחת את התפלת הלחש שלך גם אם לא תוכל לשמוע את כל חזרת הש"ץ אולם אם אתה במצב שברגע שמתחיל הש"ץ זה מבלבל אותך ואינך יכול להתכוין כבר בלחש שלך אזי אין טעם שתאריך בתפלת הלחש וטוב אתה נוהג בכך שאתה מסיים את הלחש יחד עם כל הציבור.