בשו"ע סי’ שפז סעיף א כתב: המשתתפין במבוי צריכים לערב בחצירות כדי שלא ישכחו התינוקות תורת עירוב, שהרי אין התינוקות מכירים מה נעשה במבוי. לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת, סומכין עליו ואין צריכין לערב בחצרות שהרי התינוקות מכירים בפת. עכ"ל. ובמשנ"ב שם סק"ו כתב: ומיירי שהניחו הפת בבית שבחצר, עכ"ל. ומה שכתב הרמ"א שכיון שכולם נותנים (ובמציאות כיום מזכים לכולם) הוי כאילו עירוב ושיתוף יחד, כבר דחה המשנ"ב בשם הלבוש, יעו"ש. לפי זה לכאורה בכל בנין היום צריך לכתחילה להניח עירובי חצרות (אף שבדיעבד סומכים על השיתוף שעושה הרבנות המקומית), שכן לחדר מדרגות יש דין חצר (כן פסק שש"כ בתחילת הלכות עירובי חצרות, וכן פסק מנוחת אהבה בסוף הספר). מדוע לא מורים כן, האם באמת ראוי ונכון הלכה למעשה לעשות כן?

עיין בשש"כ פרק יז סעיף כ שכותב שאם עושין שיתופי מבואות אין צורך לעשות עירובי חצירות. וכך כותב המשנה ברורה בסימן שפז ס"ק יב. וגם במנוחת האהבה פסק למעשה לסמוך על העירוב של הרבנות והוסיף שהמחמיר תבוא עליו ברכה.