בהלכה כתוב שחלב אישה מותר בכלי אבל מהמקור האסור (גזרה משום חלב בהמה טמאה), וכן השולחן ערוך פוסק שזה כמו אוכל שרץ. 1. האם האוכל שרץ זה משום צניעות או עצם האכילה אסורה - נפקא מינה לבעלה? 2. מה זה משנה אם זה מכלי אם זה משום בהמה טמאה? נ.ב -אם הרב יוכל להביא את המקור שעליו הסתמך.

1. כאוכל שרץ הכוונה, כמי שאוכל דבר אסור כמו שהשרץ אסור באכילה. וזה נקרא אסור מאחר ויש איסור חכמים לגדול לינוק מאשה. (ועיין השגות הראב"ד על הרמב"ם, מאכלות אסורות, פרק ג, הלכה ד). חכמים אסרו לגדול לינוק מהאשה כדי שלא יאמרו שכמו שאסור לאכול בשר אדם ואילו חלבו מותר כך מותר לשתות חלב בהמה טמאה. ומאחר וזה איסור חכמים ולא רק משום צניעות גם לבעל אסור (בשולחן ערוך, יורה דעה, פא, ז כתב שגדול אסור ומשמע גם הבעל). 2. כשהחלב בכלי הרואה חושב שזה חלב בעלמא ולא יבוא להתיר חלב בהמה טמאה. (ט"ז, יורה דעה, פא, ז, וכן כתב בפרישה על הטור בסימן זה)