אני נוהג להתנדב מדי שבוע יחד עם חבריי במקום מסוים ובתחילת השנה שיבצו אותי להיות אחראי במקום מסוים וגיליתי שיחד איתי מתנדבת שם גם בת שירות (בשנה ראשונה) ויבחד עם אישה מבוגרת שהיא האחראית הראשית אנחנו עוזרים לקבוצת חניכים בעלי פיגור. בשבועות הראשנים להתנדבותי לא יצרתי שום קשר משום סוג שהיא עם בת השירות אך עם הזמן התחלנו לדבר פה ושם על נושאים כללים, והשיחות היו מהנות מאוד, משבוע לשבוע כשהגיע הזמן ללכת הייתי נעשה עצוב מאוד והיה מקנן בי רצון עז להשאר גם אם זה אומר לשבת שם עם סרט על העיניים,פשוט להיות לידה. בשנה הבאה אי"ה אני אמור להתגייס למסלול מסויים בצה"ל שהוא קרבי ובנוסף על כן אורכו 7 שנים, ועל כן היציאות לבית לפחות לפחות בשנים הראשונות הן פעם בחודש!, החשש שלי הוא (ואני יוצא מנק’ הנחה שיהיה קשה מאוד למצוא מישהי רצינית במהלך השירות) שיש לי עכשיו משהו טוב ביד ואני עלול לפספס אותו. יש לציין שכל מה שדיברנו היו דיבורים כשרים בלי שום סטיות מדיבורים בעלמא. האם מותר לנסות ולקדם את הקשר לאן שהוא, כשאני אומר לקדם אני מתכוון לקשר רציני למטרות רציניות. האם מותר לפחות להשאיר אותו "על אש נמוכה" ורק לשמור עליו כפי שהוא?

להערכתי אי אפשר לשמור על הקשר לאורך שנים רבות ללא חתונה. ניתן במידה מסויימת למשוך אותו. אולם אל תשלה את עצמך שזה יהיה בריא למשוך אותו לאורך שנים. ההצעה שלי היא שקודם תחליט בעצמך אם אתה מסוגל להתחתן נאמר תוך שנה. אם כן תשוחח עם הבחורה ותראה אם זה שייך מבחינתה. אם כן תפתחו את הקשר וביחד תתמודדו עם הנתונים שדיברת עליהם. כל טוב ובהצלחה.