המשנה ברורה כותב (סי' תמ"ב, שער הציון ס"ק כ"ה) שגם חמץ שלא היה ראוי למאכל אדם מעולם והוא חמץ נוקשה, יהיה מותר רק בתערובת וזה נראה סותר את מה שהרב כתב בפניני הלכה לפסח (ע"מ 23) שבחמץ כזה אין איסור כלל. אני צודק? כשהשו"ע (סי' תמ"ב סעיף א') כותב שחמץ שאינו ראוי לאכילה מותר בהשהיה, למה כוונתו - לא ראוי לאכילת אדם או לא ראוי לאכילת כלב?

א) עיין שוב בפניני הלכה, ותראה שאם שחמץ נוקשה הוא ראוי לאכילה בשעת הדחק, ובזה מדובר גם בשעה"צ שם. ואם החמץ לא היה ראוי מעולם לאכילה, אפילו בשעת הדחק, אז אין עליו שם חמץ. ב) כוונת השו"ע לא ראוי כלל לאכילה לא של אדם בשעת הדחק, ולא של כלב, שאם הוא ראוי לכלב, אזי הוא ראוי לאדם בשעת הדחק, או לפחות לחמץ בו עיסות אחרות.