מהו דין מרגלים בימינו לפי היהדות לדוגמה ואנונו?

למרגל כנגד עם ישראל יש דין "מוסר" שדינו הוא חמור מאד. זוהי עבירה שבכל הדורות נחשבה כעבירה חמורה מאד. ואם הוא מוסר את הציבור דינו חמור יותר וניתן למוסרו גם לשלטון גוי. ואם הוא עושה זאת פעמים רבות יש לו דין רודף ומותר להורגו. וע' על כך בשולחן ערוך חושן משפט בענין זה: "מותר להרוג המוסר בכל מקום אפילו בזמן הזה, ומותר להורגו קודם שימסור, אלא כשאמר הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו אפילו ממון קל, התיר עצמו למיתה, ומתרין בו ואומרים לו אל תמסור, אם העז פניו ואמר לא כי אלא אמסרנו, מצוה להורגו וכל הקודם להרגו זכה. הגה: ואם אין פנאי להתרות אין צריך התראה (המגיד פ"ח דחובל), ויש אומרים דאין להרוג המוסר אלא אם כן אי אפשר להינצל ממנו באחד מאיבריו, אבל אם אפשר להציל באחד מאיבריו כגון לחתוך לשונו או לסמות עיניו, אסור להורגו דהרי לא גרע משאר רודף (תשו' מיי' הנ"ל ומרדכי הנ"ל בשם תשו' מהר"מ), עשה המוסר אשר זמם ומסר, אסור להורגו אלא אם כן הוחזק למסור, שהרי זה יהרג שמא ימסור אחרים, כל המוסר הצבור ומצערן, מותר למסרו ביד עכו"ם להכותו ולאסרו ולקנסו, אבל מפני צער יחיד אסור למסרו. הגה: (וע"ל סי' תכה ס"א) מי שעוסק בזיופים וכדומה ויש לחוש שיזיק רבים, מתרין בו שלא יעשה, ואם אינו משגיח יכולין למסרו לומר שאין אחר מתעסק בו אלא זה לבד. מי שרוצה לברוח ולא לשלם לעכו"ם מה שחייב, ואחר גילה הדבר אין לו דין מוסר שהרי לא הפסידו רק שהוצרך לשלם מה שחייב, מכל מקום ברעה עשה דהוי כמשיב אבידה לעכו"ם, ואם גרם לו היזק חייב לשלם לו מה שגרם לו (מהר"ם מרוזבורק): בימינו שיש שלטון של מדינה יש להמנע מלעשות דין באופן עצמאי. אנו סומכים על המדינה שתדע להענשי בכל חומרת הענין. וכשיגיעו אנשים יראי שמיים לדון בענין בטוחני שהיו דנים אותו בצורה חמורה יותר.