שלום הרב, אני לומד בישיבה תיכונית טובה. האם אני צריך ללכת אם חולצה ארוכה, לתפילה, חזן, סתם ביום יום. אשמח למקורות תודה רבה.

שלום וברכה, הכלל הוא שאם דרך אנשים במקומך ללבוש חולצה עם שרוולים קצרים, אפילו מעל המרפק אתה יכול להתלבש כך לכתחילה. וכן לתפילה, אם אנשים רגילים להיות עם שרוולים קצרים מעל המרפק בפני אנשים חשובים – מותר (אגרות משה יו"ד ח"ג סי' סח אות ד). וכן אפשר להעלות שליח ציבור עם שרוולים קצרים. כמדומה שבישיבות התיכוניות נוהגים בימי הקיץ ללבוש חולצה עם שרוולים קצרים, ולכן אתה יכול ללבוש חולצה כזאת. אך לדעת החזון איש (קונטרס הזכרונות א יד) צריך לכסות מעל המרפק מהדין משום צניעות, ולדעתו הנוגע בזרוע מעל המרפק צריך נטילת ידיים, ולכן אם זה לא קשה לך טוב לכסות את היד עד המרפק. הרחבה: כתב המשנה ברורה (סי' ב ס"ק א): "והאדם צריך להתנהג בצניעות ובושה לפני הקדוש ברוך הוא ואפילו כשהוא לילה ובחדרי חדרים הלא מלא כל הארץ כבודו וכחשיכה וכאורה לפניו יתברך. וכן צריך ליזהר תמיד מחמת טעם זה שלא במקום הכרח מלגלות מבשרו ואפילו מעט כל מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם אבל רשאי לגלות ידו עד קוב"דו". הרי שאין לגלות אלא עד המרפק (הקובדו). אך אפשר שהמשנה ברורה כתב כן לפי שכך היה נהוג במקומו. וכן כתב האגרות משה (שם): "והנה ענין צניעות באנשים לילך מלובשים כל הגוף אינו מאיסורים אלא מעלה וזהירות להיות מלובש גם בסתר מטעם שויתי ה' לנגדי...ומדת הלבישה הוא כמנהג המקום כגון אם הדרך לכסות הזרועות והשוקיים צריך גם כשאין אנשים ללבוש כן ואם הדרך לילך בזרועות מגולות גם לפני אנשים א"צ לכסותם אף למדת חסידות". הרי שאם דרך האנשים שלא לכסות את הזרועות מותר ואין בכך מדת חסידות, ואם רגילים לכסות את הזרועות יש לכסות מצד מעלה וזהירות. ומסר לי הרב יעקב טנדלר שסבו הגר"מ פיינשטין זצ"ל בעצמו היה לובש לפעמים שרוולים קצרים בקיץ, ולמיטב זכרונו של הרב טנדלר השרוולים של סבו הגר"מ לא הגיעו למרפק. ובשו"ת שלמת חיים (סי' ו) למד היתר לגלות את הזרועות מפני החום מהגמרא בגיטין (ל"א ב') שרב נחמן בר יעקב מפני החום גילה את זרועותיו. וכן כתב להקל בזה הילקוט יוסף (ד ע). ובספר ועלהו לא יבול (ח"א תחילת הספר שאלה 2) מובא ששאלו את הגרש"ז אוירבך אם מותר ללבוש שרוולים קצרים והשיב: "כמה זמן אתה לומד בישיבה?". השואל הבין מזה שפשוט שמותר. והעיר על זה הגר"א נבנצל שליט"א שאולי התכוון הגרש"ז שפשוט שאסור מעל המרפק כדברי המשנה ברורה. ובועלהו לא יבול הביא גם את הערת הגרא"ד רוזינטל שהבין כדברי השואל שכוונת הגרש"ז שפשוט שמותר לגברים ללבוש חולצה עם שרוולים קצרים מעל המרפק ודבר זה נקבע לפי מנהג המקום, וכנראה מנהג המקום במקומו של החפץ חיים היה שונה מארץ ישראל וגם תלמידי חכמים רשאים להקל בזה. עכ"ד הגרא"ד רוזינטל. והביא בועלהו לא יבול שהג"ר אריה בינה היה לובש חולצה עם שרוולים קצרים מעל המרפק. דעת החזון איש שצריך לכסות עד המרפק מהדין. לדעתו הנוגע בזרוע מעל המרפק צריך ליטול ידים אף אם רוב אנשי המקום לא מכסים שם, שהרי בטלה דעתם, שהם עושים שלא כדין. החזון איש אמר להקפיד על כיסוי היד עד המרפק גם מצד הצניעות כמבואר במשנה ברורה (ב א), וגם שעלול לגעת שם בלי שימת לב, ועלול הדבר לגרום שיהיה לימודו קשה עליו ויהא זכרונו נחלש, וגם הדבר מעכב את קבלת התפילה (קונטרס הזכרונות א יד, ובהערות שם). לגבי שליח ציבור ראה בהליכות שלמה (פ"ב הע' כג) שאין לעבור לפני התפילה במכנסים קצרים. עכ"ד. אך נראה שלעניין שרוולים קצרים יש להקל. יש כמה מקורות שבהם ניתן ללמוד שתלמידי חכמים יזהרו יותר בלבוש ומדת חסידות להקפיד בכך. כתב הרמב"ם (הלכות דעות ה א): "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו ובדבורו ובהילוכו ובמלבושו". ובשו"ת תורה לשמה (סימן שסט) נשאל: "אדם שדרכו שלא לפשוט מעליו הגלימא שלו כל היום כולו אפילו בהיותו יושב בביתו וכ"ש בהיותו יושב בביהמ"ד אם יש בזה מנהג טוב ומידה טובה או לאו. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה". והשיב הבן איש חי: "ודאי זוהי מדה טובה והיא ממידת הצניעות וכ"ש בהיותו נוהג בזה בביהמ"ד ה"ז משובח ביותר דהכי איתא בגמרא דמנחות דף מ"ג ע"א רב יהודה איניש צניעא הוה ולא שרי ליה לגלימיה כוליה יומא ע"ש. והיה זה שלום וא-ל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו". [ידוע ששו"ת תורה לשמה נכתב על ידי הבן איש חי, כך דעת הגר"ע יוסף כמובא בספר מרן הבן על מרן האב, וכך דעת הגר"מ אליהו]. בספר פלא יועץ (אכילה ושתיה) כתב סיפור על האר"י ז"ל בעניין זה: "וידוע מעשה ה"ר ישראל נאג'אר בזמן האר"י ז"ל שהיה משורר על שולחנו בקול נעים והיו מתקבצים מה"ש כבמזמוטי חתן וכלה והיו זרועותיו מגולות מפני החום וקל מן שמיא נפל ברחו לכם מאצל האיש הזה שממעט בכבוד שמים שאינו יושב בכבוד על השולחן אשר לפני ה' ותכף פרחו כולם והרב האר"י היה רואה מביתו את המראה הגדול הזה וגלה סודו להר"י נאג'אר וחרד חרדה גדולה וקשט עצמו וישב בכבוד וחזר לשורר כבראשונה וחזרו מה"ש להתקבץ כבתחלה. לכן הירא את דבר ה' כלו אומר כבוד". עכ"ל. אך כל זה מדת חסידות. ונראה שיש לשקול במשקל החסידות אם נכון להחמיר במקרה של צער וקושי ללמוד תורה, ויוהרא, ראה מסילת ישרים פרק כ. נשים צריכות לכסות את המרפק מעיקר הדין. ראה מה שכתבתי בזה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/148114