האם חל איסור להשתתף בהלווית גוי שקבורתו מתבצעת בשבת? והכל מפאת כבוד המת והמשפחה שיש עימם הכרות קרובה. תודה

אם יש לך צער בפטירה של אותו אדם וודאי שאין ללכת להלוויה כי הצער יתגבר שם. אבל, אם אין לך צער וזה רק לכבוד המשפחה, ויש חשיבות שתבוא, ואין צד של חילול שבת אחר, אין איסור ללכת ובתנאי שתשמר קדושת השבת. אם מדובר על הלוויה נוצרית אין להיכנס לכנסייה. הרחבת התשובה: הגמרא (גיטין סא, א) מביאה ברייתא בעניין ההשתתפות בהלווית גוי: "מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל. ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל. וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום". ומסביר רש"י (ד"ה עם מתי ישראל): "לא בקברי ישראל אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל". וכן בתוספות רי"ד: "פירוש - מתעסקין בקבורתם, לא שיקברום יחד". משמע מרש"י שמותר דווקא אם מוצאים מתים יהודיים ולידם גויים קוברים יחד. וכך מבין המרדכי (גיטין תסד) בדברי רש"י. וכך גם כותב הב"ח (יורה דעה קנא, יא) בשם רש"י. אבל הר"ן (כח, א ד"ה קוברין) אומר על דברי רש"י: "ולישנא לאו דווקא, דהוא הדין כשנמצאו מתי עובדי כוכבים לבד, שמתעסקים בהם מפני דרכי שלום". ומביא הר"ן את התוספתא (גיטין ג, יח): "מספידין וקוברין מתי עובדי כוכבים מפני דרכי שלום. מנחמין אבלי עובדי כוכבים מפני דרכי שלום". רואים שמותר לנחם אבלי גויים. אמנם יש לציין שהגר"א גורס במקום עובדי כוכבים כותים אבל בהגהות על השולחן ערוך (יורה דעה שסז, אות א) מביא את התוספתא עם הגירסא של עובדי כוכבים. וכן בירושלמי (גיטין פרק ה, הלכה ט) כתוב שמותר לנחם גויים לבד. "תני עיר שיש בה גוים וישראל מעמידין גבאי גוים וגבאי ישראל וגובין משל גוים ומשל ישראל ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל וקוברין מתי גוים ומתי ישראל ומנחמין אבילי גוים ואבילי ישראל ומכבסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום". ומסביר הב"ח (יורה דעה קנא, יא), שמזה שלא כתוב 'עם' אבלי ישראל הכוונה שכל אחד לבד. בטור (יורה דעה שסז, א) כתב: "קוברין מתי גויים עם מתי ישראל ומנחמין אבליהם מפני דרכי שלום". והבית יוסף מביא את דברי הר"ן. לכן פוסק בפירוש השולחן ערוך (יורה דעה שסז, א): "קוברים מתי עכו"ם ומנחמים אבליהם מפני דרכי שלום". בדרכי משה (יורה דעה שסז, א) הפנה לדבריו בסימן רנא (יורה דעה רנא, א) שם הביא את דברי המרדכי. על הדין של קבורת וניחום גויים הרמ"א לא מעיר כלום אולם בדיני צדקה (שולחן ערוך יורה דעה רנא, א) מוסיף הרמ"א: "ומפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום", ונחלקו בדבריו. הש"ך (יורה דעה רנא, ס"ק ב) מביא את דברי הר"ן וכותב שדברי הרמ"א לאו דווקא אלא גם גוי לבד. והגר"א (אות ב) כתב שדעתו כדעת המרדכי. השולחן ערוך (יורה דעה קנא, יב) פסק: "מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם משום דרכי שלום". ושם הרמ"א לא חולק. ואולי יש להסביר את הרמ"א כדברי הב"ח (יורה דעה קנא, יא) על הרמב"ם, שיש הבדל בין פרנסת גויים, שזה דווקא עם עניי ישראל, לשאר הדברים, שאפשר לעשות בפני עצמם. היוצא מכל זה, שלדעת רוב הפוסקים מותר ללכת להלוויה של גוי. אבל יש לעיין האם מותר בשבת ללכת להלוויה. הגמרא (שבת יב, א) מביאה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בנושא ניחום אבלים בשבת. בית שמאי אוסרים, ומסביר רש"י (ד"ה ואין מנחמין): "משום שמצטער עם המצטערין", ובית הלל מתירין. הטעם, כותב ערוך השולחן (אורח חיים רפז, א) משום גמילות חסדים ושמקל עליהם צערם. והגמרא (שבת יב, ב) מביאה את דברי רבי חנינא: "בקושי התירו לנחם אבלים". ורש"י (ד"ה בקושי) מסביר שזה משום שמצטערים. וכן כותב הר"ן (ה, ב ד"ה בקושי התירו). הרי"ף (ה, ב) כתב בשם רבי יוחנן שבקושי התירו לנחם אבלים בשבת אבל הרמב"ם (שבת כד, ה) פסק כבית הלל, שמותר לנחם אבלים בשבת. השולחן ערוך (אורח חיים רפז, א) פסק כרמב"ם: "יכולים לנחם אבלים בשבת". המגן אברהם (אורח חיים רפז) הביא את הגמרא שבקושי התירו לנחם אבלים בשבת ולכן מי שיכול ללכת במשך השבוע לא ילך בשבת. והמשנה ברורה (רפז, ס"ק) הביא את המגן אברהם. וכן כתב בערוך השולחן (אורח חיים רפז, א). על פי זה כתב בשמירת שבת כהלכתה (סה, הערה רפג, בשם הכלבו) בשבת לא נכון ללכת לבית הקברות. היוצא, שאין לעשות דברים המצערים בשבת. העולה מהשאלה: אם יש לך צער בפטירה של אותו אדם וודאי שאין ללכת להלוויה כי הצער יתגבר שם. אבל, אם אין לך צער וזה רק לכבוד המשפחה, ויש חשיבות שתבוא, ואין צד של חילול שבת אחר, אפשר ללכת ובתנאי שתשמר קדושת השבת. אם מדובר על הלוויה נוצרית אין להיכנס לכנסייה.