^ 1. על בצל מברכים 'שהכל', מפני שהוא חריף ואין רגילים לאוכלו בפני עצמו. ואף שכשהוא מבושל אפשר לאוכלו, מ"מ לא בישלוהו כדי לאוכלו אלא כדי שיטעים את התבשיל, ולכן ברכתו 'שהכל'. אבל אם בישל בצלים כדי לאוכלם מבושלים, כמו במרק בצל, או כדי לאכול את הבצלים בפני עצמם - מברך 'האדמה'. וכן אם צלה בצל על אש, כגון בתוך נייר כסף, והוא מתמתק בצלייה, מברך 'האדמה' (עפ"י מ"ב רה, ה-ז, אג"מ או"ח א, סד).
^ 2. דרך אכילה נקבעת לפי הנהוג ולא לפי האפשרות לאכול, עובדה שאפשר לאכול כרוב חי, ואע"פ כן בשעה שנהגו באירופה לאוכלו כשהוא מבושל או כבוש, על אכילתו חי בירכו 'שהכל' (וכ"כ במ"ב רה, ג). ובשעה שהחלו לאוכלו חי נשתנה דינו. ואע"פ שעדיין הרוב אכלוהו מבושל, מ"מ גם חי התחיל להיחשב כדרך מקובלת (באו"ה רב, י, 'על'). וכן פטרוזיליה, מקובל במקומות מסוימים לאוכלה לעצמה בלא בישול, וממילא ברכתה 'האדמה', ובאשכנז אין רגילים לאוכלה כך, ולכן יברכו עליה 'שהכל' (וזו אחת הסיבות שהאשכנזים אינם אוכלים פטרוזיליה לכרפס בפסח. עיין בפניני הלכה פסח טז, טו).
^ 3. כתב בשע"ת רו, א, שבמקרה של ספק, עדיף לברך את הברכה המבוררת יותר, 'העץ' או 'האדמה'. ועיין בעוד מקורות המוזכרים בשארית יוסף ח"ג רה, ב. אולם למעשה, במקום של ספק, ההוראה לברך את הברכה הבטוחה יותר: אם הספק בין 'האדמה' ל'העץ' - 'האדמה'. ואם הספק בין 'האדמה' ל'שהכל' - 'שהכל', כמבואר בשו"ע רו, א, שעה"צ רה, ז, וכפי שכתבתי בהערה 9.
^ 4. חוץ משמן ויין, כל המשקים היוצאים מהפירות דינם שונה מדין הפירות, הן לעניין תרומה, שאסור לעשות מפירות תרומה משקים, והן לעניין ברכה, שמשקים היוצאים מפירות ברכתם 'שהכל', כמבואר בברכות לח, א. (וע' ביבי"א ח"ז כט, ג-ד). וביאר בשעה"צ רב, נד, שנחלקו הראשונים בדין פרי שרוב גידולו לסחיטה, לרשב"א ברכת המיץ שלו 'העץ', ולרא"ש 'שהכל', ומחמת הספק הלכה כרא"ש. וכן נפסק בשו"ע רה, ג, ועיין בשעה"צ רה, כא; ורב, לו. לפיכך, גם אם יתברר שרוב התפוזים גדלים לצורך סחיטה, מברכים על מיץ תפוזים 'שהכל'. בנוסף לכך, יתכן שכל דברי הרשב"א שהולכים אחר הרוב הוא רק כשאוכלים אותו כמרק בכף, אבל אם רגילים לשתותו, ברכתו 'שהכל'. וכ"כ תוס' ברכות לח, א, ד"ה 'האי' בסופו, והגר"א רב, ד, ואג"מ יו"ד ח"ב סו"ס כה, שעל שתייה מברכים תמיד 'שהכל'. וכ"כ לגבי מיץ תפוזים באול"צ יד, ו, ילקוט יוסף רב, ה, שבט הלוי ד, יט (ודחו פקפוק החזו"א או"ח לב, ה). ועיין פס"ת רב, כג-כד.
^ 5. גם אם הטעים את מרק הירקות במלח ופלפל, עדיין הוא נחשב למרק שעיקר טעמו בא מהירקות. אבל אם הטעימוהו באבקת מרק, וגם בלי הירקות היה מקבל טעם של מרק, אין מרק זה נחשב כמרק ירקות, וברכת הנוזלים שבו 'שהכל' (עיין בפס"ת רה, ו).
^ 6. המברך על מים 'האדמה' ברכתו לבטלה, אמנם על מרק ירקות בתנאים מסוימים מברכים 'האדמה'. יסוד הסוגיה בברכות לט, א: "מיא דכולהו שלקי - ככולהו שלקי", ועיין בבירור הלכה שם. ובקצרה: לדעת הרא"ש, העיקר תלוי בטעם, וכיוון שבבישול נכנס טעם הירק בנוזלים, ברכת הנוזלים כברכת הירק, ובתנאי שכוונתו לבשל את הירקות כדי לאוכלם. ולדעת הרשב"א, הדין תלוי במנהג הרווח, שאם מקובל לבשל את אותם הירקות, גם הנוזלים שבתבשיל נחשבים חלק מדרך אכילתם וברכתם 'האדמה', ונסתפקו אם צריך בזה רוב גמור או די במנהג רווח (ע' בפס"ת רב, כה, 140). והרמב"ם סובר כרשב"א אלא שמוסיף שמגמת הבישול צריכה להיות גם בשביל המרק (כס"מ), וי"א שצריך שמגמת הבישול תהיה רק לצורך המרק (ערוה"ש). ולכל הדעות שהזכרנו בתנאים האמורים גם אם יאכל את הנוזלים לבדם יברך 'האדמה'. וכן פסק שו"ע רה, ב.
אלא שלדעת הרא"ה, הריטב"א והמאירי, רק כאשר יאכל ירקות עם מרק שטעמו בא מן הירקות, יברך על הירקות ויפטור את המרק אע"פ שהנוזלים עיקר, אבל אם יאכל את הנוזלים לבדם - יברך 'שהכל'. ולמהר"ם, רק אם המרק נעשה סמיך ברכתו 'האדמה'. בנוסף לכך, דעת ערוה"ש רב, לו, עפ"י הרמב"ם, שברכת הנוזלים 'האדמה' רק אם מגמת הבישול היתה כדי לשתות את הנוזלים, אבל אם כיוון גם לאכילת הירקות, ברכת הנוזלים 'שהכל'. ועוד כתב שם לג, שאם גורם נוסף השפיע על טעם הנוזלים, ברכתם 'שהכל'. ולרשב"א רק כאשר עיקר שימוש סוג הירקות הללו לבישול ברכתם 'האדמה'. וכמה מאחרוני זמננו הוסיפו שמברכים 'האדמה' רק כאשר המרק קיבל טעם חזק מהירקות וזה אינו מצוי כל כך (עיין בפס"ת רב, כה, וז"ה ע' 120, ובירורים כא ונג). וכתבו רבים מפוסקי הספרדים האחרונים, שיש לחוש לשיטת הרא"ה והריטב"א, שרק אם יאכל גם את הירקות יפטור בברכתם את המרק (כה"ח רה, יא, אול"צ ח"ב יד, לא, ילקוט יוסף ח"ג רה, ג). לפיכך, על מרק צלול שקיבל טעמו מירקות מברכים 'שהכל'. והרוצים להדר ולצאת מהספק, יקחו מאכל שברכתו 'האדמה' ומאכל שברכתו 'שהכל', ובברכותיהם יפטרו בוודאי את מרק הירקות. ובדיעבד, אם בירך על הנוזלים של מרק הירקות 'האדמה' יצא, שנהג כדעת רוב הראשונים ושו"ע, ואינו צריך לברך שוב 'שהכל'. ואם יהיה לו שם מין מאכל שברכתו 'שהכל', מוטב שיברך עליו ויכוון גם על המרק, ויצא בזה ידי כולם.
מרק עדשים ואפונים: כאשר על ידי הבישול נתמעכו ועשו את המרק סמיך, גם הרא"ה והריטב"א מודים שברכתו 'האדמה'. וכ"כ ילקוט יוסף רה, ג, ושלא כמובא בשעה"ב יז הערה צה (ואם נאמר כדבריו עקרנו דין שלקות). ואין לומר שהואיל ונתרסקו לגמרי ברכתם 'שהכל', שכן לרמב"ם והרבה פוסקים גם בנתרסקו לגמרי ברכתם 'האדמה', ובנוסף לכך כאן שמם נותר עליהם, והרי הם כהומלתא וכמובא בהערה 3. ונלענ"ד שגם מרק בטטות שרוסקו לגמרי לפני הבישול, כיוון ששמם עליהם, ברכתו 'האדמה'.
^ 7. כמבואר בהערה 17, ועיין שו"ע רב, י-יא. וק"ו שאם מתכוון לשתותם בכוס שברכתם 'שהכל', כדברי התוס' ברכות לח, א. וכן המנהג. והמהדרים משתדלים למצוא פרי כדי לברך עליו 'העץ' ועוד מאכל לברך עליו 'שהכל', ומתכוונים לפטור בברכותיהם את המים של מרק הפירות. ועיין בפס"ת רב, כו, ובהערות. (וכדין מרק ירקות, שהמלח והפלפל מסייעים לטעם הירקות, לעיל הערה 16, כך במרק פירות הסוכר מסייע לטעם הפירות, כי הוא רק ממתיק ואינו נותן טעם נוסף. ולכן בברכת הפירות פוטר גם את המרק).
^ 8. עיין בהערה 17, ולכאורה היה מקום לטעון, שלדעת הרא"ש, כיוון שטעמם בא על ידי בישול מפולי הקפה ועלי התה, הרי הם מי שלקות. וגם לרשב"א, כיוון שרובם הולכים לעשיית משקה הקפה והתה, דינם כמי שלקות. אלא שכבר למדנו שלרא"ש יש עוד תנאי, שעיקר הבישול צריך להיות בשביל הפרי, ובתה וקפה אין אוכלים את הפרי. וגם בקפה נמס אין המטרה לאכול את הפרי אלא רק להטעים את המשקה. והטעם העיקרי לכך שמברכים עליהם 'שהכל', מפני שהכלל המקובל להלכה, שעל שתייה לעולם מברכים 'שהכל'. וכך דעת תוס' ברכות לח, א, ותר"י שם, והגר"א רב, ד, ועיין ברכ"ה ח"ג ז, נב. ועיין לעיל סוף הערה 15. ועיין עוד בשו"ע רד, א, ומ"ב טז, שעל שכר שעורים מברכים 'שהכל' הואיל והוא עומד לשתייה. ועיין במ"ב רב, לד, ושעה"צ לו, על אניגרון.