ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
וברש"י - להנאתך ולטובתך. וצריך להבין א) מה ההנאה והטובה שבדבר ב) הן הדבר נחשב לנסיון, מה אם כן הנסיון בשעה שהובטחה הנאה וטובה.
עלינו להסביר דבר שלכאורה תמוהה. עד הציווי של הקב"ה לא מסרה לנו התורה כל פרט על אורחות חייו של אברהם והתנהגותו. על נח, לפני שהקב"ה פונה אליו, אנו מוצאים הסבר "ונח מצא חן" גם אם לא מוסבר לנו במה הוא מצא חן. ברם העמדת הדברים זה לעומת זה: "כי רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום" מצד אחד "ונח מצא חן" מאידך. הדעת נותנת שכל אותו רע במעשה ובמחשבה - לא היה אצל נח. לא מצאנו שהתורה תגנה את דורו של אברהם ולא את השבחים של אברהם. מה שידוע לנו הוא מאגדות חז"ל על הדור ועל אברהם והמאבק שביניהם.
ונראה: גילויו של אברהם בא בעיקר בארץ ישראל וזהו אולי גם כלול בהבטחה: "אל הארץ אשר אראך", שם יראו את אברהם בכל גילויו ותפארתו. היות וכל היצירה היתה "בשביל ישראל שנקראו ראשית" שאברהם הוא הראשון ל"ראשית" זו. על כן לא ספרה התורה את שבחי אברהם עד בואו לארץ ישראל וגם כאן - מעשיו הם הם שבחו. וזהו לטובתו ולהנאתו, כי כאן גם יזכה להתגלויות אלקיות שחו"ל אינה יכולה ואינה מסוגלת לגילויים אלה.
עבור אברהם היה זה נסיון גדול. הוא שראה את עצמו כעפר ואפר, אינו מחפש כבוד וגדולה, האם עליו ללכת למקום שיזכה בו לפרסום? הן פרסומו הוא, ניגוד לדרכו לפרסם גדולת ה' וקטנות האדם.
(התשמ"ו)
ב'
גם הנסיון הראשון המפורש בתורה וגם הנסיון האחרון, היה על אברהם לנחש ולמצוא את היעד. בנסיון הראשון: "אל הארץ אשר אראך", בלי להגיד לו אם זה בצפון בדרום או במזרח, ובנסיון האחרון: "על אחד ההרים אשר אמר אליך". ואם בנסיון האחרון היתה "אמירה" בראיית ענן על ההר, דבר שרק אברהם ויצחק ראו ואילו ישמעאל ואליעזר לא ראו, מזה הבין אברהם שזהו המקום, בנסיון הראשון לא אמירה ולא ענן אלא משאלתו של אברהם, לפי דברי המדרש, היא היא שקבעה את המקום, הן כך תארו את הדבר רבותינו ז"ל: "ר' ירמיה אומר בשעה שהיה אבינו אברהם מהלך בארם נהריים ובארם נחור וראה בני אדם אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלואי לא יהא חלקי בארץ הזאת, כיון שהגיע לסולמא של צור וראה בני אדם עסוקים בניכוש בשעת ניכוש, בעידור בשעת עידור, אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת - אמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת" (ילקוט שמעוני, יב').
מי שהכתוב מעיד עליו: "וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי", הבין יפה מאד, כי מה שהקב"ה אמר לאדם הראשון: "בזעת אפך תאכל לחם", איננה קללה ולא עונש, אלא צורך חיוני, אחרי שטעם טעמו של חטא - שלא יתדרדר יותר "טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון", היגיעה בתורה היא תבלין כנגד יצר הרע והיגיעה של עולם "בזעת אפך" משכחת אף היא עון. ועם כן במקום שחיים פוחזים - מקום עון הוא, מקום שעמלים בניכוש ועידור - יכולה להיות קדושה.
(התשנ"ה)
ג'- "לך לך מארצך"
גדול הנאמר באברהם ממה שנאמר בנח. הגם ששם הקדים שבחו פעמיים: "ונח מצא חן", "איש צדיק תמים היה בדורותיו", ואילו אצל אברהם לא הכרזה על מציאות חן ולא פירוט ותיאור אישיותו, אבל איך אנו מזכירים יום יום בתפילתנו "אשר בחרת באברם הוצאת מאור כשדים", יש כאן "בחירה" והיא האומרת את הכל. "אשר תבחר". מאשר הוא זה שנבחר. גדול הוא לעין ערוך מזה שמצא חן.
מציאת חן, היא יחסית, מציאת חן היא ארעית, בחירה היא החלטית, בחירה היא נצחית. נח מצא חן וזכה לחסד אלוקי שניצל מהמבול לא רק הוא אלא גם בניו שלא כולם היו ראויים לכך, אולי מישום כך היה שבע רצון בחסד שנעשה עמו ולא ביקש חסד על דורו. אברהם, הוא היה מקור החסד נתן דעתו על בני דורו לזכותם ולקרבם ליוצרם ובוראם. דרש חסד מהקב"ה עבור כאלה שלא היו ראויים לחסד כי הם היו ההפך ממידה זו, על כן זכה ונבחר.
ה"לך לך מארצך" זוהי ההכרזה הגדולה ביותר, פירוט אישיותו הממצה "אשר בחרת באברהם", הוא הראוי לפלטין של מלך. למענו ולמען זרעו אחריו נברא העולם. "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם - באברהם". עשרה דורות מאדם עד נח - לא בזכותם ולא למענם נברא העולם. עולם חסד יבנה, עשרה דורות מנח עד אברהם, עד בואו והתגלותו של יסוד החסד - אברהם - יסודו של עולם, על כן לך לך מארצך - למקום שממנו הושתת העולם.
(התשנ"ו)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
