ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- חודש אלול
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה
המוסר האנושי הולך הוא וטוב בפנימיותו, ולעומתו הולכת היא ההתפתחות המדעית ומופיעה בצורות חדשות המקילות את עול החיים. (שמונה קבצים א, תתעט)
בראש חודש אלול עלה משה למרום לבקש סליחה מד' על חטא העגל וביום הכיפורים אחרי ארבעים יום אמר לו הקב"ה סלחתי כדבריך, ומשה ירד מן ההר עם הלוחות השניים (תנחומא תשא, לא), בתוך ארבעים יום אלו מצוי ראש השנה, שהוא יום בריאת האדם, יום הששי לבריאת שמים וארץ. ארבעים ימי הסליחות הם הימים בהם האדם והעם מתקנים את מעשיהם, בעוד שראש השנה, הוא יום בו הבריאה מתחדשת בכל שנה על ידי הקב"ה. ימי הסליחות הם ימים של עבודה מוסרית- פנימית של האדם על אישיותו, מחשבותיו, מידותיו ומעשיו. אלו הם ימי התשובה, בהם האדם שב אל עצמו אל שורש נשמתו. ראש השנה הוא יום בו הבריאה כולה מתחדשת כולל החלקים הגלויים שלה.
בכל שנה ניתנת לאדם הזדמנות בארבעים הימים האלו להתעלות ברבדים הרוחניים הפנימיים שלו, אף הבריאה כולה מתעלה ומתחדשת בימי בריאת העולם מכ"ה באלול עד ראש השנה.
מרן הרב זצ"ל מלמד אותנו שהמוסר האנושי הולך וטוב במהלך שנות העולם ומולו מתעלה ההתפתחות המדעית שמטרתה להיטיב עם האנושות, ולהקל על קשיי החיים.
בהמשך הפסקה כותב הרב: "אם היו ההתגלויות הללו באות לעולם בעת שהמוסר היה פחות מאותה מדרגה שאנו עומדים בו עכשיו, היה מקלקל את סדרי החיים..." קיימת התאמה בין הרמה המוסרית של העולם ובין התקדמותו המדעית, ללא התאמה קיים חשש שבני האדם ישתמשו בגילויים החדשים לרעה. למרות שקיימת התאמה עדיין המוסר הרחב המשמעותי חבוי: "בסתר המדרגה, על כן רבות הן המניעות שאינן נותנות לאדם בכללו ליהנות מעולמו, וממילא אינו נהנה הנאה מרובה ואמיתית גם מההמצאות הרבות שמחדש אותן רוחו המעשי ההולך ומתרחב", כשהמוסר חבוי, האדם מתייחס אל העולם בצדדיו החיצוניים, ואינו יכול לחדור לפנימיות החיים, שבהם האדם יכול ליהנות הנאה רוחנית אמיתית. במצב זה ממשיך הרב: "ורצויה היא עבודת הקדש של החכמים הרוחניים, מורי הדת, האמת והיושר העליון, מאורי האור האלוקי בעולם, שהם מסגלים את האדם לחיים כאלה, שיהיה ראוי על ידם לקבל את כל הברכות הצפונות לו מהעושר הגדול של המדע המעשי...". תפקידם של אנשי הרוח הוא לרומם את המדרגה של בני האדם שתתאים לגדלו של העולם. לעיתים אנו חשים שהעולם נע בשני מסלולים מקבילים שאינם נפגשים, המסלול המדעי והמסלול המוסרי, העדר הפגישה בין שניהם גורם לקשיים גדולים בתפקודה של המציאות.
חודש אלול הוא הזמן המתאים במיוחד לעסוק במדרגתו הרוחנית של האדם, ולהכין אותו למפגש עם המציאות המתחדשת בראש השנה. משמעותו של מפגש זה הוא כ"מפגש" עם הקב"ה, שהרי דרך האדם היא להתקרב אל ד' היא דרך הבריאה הגדולה שברא, ההולכת ומשתכללת במהלך הדורות.
שנינו במשנה במסכת ראש השנה : "שופר של ראש השנה ... ושתי חצוצרות מן הצדדין, שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצוות היום בשופר"
המשנה מתארת את ראש השנה במקדש, שמלבד השופר תקעו גם בחצוצרות. בסוגית הגמרא שם (דף כז, א) מסופר על רב פפא בר שמואל שרצה לנהוג כך גם בבבל אחרי החורבן, ורבא אמר לו שתוקעים בחצוצרות רק במקדש, על פי הפסוק: "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'", ו"לפני המלך" כוונתו לבית המקדש. ואכן, מאז החורבן אנו שומעים את קול השופר בלבד ללא חצוצרות.
השופר מבטא את הצד הייחודי של עם ישראל וחיבורו אל הטבע של העולם: "יום הזכרון יום התרועה, הלא הוא היום הגדול הקדוש לאדונינו, שהננו מבליטים על ידי שופרותינו את החגיגיות הנצחית של נצח ישראל. קול השופר קורא באזנינו את ההכרזה האדירה של אל תירא עבדי יעקב, ואל תחת ישראל". (מאמרי הראי"ה א' קמו), החצוצרות לעומתו מבטאים את הקשר שלנו אל הגילויים האנושיים הטכניים, הם מעשה אדם לא כשופר שהוא טבעי, מעשה ה': " אמנם הננו גם כן מאוגדים, עם כל המעשים אשר רוח האדם הולך ומחדש אותם עם כל הטכניקה כולה, וכל הסתעפויותיה. וכשם שאנו מתהלכים עם חוקי הטבע בהתאמה לדבר ה' ואור תורתו, כן אנו מתהלכים עם חוקי הטכניקה, וחייבים אנו ללכת בהם גם כן בהתאמה עם חוקי התורה ויפעת אורה. ונמצא שיש לנו יהדות טבעית ויהדות טכנית, היהדות הטבעית מובעת היא בתקיעת השופר הכלי הטבעי, אמנם היהדות הטכנית היא מובעת בתקיעת החצוצרות כלי המעשה המתוקן במפעלו של האדם, באומנותו הטכנית". רק המקדש עשוי לחבר את היהדות הטבעית ליהדות הטכנית, ואמנם, התורה מקיפה את שתי הקבוצות גם יחד.
ראש השנה הוא יום בריאת האדם ובו אנו מציינים את בריאת העולם כולו, החיבור בין האדם לעולם מתוך הקשר לריבונו של עולם הוא האתגר הגדול שאנו שואפים אליו. במיוחד בדורות האחרונים שחכמת האדם התפתחה, העולם נהיה מתועש ומשוכלל ולעיתים על חשבון הטבע, כח החצוצרות מתגלה בצורה כבירה, אבל הוא מנותק מכח השופר. שומה עלינו לחבר את ההתקדמות העצומה אל הטבע של המציאות, ורק מי שמאמין שמקור אחד לכל, יכול לעשות זאת אפילו כשעדיין לא זכינו לשמוע את קול החצוצרות עם השופר ביחד.
החיבור של המציאות כולה מעל כל רבדיה אל מקורה הקדוש מתגלה ביום הכיפורים: "המוסר הוא הפרוזדור והקדושה הטרקלין. כשהפרטים מכשירים את עצמם בהטהרה של המוסר, מתעלה הקיבוץ, הכלל, להיות קדוש" (אורות הקדש ג, יד). המשימה המוטלת עלינו היא להרבות מוסר טהור בעולם בפרטים ומתוך כך בכלל כולו תתגלה קדושתו.
בשנים האחרונות קיים צימאון גדול לקדושה, הוא קיים במשך כל ימות השנה ובמיוחד לקראת הימים הנוראים, כל היכול להשקות צמאים ממעיינות המוסר הטהור בכל דרך שהיא חייב להתגייס למשימה כבירה זו.
שאלות
א. מדוע קיים הכרח להפגיש בין המדע למוסר?
ב. מי הם אנשי היהדות הטבעית ומי הם אנשי היהדות הטכנית?
ג. מה תפקידו של חודש אלול ועשרת ימי תשובה על פי מה שלמדנו?
לתגובות, הארות ופניות: [email protected].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
