ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אורות ישראל המבואר
- פרק א
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב
פרק א, פסקה ז
שני דברים מאירים בישראל: המוסר הטהור בכל שאיפותיו בכללות העולם, באדם ובכל חי ובכל ההויה כולה, והידיעה שהכל נובע מהקריאה בשם ד' ובכל אורותיו היוצאים ממנו, הבאים ברעיון עד שיצא שם הנכתב והנקרא, והיוצאים בדרך תולדות של כינויים והרגשות, שהם כולם אותות של מציאות עליונה בעושר הויתה. המוסר בלא מקורו הוא אור פנימי, מרכזי, שאין לו הקף, סביבה מקורית, סופו להתדלדל, וערכו בעמידתו גם כן ממועט הוא. ההופעה הנפשית לקישור האלהי, כשאין המוסר וערכו מאירים כראוי, היא תוכן מקיף חסר מרכזיות. ישראל וישורון כוללים ההיקף והפנים, המוסר ומקורו האלהי, שהוא ינצח ויכריע את כל העולם כולו ויזריח אורו של משיח.
מוסריות ואחדות
שני דברים מאירים בישראל: המוסר הטהור בכל שאיפותיו בכללות העולם, באדם ובכל חי ובכל ההויה כולה, והידיעה שהכל נובע מהקריאה בשם ד' ובכל אורותיו היוצאים ממנו, הבאים ברעיון עד שימצא שם הנכתב והנקרא, והיוצאים בדרך תולדות של כינויים הרגשות, שהם כולם אותות של מציאות עליונה בעושר הויתה.
בסעיפים ג' וד' דיבר הרב על שני אורות שישנן בכנסת ישראל: א. קישור כל הבריאה אל האלוקות, שכן כנסת ישראל כוללת את הכל. ב. עצמות החפץ של היות טוב לכל. בסעיף ה' הגדרנו זאת כתכלית המוסרית.
המוסר הטהור בכל שאיפותיו - יש אור כללי אלוקי, שהוא היסוד של המוסר הטהור ששורר בעולם.
בכללות העולם - הדגשנו בפעמים עברו, שהאור הזה נמצא רק בכללות ההויה, כלומר רק כשתופסים את ההויה בצורה כוללת ולא בצורה חלקית. כשמסתכלים על העולם באופן שכל כוח עומד לעצמו, האחדות אינה מתגלית, ונראה שכל אחד אינו מנסה להיטיב עם האחר, אלא דוקא להעצים את עצמו ולחיות על חשבון האחר. אולם, כשמסתכלים באופן כללי רואים שיש בעולם התאמה מופלאה בין הכוחות השונים. כך למשל השמש נמצאת במרחק מדויק מכדור הארץ שמאפשר את החיים בו, ויושביו אינם נשרפים ואינם קופאים. התכונה הבסיסית שיש לעם ישראל היא היכולת לחוש באור הכללי הקיים בהויה.
הדבר היחיד שיכול לגרום להרס ההתאמה הזו הוא הבחירה החופשית, שיוצרת את האפשרות לקיומה של הרשעה. אולם, כפי שנראה מהתבוננות במזמור צ"ב בתהלים "מזמור שיר ליום השבת", המבט העליון מסוגל לכלול גם את הרשעה כחלק מהסדר העליון הזה.
באדם - כיון שהאדם הוא מרכז העולם, כלל בני האדם נחשבים כמציאות הכוללת את הכל, ועל כן קיים בהם המוסר הזה. ובכל חי ובכל ההוויה כולה - וכל שכן שהאור הכללי נמצא בבסיס כל החי וכל ההויה כולה.
מכיון שבסופו של דבר האדם הוא רק חלק מהבריאה, קשה לאדם הפרטי לתרגם את האור הזה למדרגה בפועל. ככל שיש מציאות כללית יותר, כגון חברה או אומה, יכול לחול בה יותר האור המוסרי הכללי, ואילו אצל האדם הפרטי – גם אם הוא יתאמץ מאוד יקשה עליו להאיר ולגלות את האור המוסרי הזה.
והידיעה שהכל נובע מהקריאה בשם ה', והידיעה שהכל נובע מהקריאה בשם ד' ובכל אורותיו היוצאים ממנו, הבאים ברעיון עד שימצא שם הנכתב והנקרא: כל ההתאמה הזו נובעת מכך שהמקור לעולם הזה הוא אור אינסוף, שמתגלה באופן אחדותי בעולם. כיון שיש בורא אחד לעולם לא יתכן לומר שבריאת העולם התחילה בפירוד כוחות שלאחריו היה נסיון לאחד ביניהם, אלא להיפך - יש מקור אור אינסופי ששם האחדות שורה במלוא עוצמתה, וממנו מתגלים ומתפשטים עוד ועוד אורות. אנחנו נפגשים עם האחדות שהיא טרם העולם הזה.
המקור של הבריאה כולה אינו מתגלה בעולם הממשי שלנו באופן ישיר. אחד הביטויים הגדולים ביותר לכך הוא אי היכולת שלנו לקרוא בשם ה' כפי שהוא נכתב. הכתיבה היא עצם המציאות, לעומת הקריאה שהיא התיחסות אותה מציאות למישהו אחר. באותו אופן אנו רואים שהתורה שבעל פה היא גילוי שמו של הקדוש ברוך הוא, שהוא גם מאיר ומדריך את כל העולם כולו על ידה, ואילו התורה שבכתב היא עצם האלוקות, היא מציאות של אור 1 . קיים פער בין המציאות הסגולית העליונה (הכתיבה) לבין ההתגלות שלה במציאות כפי הוראתה לנו (הקריאה).
שמות ה'
והיוצאים בדרך תולדות של כינויים הרגשות : אנחנו יכולים להיפגש עם השם המפורש על ידי פגישה עם השמות הנמוכים יותר, עם לבושי הלבושים של האור, כדי שבסופו של דבר יהיה אפשר להיפגש עם השם הכולל את הכל. גם בשמות הקדוש ברוך הוא יש מדרגות - שבעה שמות, כינויים, שהם הופעות יותר נמוכות ומוגבלות, והרגשות. נראה שהכוונה במילה " הרגשות " היא הליכה והתדבקות בדרכיו של הקדוש ברוך הוא. גילוי מקור העולם הוא הגעה למצב של יכולת לקרוא בשם הנכתב, והדבר נעשה בראש ובראשונה על ידי התדבקות במידות הקדוש ברוך הוא. זו המדרגה הקרובה ביותר אלינו. מדרגה למעלה מההרגשות היא הכינויים , כ"רחום" ו"חנון", לאחריה מדרגת השמות , ומעל הכל ניצב השם המפורש . סך הכל הוא המקור האחדותי של מציאות העולם בכללו. האפשרות היחידה שאפשרה את מציאות המוסר טהור בכללות העולם היא המציאות של שמות ה', ועל כן רק דרך קריאה בהם יהיה אפשר לגלות את המוסר הכללי.
ב'מוסר הקודש' מרבה הרב לדבר על היחס בין קיום תורה ומצוות לבין התכונה המוסרית של היות טוב לכל. אין כמעט יכולת לתרגם את התכונה הבסיסית הזו ללא שייכות למקור האלוקי, שבאה על ידי תורה ומצוות. אחרי הכל, גם התורה היא גילוי שמו של הקדוש ברוך הוא, ורק האמונה בכך שהיא קדמה לעולם, ושהיתה מציאות אחדותית שקדמה לעולם והיא עומדת בבסיסו, יכולה להביא לגילוי המוסר הטבעי, גילוי האחדות הזו בעולם המעשה.
אור פנימי ואור מקיף
המוסר בלא מקורו הוא אור פנימי, מרכזי, שאין לו הקף, סביבה מקורית, סופו להתדלדל, וערכו בעמידתו גם כן ממועט הוא. ההופעה הנפשית לקישור האלהי, כשאין המוסר וערכו מאירים כראוי, היא תוכן מקיף חסר מרכזיות. ישראל וישורון כוללים ההיקף והפנים, המוסר ומקורו האלהי, שהוא ינצח ויכריע את כל העולם כולו ויזריח אורו של משיח.
בספרי הפנימיות עוסקים ב'אור פנימי' וב'אור מקיף'. אלו הם מושגים מעולם הנסתר, אך מעיון בסעיפים אחרים של הרב ניתן להסביר זאת כך: יש אור מאוד גדול, אינסופי, מתפשט, אך בעולם המוגבל אין כלים המסוגלים להכיל אותו. זהו אור עליון הרבה יותר מהעולם, והוא המקור של האור הפנימי. האור הפנימי כבר נמצא בתוך המציאות, כולל את כל המציאות ועומד במרכזה. יש יתרון באור המקיף בכך שהוא כולל יותר, רואה הכל מבחוץ בהארה אינסופית. האור הפנימי הוא המציאות כשלעצמה, והוא צריך כל הזמן הזרמה של חיים ממקורו. העולמות בנויים תמיד בצורה כזו שהאור הכולל יותר הוא מקור האור המצומצם יותר, אך לנו יש נקודת מגע רק עם האור הפנימי.
במשל הזה משתמש כאן הרב. מדרגת האור שישנה בעולם הזה היא המוסר הטהור, המציאות שבה העולם מגובש בצורה כזו ששורים בו טוב ואחדות. כל עניינו של העולם וענייננו אנו הוא להופיע את הטוב הכללי הזה, כפי שאמרנו בסעיף ד' שזהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל, אולם היכולת לחשוף את האור הפנימי ולהוציא את האחדות שבהויה אל הפועל חייבת לבוא מהמקור הכולל יותר. ללא חיבור למקור לא יהיה אפשר לסדר את העולם.
דברי הרב כאן מופיעים גם באורות הקדש 2 , ושם הדברים מפורשים יותר, כפי שהסברנו:
המוסר לא יעמוד בלא מקורו. והמקור מוכרח הוא להיות אור אינסוף, אחרי תיקוניו בהופעות העולמות. וכשיהיה נשגר בלב בני אדם מוסר בלא מקורו האלהי יפחת ויבול. כשם שבא המוסר על ידי הצינורות האלהיים, כן תמיד יפרה ממנו.
הדרך היחידה לגלות את המוסר הוא הפנייה אל המקור. מוסר שאינו קשור למקור יוכל להתגלות רק בצורה מוגבלת. קיום תורה ומצוות ללא פנייה אל המקור, אל תכונת הטוב הכללי, חסר את הציר המרכזי של העולם, את התכלית של בניין העולם.
ישראל וישורון
שני שמות יש לעם ישראל - "ישראל" ו"ישורון". המוסר הוא "ישורון", שהוא עצמו ישר, ו"ישראל" הוא הקישור והפנייה לה'. רק החיבור בין שני האורות האלה ינצח ויכריע את כל העולם כולו ויזריח אורו של משיח, כי הכלים של העולם הזה עדיין לא בנויים בצורה כזו שאור האינסוף יופיע בהם.
האור המוסרי הכללי השורה במציאות נובע מכך שהמקור לכל הוא הקב"ה, אולם היכולת להופיע אותו היא רק דרך שמו של הקב"ה, שהוא הגילוי של הקב"ה בתורה. הרב מחדש בסעיף זה שבסופו של דבר, האור הכללי ביותר נהיה האור הפנימי, שצריך להתגלות בפועל במציאות. דברים אלו נראים מקבילים לדברים העמוקים של הרב בתחילת 'אורות התורה', אודות התורה שבעל פה שבשורשה היא אור עליון יותר מאור תורה שבכתב, אולם בפועל היא זו שיכולה להתגלות יותר בארץ. היא בגלוי מהארץ, ו'בגניזו' היא מן השמים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
