ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
איתא בגמרא (ע״ז ח, א): תניא רבי ישמעאל אומר: ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן, כיצד? עובד כוכבים שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אע"פ שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (שמות לד, טו): "וקרא לך ואכלת מזבחו". ואימא עד דאכיל? אמר רבא: אם כן נימא קרא ואכלת מזבחו, מאי וקרא לך, משעת קריאה".
כוונת הגמרא בביטוי עובד ע״ז בטהרה היא כפי שפירש רש״י: בלא כוונה ואין שמים על לב. כלומר, אין כוונתם לעבוד עבודה זרה, אלא עיסוקם הוא באכילה בלבד, ואף על פי כן נחשב להם כעובדי עבודה זרה.
וחלקו הראשונים בגדר האיסור:
א.
רש״י בחומש (שם) כתב: "כסבור אתה שאין עונש באכילתו, ואני מעלה עליך כמודה בעבודתו, שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך". נמצא שלדעת רש״י אכילה במסיבתם נחשבת כהודאה בעבודה זרה, ואמרו רבותינו (ספרי במדבר טו, כב): שכל המודה בעבודה זרה כאילו כופר בכל התורה כולה.
ב. לריטב״א נחשב כאוכל מתקרובת עבודה זרה, שכתב (ד״ה ואימא): "ואפילו בזמן הזה אסור ולא חיישינן לאיבה, כיון שאיסורא דאורייתא היא וכאילו אוכל תקרובת עבודה זרה".
ג. לרשב״א הוא בכלל האיסור דלא ישמע על פיך, שכתב (ד״ה כל): "דוקא לאכול עמו, משום דקא אזיל ומודה ממשתיו ומפת בג סעודתו".
ד. הרמב״ן (שם על החומש) ביאר את פשט הפסוק שזו אזהרה מפני כריתת ברית עם הנכרים. ברית שכזו עלולה להביא לידי אכילת תקרובת עבודה זרה ממש. ולפי פירושו משמעות הפסוק היא אזהרה שלא לכרות ברית עם יושבי הארץ, גזירה שמא יקרא לך לאכול מזבחו אשר יזבח לאלוהיו בזנותו אחריו, וחשש נוסף שמא תיקח מבנותיו לבניך.
ה. הר״י מלוניל (ע״ז ד״ה עובדי) סבר שהאיסור באכילה במשתה הוא משום שבכך מכבד את הע״ז. ז"ל: "עובדי ע״ז בטהרה- כלומר, מכבדין לעבודה זרה, שהרי אוכלים ושותים עמהם ביום אידם או ביום שעושין משתה לבניהם, שגם הוא נקרא יום איד...אסיר משום אותו קלון שעושין לע״ז".
ב. לריטב״א נחשב כאוכל מתקרובת עבודה זרה, שכתב (ד״ה ואימא): "ואפילו בזמן הזה אסור ולא חיישינן לאיבה, כיון שאיסורא דאורייתא היא וכאילו אוכל תקרובת עבודה זרה".
ג. לרשב״א הוא בכלל האיסור דלא ישמע על פיך, שכתב (ד״ה כל): "דוקא לאכול עמו, משום דקא אזיל ומודה ממשתיו ומפת בג סעודתו".
ד. הרמב״ן (שם על החומש) ביאר את פשט הפסוק שזו אזהרה מפני כריתת ברית עם הנכרים. ברית שכזו עלולה להביא לידי אכילת תקרובת עבודה זרה ממש. ולפי פירושו משמעות הפסוק היא אזהרה שלא לכרות ברית עם יושבי הארץ, גזירה שמא יקרא לך לאכול מזבחו אשר יזבח לאלוהיו בזנותו אחריו, וחשש נוסף שמא תיקח מבנותיו לבניך.
ה. הר״י מלוניל (ע״ז ד״ה עובדי) סבר שהאיסור באכילה במשתה הוא משום שבכך מכבד את הע״ז. ז"ל: "עובדי ע״ז בטהרה- כלומר, מכבדין לעבודה זרה, שהרי אוכלים ושותים עמהם ביום אידם או ביום שעושין משתה לבניהם, שגם הוא נקרא יום איד...אסיר משום אותו קלון שעושין לע״ז".
למדנו שלדעת הראשונים הוי איסור דאורייתא ולכן אין שייך להתיר, ולכן קשה על מה שחלקו האחרונים אם מותר להתיר במקום איבה. וכגון שהוזמן למסיבה עם חבריו לעבודה הנכרים וכיוצא בזה.
הדרישה הסתפק בזה, וכתב (יו״ד סימן קנב): "צריך עיון אם נאמר גם בהאי מותר משום איבה לשמוח עמו, כמו שכתוב לעיל דבמכיר מותר לשמוח משום דהוי כמחניף, אף על פי שיש שם איסור גדול דהוי ביום אידם, או דילמא שאני הכא דנילף מקרא".
והט״ז חלק בחומרא על ספיקו, וכתב שאין בזה שום היתר: "בדרישה נסתפק אי יש בכאן היתר משום איבה כמו בסימן קמ"ח, שאמרו ישמח עמהם מפני שהוא כמחניף להם. ותמיהני על גברא רבא דכותיה יסתפק בזה, שהרי זה מפורש בפסוק שלמדוהו מקרא: "וקרא לך ואכלת מזבחו", ומפורש בראש אותו פסוק: "פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי בנותיהן", הרי שהתורה צותה שיהיה לנו איבה עמהם משום הרחקת בנותיהם, והיאך נתיר משום איבה. ולא מצינו היתר משום איבה אלא היכא שהמצוה משום דבר אחר, כגון לעיל סימן קמ"ח, שמשום איסור אליל הוא שראוי להרחיק באיזה דברים והתירו בקצת דברים משום איבה עמהם, משא"כ כאן שעיקר המצוה של איסור אכילה גופה הוא משום שלא יהיה לנו עמהם אהבה, והיאך נבטל זה גופיה משום איבה. וכן אפילו בצווי דרבנן, כגון שלא לאכול בישולי עובדי כוכבים שהענין הוא שלא יהיה לנו קירוב עמהם משום בנותיהם, פשיטא שאין שום היתר משום איבה, כל זה פשוט בעיני".
והש״ך בנקודות הכסף יישב את ספק הדרישה שבגמרא דלעיל הובא מעשה ברב יצחק בריה דרב משרשיא שנקלע לבית עובד כוכבים ושמע אותו מודה לעבודה זרה שלו. ומוכח שהאיסור הוא דרבנן, ואינו משום קירוב אלא משום דאזיל ומודי. והפסוק שמזהיר לא לכרות ברית הוא אסמכתא בעלמא, וכיון שהוא איסור צדדי שלא יודה, ניתן להתירו משום איבה.
ובצבי לצדיק העיר על דברי הט״ז שאין נראה לאסור משום כריתת ברית אלא משום שהנכרי מקריב לעבודה זרה, ובימינו אין הנכרים מקריבים לע״ז כלל. וז״ל: "לא ידעתי, והלא רש״י פירש עבודת כוכבים, דכל ימי הילולא מקריב לעבודת כוכבים עכ״ל. ואם הטעם משום בנותיהם מה לי מקריב או לא, ומה לי מחמת הלולא או משתה אחרת. ועוד דבזמן הזה לא מקריבים כלל, אם כן כשיש איבה ושמש מיוחד לפניהם להיכרא, שאין מתערבים במאכלים יש משום איבה, לדעת הדרישה. עכ״ל".
אכן כבר הבאנו לעיל שהראשונים למדו שאיסורו דאורייתא, ובריטב״א מפורש שאין להתיר זאת משום איבה. וכן הכריעו לאסור בשו״ת שבט הלוי (ח״ט סימן עו), והגר״ע יוסף (הליכות עולם ח״ז עמוד רפט).
ולגבי ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה היה נראה להקל, וכמו שכתבו בספר זכרנו לחיים (ח״ב מערכה ע), ובשו״ת חסד לאברהם אלקלעי (יו״ד סימן כו), ואף הם למעשה לא החליטו להקל. והגר״ע יוסף חלק עליהם וכתב שכיון שהטעם לאיסור הוא משום חתנות יש לאסור גם בישמעאלים.
והלבוש (יו״ד סימן קנב ס״א) ביאר שלשון הפסוק "וקרא לך", משמעותה הזמנה, וכיון שאין דרך להזמין אלא לסעודת שמחה, כגון חתונה וכיוצא בזה, לכן לא נאסר אלא באופן זה בלבד. וז״ל: "סתם קריאה משמע כשיקרא אותו לסעודת משתה של שמחה כגון חתונת בנו ובתו, אבל שאר סעודות של דרכי שלום מותר". מדבריו למדנו שהאיסור אינו מוגבל דווקא לחתונה, אלא נאמר על כל משתה של שמחה, ואילו סעודה רגילה שאין בה אופי של שמחה- מותרת.
וכן כתב בספר נחל אשכול על ספר האשכול (הל’ ע״ז סימן מב סק״ז) שסעודה ביום אידו אסורה. ומה שנקטה הגמרא בדוגמה של חתונת בנו, אין זה אלא מפני שלשון הפסוק "וקרא לך" מרמז לדבר המצוי, שבחתונה רגילים להזמין. וחז״ל דברו בהווה, לפי מנהג העולם, אבל האיסור חל גם על יום אידו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
