ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- שופטים
הישוב היחידי בארצנו הקדושה, שבו נשמרה רציפות יהודית מימי בית שני ועד ימינו.
בהמוני ערים וישובים בארץ ישבו יהודים בימי בית שני, אך צרות ורדיפות במהלך הגלות הארוכה דלדלו את הישוב היהודי בארץ, ורק בפקיעין המשיכה הקהילה בעקשנות לשמור על רציפות והמשכיות.
והנה, התעוררות מחודשת של העם והארץ. העם עולה גלים גלים לארצו. ה'אור החיים' הקדוש ורבי מנחם מנדל מויטבסק עולים ומתיישבים לתקופה קצרה ב... פקיעין. עבר הווה ועתיד נושקים זה לזה. בהמשך עולים עוד ועוד יהודים, וקמים עוד ועוד ישובים ברחבי הארץ, אך הקהילה היהודית בפקיעין נותרת במקומה, נושאת עימה את הוד הקדומים אל דור הבנים.
שנת תרח"צ. כנופיית פורעים ערביים מתארגנת לפרוע ביהודי פקיעין, והבריטים מפנים אותם לחדרה. הקהילה העתיקה מתחילה להשתקע במקום החדש, ונדמה שעוד רגע יקיץ הקץ על השריד היחידי בן אלפי השנים.
ואז מתרחשת תפנית בעלילה. לאחת ממשפחות הכפר, משפחת זינאתי, יש סב זקן שעיניו כבר כהו מראות. הסב מחליט שהגיע הזמן לשוב לנחלה העתיקה. הוא ובני משפחתו מעמיסים את חפציהם על משאית, ונוסעים חזרה הביתה.
כשהמשאית נכנסת למרחב השדות של פקיעין, הסב הסומא חש ומרגיש בכל גופו, שהם הגיעו חזרה לנחלתם העתיקה. הוא לא רואה כלום, ואיש מהנוכחים גם לא מספר לו כלום, הוא פשוט מרגיש בדבר.
הוא יורד בהתרגשות מהמשאית, ומתחיל לצעוד עצמאית בדרך העולה אל הכפר, ובזמן שהוא חולף על פני כל אחת משדות הכפר, הוא מזהה אותה בעיני רוחו, ומציין את שם בעליה.
היה זה מחזה מדהים של יהודי המחובר בכל נימי נפשו למקומו ונחלתו. קישור פנימי זה הוא שעמד לקהילת יהודי פקיעין, שתמשיך ותישא את לפיד יהודי הארץ הקדומים עד ימינו אלה.
ובכן, הסיפור האמיתי הזה, שמופיע בספר שיצא על קהילת יהודי פקיעין, מבטא רעיון רוחני עמוק שמחובר למצווה בפרשתנו.
נצטווינו "לא תסיג גבול רעך, אשר גבלו ראשונים, בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר ה'... נותן לך לרשתה" (יט, יד). מכאן מביא הרמב"ם (לא תעשה רמו) לפי חז"ל "שהזהירנו שלא לגנוב תחומי הארץ, והוא שנשנה גבול שיהיה בינינו ובין זולתנו עד שיהיה איפשר למשקר שיאמר שקרקע זולתו הוא שלו... יכול אף בחוצה לארץ? תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל בארץ... הנה התבאר שלאו זה מיוחד בארץ ישראל".
מכאן פוסק גם השולחן ערוך (חו"מ שעו), שיש בימינו איסור מיוחד לגזול קרקע בארץ ישראל. ואמנם גם בחוץ לארץ יש איסור לגזול קרקע מדאורייתא (שו"ע שם) מדין לא תגזול או מדרבנן (טור שם), אך בארץ ישראל התווסף איסור נוסף לגוזל הקרקע.
הרמב"ן והנצי"ב בהעמק דבר לאור דברי הספרי עומדים על כך שבמצווה זו יש שני רבדים. יש אזהרה ראשונה שלא לשנות את הגבול הקדמון, שחילקו יהושע והנשיאים לפי הגורל בשם ה' בין השבטים, ויש אזהרה שניה שלא לגזול קרקע חבירו בארץ ישראל.
האזהרה הראשונה מובנת, כי המסיג גבול הראשונים מערער על הגורל שהיה בדבר ה', ופוגע בכך ב"חלוקת הארץ (שהיא) ענין קדושה, שהרי בזה תלוי דין יובל וכמה דינים של תורה, והוא קדושת הגוף..." (העמק דבר).
אך האזהרה השניה לכאורה תמוהה – הרי בימינו יש מסחר בקרקעות רגיל ואנושי בארץ ישראל, ואין כאן חלוקה בגורל בדבר ה', ומדוע בארץ ישראל התווספה מצווה שלא קיימת בחוץ לארץ, שאסור לגזול קרקעות?
התשובה לכך נרמזת בדברי החתם סופר, שמבאר שגם הקרקעות שנקנו במסחר רגיל בין אנשים, הושפעו בדרכים עקיפות מאותו גורל ראשוני בשם ה', שהרי בעל הנחלה הקדמון מכר לאחד, שמכר לחבירו וכן הלאה. (למעשה, בימינו זה לא כל כך פשוט, שהרי הקרקע נגזלה פעמים רבות בידי שליטים וגויים שונים או שהייתה שממה, ובכל זאת המצווה באה ללמד אותנו רעיון יסודי).
מה הרעיון במצווה זו?
כבר אמרו רבים מגדולי ישראל, שכל יהודי ויהודי מביא נקודה רוחנית ייחודית לעולם. מהגורל שנחלקה הארץ לפי דבר ה' אנו למדים, שגם הבעלות על הקרקע בארץ ישראל אינה סתמית ואנושית. כל חלק וחלק בארץ ישראל מבטא נקודה רוחנית מיוחדת, והוא חלק מהפסיפס השלם של גילוי דבר ה' בעולם. ומאיסור הסגת הגבול בארץ למדנו שאת הנקודה הרוחנית המיוחדת לכל יהודי בכוחנו להוציא לפועל בשלמות רק בעת שאנו יושבים בנחלה המיוחדת לנו בארץ ישראל.
ומכך שמצווה זו קיימת גם בימינו, אנו למדים שגם בימינו הגילוי הרוחני של עם ישראל בעולם, הולך וגובר, ככל שעם ישראל מחזיק יותר ויותר בחלקי ארץ ישראל.
הסיפור שבו פתחתי מלמד אותנו את אותה תחושה רוחנית מיוחדת, שחש מי שקשור לאדמה בכל נימי נפשו, וממשיך את אותו חיבור קדמון שחשו אבותינו לאדמה.
ויהי רצון שאף אנו נזכה לחוש את אותו חיבור, נתחבר יותר ויותר לכל חלקי ארצנו, ונגלה בשלימות את דבר ה' בעולם!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
