ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- במדבר
תלמידי הגר"א לימדונו כי החתונה עליה מדובר מתקיימת בין ה'דוד' ל'רעיה'. החתן הוא 'קודשא בריך הוא' והכלה היא 'כנסת ישראל', הזוג 'יגור' ב'ירושלים של מעלה'. גם בירושלים של מטה נמצא "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (דברים יב, ה). והַמָּקוֹם הוא גם כינויו של 'קודשא בריך הוא', מי שמשכין את שכינתו שם. למה דווקא שם? כי שם נקודת החיבור בין ירושלים של מטה וירושלים של מעלה, זוהי נקודת ההשקה הנזכרת בפסוק המתאר את רגע מציאת 'המקום' "וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם..." (דבהי"א כא, טז).
כך ביארו תלמידי הגאון מוילנא את נבואת הנחמה הראשונה של ירמיהו, באופן נפלא: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם (ירושלים של מעלה=כנסת ישראל) לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". אכן כנסת ישראל-ירושלים של מעלה, הלכה אחרי דודה כבר במדבר, בימי ספירת העומר, בין פסח לשבועות. תלמידי הגר"א מסרו לנו 'רמז' לקשר הנסתר בין שלשת הביטויים הרוחניים, הגבוהים כל כך: ספירת העומר (שבע פעמים מחסד ועד מלכות), ירושלים של מעלה וכנסת ישראל חולקים את אותו מספר בגימטרייה, כל אחד מהם שווה בדיוק 1071. אם דברים אלה נכוחים, המסקנה היא שהזמן המתאים ביותר לחתונה הוא ימי ספירת העומר, והרי נקבע להלכה שלא מתחתנים בימים אלה (לפי המנהגים השונים), צריך להבין מדוע?
שלוש הקדמות קצרות:
א. יש קשר מהותי בין ה'שבת' ובין ספירת העומר. קשר עמוק זה מודגש בצורה מאוד בולטת בלשון התורה המצווה על מצווה זו: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כג, טו). לכאורה, נוסח הפסוק היה אמור להיות 'וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַחג מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שׁבועות תְּמִימים יהיו'. אבל לא כך כתוב, אלא "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת ... שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת ".
ב. השיר של רבי שלמה אלקבץ ומו"ר מרן המחבר, "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה", לכאורה מבלבל בנוסחו. לא ברור האם זה שיר חתונה ויציאה של החתן לקראת הכלה , או שזה שיר שבת ואנו יוצאים לקבל את פניה?
ג. דיני האבלות של ספירת העומר מבטאים את הצער על מות תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, היתכן? הרי מורם ורבם הוא זה שלימדנו לדורות כי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) "רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה" (ספרא קדושים פרשה ב פרק ד אות יב), איך נסביר זאת?
נציע כי בימי ספירת העומר, מיציאת מצרים ועד מתן תורה, החל תהליך החתונה בין 'קודשא בריך הוא' ל'כנסת ישראל' - תהליך של חזרה למצב של לפני חטא אדם הראשון (נפש החיים, תלמיד הגר"א). חטא העגל גרם לירידה רוחנית נוראה והמשך החתונה נדחה "לעתיד לבא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" (תמיד פ"ז מ"ד). ימי ספירת העומר הם הימים שמתחילים ממחרת השבת, ועתידים להביא אותנו לעתיד לבא, ל'שבע שבתות תמימות" למצב של שבת בו יתאחדו החתן והכלה, כשירושלים של מעלה וירושלים של מטה יתחברו "כעיר שחוברה לה יחדיו". עם חורבן בית שני וכשלון מרד בר כוכבא, שבמהלכו נהרגו חייליו – תלמידי רבי עקיבא ורשב"י שהתגייסו למלחמה בעשרות אלפיהם, נקבעו הלכות האבלות של ימים אלה. לא מתחתנים בספירת העומר, החתונה בין ה'דוד והרעייה' לא מתקיימת, האבלות נקבעה על אובדן הסיכוי לעצמאות וחורבן ירושלים של מטה, אבל לא ניתן היה להכריז על כך בריש גלי בגלל השלטון הרומאי שהיה מגיב בחומרא על כל ניצוץ של שאיפה לחידוש העצמאות.
הסיכוי התעורר מחדש לפני כחמש מאות שנים בימי רבי יוסף קארו ותלמידיו. לכה דודי הוא שיר חתונה וגם שיר שבת, שניהם היינו הך. זהו שיר גאולה מחתרתי (עיינו בחמדת ימים לפר' אמור, בהר בחוקותי, במדבר ונשא תשפ"ג) שהיום ניתן וצריך לשיר אותו בריש גלי דווקא ביום העצמאות ויום ירושלים. לכן ביום ירושלים בימינו מותר להתחתן, אע"פ שמדובר בימי ספירת העומר (שו"ת במראה הבזק ח"ג תשובה נ"ט).
אחרי יום שחרור ירושלים, בשבוע בו נקרא את פרשת במדבר, נזכור את המשימה שראשיתה בימי לכתנו במדבר והיא לממש את החתונה ולחבר בין שמים לארץ. מתוך חיבור בין כל אחינו בית ישראל, במהרה יתקיים בנו "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
