ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- כללי מלאכות
בכדי לענות על שאלה זו עלינו לברר אם יש איסור לצבוע אוכל או משקה.
מצד אחד, במסכת שבת (דף קלט ע"ב) נאמר שמותר לתת ביצה במסננת של חרדל כדי להוסיף גוון צהוב. מכאן משמע שמותר להוסיף צבע למאכלים בעזרת מאכלים אחרים.
מצד שני, בדף עה (ע"ב) אומר רב שהשוחט חייב משום צובע.
הריטב"א (וראשונים נוספים) מבארים שלא בכל גרימה של יציאת דם חייבים משום צובע. במקרה זה השחיטה נראית מרשימה ומעוררת את תאוות הבשר אם רואים את הדם (אינני יודע אם אנשים כיום מזדהים עם תחושה זו).
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
50 - חמדת השבת: שחיטת קרבן הפסח בשבת
51 - חמדת השבת: שינוי צבע נוזל שלא למטרת אכילה
52 - חמדת השבת: שינוי תפקיד הזימון
טען עוד
ביראים (סימן רעד) אומר שכוונת רב היא לאסור את צביעת העור, ומתוך כך מדגיש שאדם שידיו מקבלות צבע מפירות שונים לא ישתמש בצבע לצבוע אריגים (מפותיהם סדיניהם ובגדי לבושיהם).
שבלי הלקט (סימן פו) מדייק מכך שהאיסור המדובר הוא לצבוע בעזרת דבר הראוי לאכילה דברים שאינם ראויים לאכילה –כמו האריגים שהוא מציין. אך אין איסור לצבוע אוכל.
בשולחן ערוך (סימן שכ סעיפים יט-כ) פוסק שמותר לתת כרכום במאכל כדי לתת לו צבע, וכן שאין איסור לצבוע את הפת במי הפירות.
האחרונים הציעו הגדרות להבדל והגבול בין הסוגיות:
החכם צבי (סימן צב) אומר שאיסור צביעת בית השחיטה הוא רק בדברים שאינם עומדים לאכילה (האגלי טל מתלבט אם כוונתו לכך שהדם צובע את העור, או שהדם עצמו אינו ראוי לאכילה!). מדבריו עלה שכל דבר העומד לאכילה אין שום איסור לצבוע בשבת (בצבעים הראויים לאכילה גם הם, כמובן).
החכם צבי גוזר מכך נפקא מינה חביבה למקרה שנשאל עליו: הוא מתיר להכניס תבלין שיצבע את המים בהם נוטלים את ידי הכהנים, למרות שזה מייצר צבע (וגם ריח) בשבת ויום טוב, מפני שהכל ראוי לאכילה.
החיי אדם אומר שמבחינה עקרונית יש איסור לצבוע אוכל בשבת. אך צביעת אוכל בכדי להגיש אותו הוא חלק מהאכילה (דומה להיתר הכללי של "דרך אכילה"). לשיטתו, קטגורית אסור לצבוע מאכלים בשבת, אלא אם כן צובע על מנת להגיש ולאכול אותם.
הפרי מגדים (סימן שכ אשל אברהם ס"ק כה) אומר שמותר לצבוע מאכלים כדי ליהנות יותר מאכילתן (וכבר לימדונו חכמי הפסיכולוגיה שאדם נהנה יותר ממאכל שמראהו נעים יותר). אך אם מטרת הצביעה שונה, לדוגמא: כדי להשביח את המקח שלו, הצביעה אסורה. בקהלות יעקב (שבת סימן מ) אומר באופן דומה – ככל והמטרה היא לשפר את האכילה, הדבר מותר. אך אם המטרה היא להדגים את הצבע וכדו' (כמו במקרה של הגמרא, בה האדם מעוניין להראות את האדמומיות על הבשר) – הדבר אסור.
הביאור הלכה (שם בסימן שכ) מציין שלפי החכם צבי מותר להוסיף צבע הראוי לאכילה לתוך מאכלים למטרות שונות (כמובן שאם זו חלק מעבודתו יש איסור עובדין דחול בכך שעוסק בסחורתו, גם באופן המותר, בשבת), ואילו לפי הפרי מגדים הדבר אסור.
אם נסכם את האפשרויות השונות מדוע מכניסים צבע הראוי לאכילה לתוך מאכל:
א. בכדי לשפר את טעמו, והצבע מגיע מעצמו – בזה לכולי עלמא אין שום בעיה.
ב. בכדי לצבוע אותו ובכך לשפר את חוויית האכילה – לפי החיי אדם הדבר מותר רק בסמוך לאכילה, ואילו לשאר השיטות הדבר מותר גם אם האכילה אינה מיידית.
ג. בכדי לצבוע אותו, שלא למטרת אכילה – לפי החכם צבי הדבר מותר, לפי יתר האחרונים הדבר אסור.
נשוב לנידון דידן: השאלה היא על נוזלים שונים, שאינם עומדים לאכילה או שתייה, והכנסת הכרוב אליהם על מנת שישנו את הצבע. לכאורה מדובר על מקרה ג שהצגנו לעיל.
הרב עובדיה (יביע אומר חלק ו סימן מח אות יד) פוסק כדברי החכם צבי. לשיטתו מותר לעשות את הפעולה המדוברת, ולהפוך את הנוזל (הראוי לשתיה, על אף שאינו עומד לשתיה) לצבע אחר.
אך בשמירת שבת כהלכתה (מהדורה שניה, פרק יא סעיף לח) פוסק כאחרונים האחרים. לשיטתו מותר לשים תמצית לתוך מים גם אם לא מתכוון דווקא לטעם, אלא רוצה לתת צבע נחמד במים. אך להכניס את הכרוב כדי לשנות את הצבע של הנוזל אסור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
