ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
כתב הרמ"א בהלכות חנוכה 1 : "ומיהו בזמן הזה שכולנו מדליקים בפנים... המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם". ויש להבין – אם אין מדליקים בפתח הבית מבחוץ כתקנת חז"ל אלא בפנים, מה זה משנה היכן? מה העניין בהנחת החנוכייה בפתח הבית מבפנים?
כדי להבין זאת נפתח בשאלה נוספת. כתב המשנ"ב 2 על דברי הרמ"א שיש אומרים שכל אחד מבני הבית ידליק – שהיינו "לבד מאשתו, דהיא כגופו". כלומר גם למנהג בני אשכנז שמצווה להדר שכל אחד מבני הבית ידליק בעצמו, בני הזוג, האיש ואשתו, ידליקו הדלקה אחת ואין להם להדר שכל אחד מהם ידליק בפני עצמו. דהיינו מצוות נר חנוכה ביסודה מוטלת על הבית, על המשפחה. גדר יסודי זה בוודאי נכון לדעת השו"ע, הסובר שהאב מוציא ופוטר את כל בני ביתו הסמוכים על שולחנו, אך נכון גם לדעת הרמ"א; לגבי הזוג בוודאי, וניתן לומר שעקרונית אף לגבי הילדים, שהרי מדברי הגרעק"א עולה שהיכולת שלהם לברך נובעת מכך שמכוונים שלא לצאת ידי חובה על ידי האב, משמע שיכולים היו לצאת ידי חובה, כלומר בעיקרון אף לדעת הרמ"א המצווה היא על המשפחה, על בני הבית.
ויש להבין: מדוע נתייחדה מצווה זו, בשונה משאר המצוות, שחכמים הטילו אותה לא על הפרט כחובת גברא אלא על הבית? מה ניתן ללמוד מכך על משמעות המצווה?
הבית מול הרחוב
ונראה לומר שחז"ל בעומק דעתם העמיקו וחיפשו מה היה שורש הניצחון במאבק מול תרבות יוון, וזיהו את השורש בחוזקו ובחוסנו של הבית, של המשפחה בישראל. וזהו הדגש: "חשמונאי ובניו" – את המאבק הובילה משפחה, משפחה חזקה של הכהן הגדול ועוד שכמותה. בזכות המשפחתיות האיתנה שלהן לא הושפעו מהתרבות שפשטה ברחובות, ומאידך המתייוונים הרבים שכן הושפעו מהרחוב, כנראה כי הבית שלהם לא היה מספיק יציב. על מנת לחזק את הבית לדורות, בפרט לקראת הגלות תיקנו חז"ל את המצווה על כל בית ובית בישראל, כלשון הרמב"ם 3 : "מצותה שיהא כל בית ובית מדליק נר".
על פי זה נבין ביתר עמקות את דין מקום ההדלקה "על פתח ביתו מבחוץ". עוד לפני החשיבות שהנרות מקרינים גם כלפי חוץ משום פרסומי ניסא 4 , יש עניין גדול נוסף: להדליק דווקא בפתח הבית, משום שחז"ל הטילו את חובת המצוה על הבית, אם כן ראשית ההדלקה צריכה להיות בבית 5 . ומה משמעות התקנה להדליק דווקא בפתח? אם כנים דברינו שהמטרה לחזק את הבית היהודי, כמשפחה מלוכדת, חכמים חיפשו מהו המקום בבית שהוא בעמדת מפתח ויכול לכלול את כל הבית וזיהו את הפתח – שהרי דרכו מוכרחים כולם להיכנס אל הבית. גם אם בבית ישנם חדרים נפרדים, הפתח משותף לכולם כי דרכו כולם נכנסים, הוא "המפתח" אל כל הבית 6 , ועל כן הוא המקום הראוי להנחת נר החנוכה.
יתרה מזאת, אם כנים דברינו שהמאבק היה בין הבית לרחוב, אם כן פתח הבית הוא המקום שבו מתרחש נס חנוכה והניצחון הרוחני שבו. במפתן הבית מסנן האדם את ההשפעות הזרות הבאות מבחוץ, וכן בו הוא מתחזק ומתחסן רגע לפני היציאה לרחוב מהמטען הרוחני שספג בבית. נמצא שהפתח הוא המקום הראוי לנר חנוכה. על פי זה מובן הרמ"א ואף הבן איש חי (וכן נהג הרב אליהו זצ"ל) שגם אם מדליקים בפנים, יש להדליק בפתח הבית דווקא.
מוקף במצוות
כעת נוכל להבין הידור נוסף שאמרו חז"ל בנר חנוכה – להניחו בצד שמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ויהא המדליק מוקף במצוות. מדוע דווקא כאן תיקנו חז"ל שיהא מוקף? ולמה לא תיקנו שננענע בסוכות את הלולב מול המזוזה, ובראש השנה נתקע שם בשופר? אלא ודאי שהדין אינו מתחיל מהצורך להיות מוקף, אלא מכך שהמקום האידיאלי למצווה זו הוא דווקא בפתח, כשם שמקום המזוזה הוא דווקא בפתח הבית, ומעבר למצוות כתיבתה היא גם משמשת כשמירה על הבית. לכן בימי החנוכה כשחוברות הן יחד, יש להניח אותן משני הצדדים כדי שיהא האדם מוקף במצוות. ואם המזוזה מימין "כדרך ביאתך" אל הבית, אזי נר חנוכה יונח משמאל, ולפני שאתה יוצא מהבית לרחוב תזכור מאין באת ולאן אתה הולך.
בבית – דומיא דנס
נראה שיש עומק נוסף בכך שמקום ההדלקה הוא בבית.
מצינו בנר חנוכה כמה הלכות שהן דומיא דנס. המשנ"ב 7 כותב: "ומכל מקום מצוה בשל שמן טפי מנרות של שעווה, דעל ידי השמן נעשה הנס". גם הדין ש"מוסיף והולך" הוא דומיא דנס. וכן את איסור ההנאה מנרות החנוכה מנמק הר"ן "דעשאוה כהקדש דומיא דמנורה". נראה שגם המנהג להדליק בבית הכנסת (שאינו מוזכר בגמ') נובע מכך שבית הכנסת הוא בבחינת מקדש מעט, ודומיא דמקדש עד כדי כך שגם לשו"ע מברכים כאן על מנהג משום פרסומי ניסא. וגם ההדלקה בבית הכנסת מיקומה ופרטיה, בכותל דרום וכו' – כל המנהגים ממש דומיא דמנורה.
נראה לאור זה שאף בהדלקה שהיא מעיקר הדין, דהיינו "נר איש וביתו" (שהרי בבית הכנסת אף אחד אינו יוצא ידי חובה) – עצם התקנה להדליק היא דומיא דנס. שהרי היכן היה הנס? במנורה הדולקת בבית. אמנם בבית הגדול והקדוש, בבית המקדש, אך סוף סוף בבית ודומיא דנס תיקנו חז"ל להדליק בבית. רעיון זה מעצים מאוד את הבית היהודי, כי הוא מדמה כל בית בישראל למקדש מעט. כל בית הוא כבית המקדש בזעיר אנפין. ואם כן נרות החנוכה מושכים אלינו אור מבית המקדש, "עשאוה כמנורה" כלשון הר"ן 8 .
קשר נוסף בין נרות החנוכה לבית המקדש, אנו מוצאים בדברי הרמב"ן המפורסמים בתחילת פרשת בהעלותך, שההבטחה "שלך גדולה משלהם" שנאמרה לאהרן על הדלקת המנורה מרמזת על נרות בית חשמונאי.
העיקרון של זכר למקדש מסביר מזווית נוספת מדוע נר חנוכה משמאל, שהרי במקדש המנורה מצד שמאל 9 . ומובנת גם הנחת הנר מול המזוזה – במקדש נמצא ארון הברית עם הלוחות, חפצא של קדושה, ולכן גם בבית רצו חז"ל להסמיך את הנרות לדבר קודש. ומהו הדבר הקדוש הקבוע בכל בית? המזוזה. אמנם בבית כנסת זה ארון הקודש בו מונח ספר התורה אך בכל בית זה לפחות מזוזה. לפי זה "מוקף" במצוות אין הכוונה רק שיש מצוות משני הצדדים, אלא מוקף מלשון סמיכות 10 – דהיינו להסמיך המצוות זו לזו.
למה מצווה להניחה בחוץ
על פי זה מובנת באור חדש ההלכה שיש להדליק את הנר מבחוץ – לא רק משום פרסומי ניסא, אלא דומיא דמנורה שעליה נאמר (שמות כז, כא): "בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כשם שהמנורה אינה בקודש הקדשים אלא מחוץ לו, אף נר חנוכה מקומו בחוץ.
ראשית, הטעם הזה מעצים את הבית – הוא לא רק מקדש מעט, הוא אפילו בבחינת קודש הקדשים, "זכו – שכינה ביניהם"! ושנית, זה עומק הפרסומי ניסא שהתכוון אליו רש"י, שהרי מדוע המנורה נמצאת בהיכל? "עדות שהשכינה שורה בישראל". וכך את נר החנוכה אנו מניחים בחוץ, כלפי חוץ, להודיע ולפרסם שהשכינה שורה בישראל, שהרי ריבונו של עולם עושה לנו ניסים, וזהו הפרסומי ניסא 11 ! נר החנוכה מעיד על חוסנו של הבית, של המשפחה, על כוחם של חשמונאי ובניו, הבאים מכוח "יערוך אותו אהרן ובניו". בבחינת "יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו".
שורש החינוך הישראלי
כעת נשלב את שני הרבדים לעומק אחד. מהיכן שואב הבית את חוזק חינוכו? מבית המקדש! כל משפחה ומשפחה כחלק מכלל ישראל, שואבת את כוחותיה הרוחניים מאוצר הבית הגדול והקדוש של כלל ישראל. זהו שורש החינוך שלנו. וזה שהמצווה הוטלה על המשפחה ולא על הפרט גם זה דומיא דמקדש, שהרי הדלקת המנורה, וכמוה כל שאר עבודות המקדש, הן מצוות ציבוריות. בהטלת המצווה על בני הבית ולא על כל פרט, בא לידי ביטוי הממד הציבורי: צא מ"האני" הפרטי, אל כלל המשפחה, שהיא אחת מכל משפחות ישראל, אתם חלק מכלל ישראל. נר חנוכה מלמד כל בית בישראל: אתה לא עומד רק לעצמך, אתה שייך לציבור ומקרין על האחרים, וכוחותיך אינם נובעים רק ממך, אלא מהמעיין האינסופי של כלל ישראל – ויש בו קריאת כיוון לאן לשאוף.
זה כוחו וחוסנו של החינוך של הבית היהודי. ולא בכדי נקראו הימים חנוכה – על שם חינוך בית המקדש, שממנו נמשך החינוך של כל בית, "חוקת עולם לדורותם". "ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר חנוכה", במילה זו מופיעה גם חנוכת המקדש וגם חנוכת כל בית ובית בישראל לדורות.
^ 1.רעא, ז.
^ 2.ם, ס"ק ט.
^ 3.הלכות מגילה וחנוכה ד, א.
^ 4. כפרש"י על המקום מדוע הנרות ניצבים כלפי חוץ. אבל יש משמעות לעצם המיקום בפתח הבית, כמבואר ברבנו ירוחם, ומובא בבאור הלכה סימן תרעא ד"ה "וצריך נר אחר להשתמש לאורה", והוא משום "היכרא" – יסוד בסיסי יותר שמופיע הרבה גם ברש"י על הסוגיה.
^ 5.יש מחלוקת גדולה בפוסקים האם מי שאין לו בית חייב בנר חנוכה. וההכרעה שלא יברך על ההדלקה.
^ 6.כפי שלעניין חובת בדיקת חמץ בבית, מסירת המפתח מקנה את הבעלות והאחריות על כל הדירה לשוכר.
^ 7.תרעג סק"ד.
^ 8.אין עוד מצווה שאנו מקיימים בבית שהיא ממש דומיא דמקדש.
^ 9.בבית הכנסת מדייקים גם לדרום, אך בבית הפרטי לא תמיד אפשר לכוון דווקא לדרום, ולכן מדייקים לפחות בפרמטר האפשרי – צד שמאל.
^ 10.כמו "תרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף" (ביכורים ב, ה) .
^ 11. חז"ל הפליגו בחשיבות של "פרסומי ניסא", עד כדי כך שהורו שהאדם "ימכור כסותו כדי לקנות שמן לנר חנוכה", כי זה יסוד האמונה – הידיעה שריבונו של עולם משגיח על כלל ישראל ועושה לנו ניסים של גאולה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
