ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- גיטין
כלומר שכאשר יש רק עד אחד, הבעל יכול לפסול את הגט. והריטב"א מסביר: "חד אתי בעל ומערער ופסיל ליה. פי' לאו למימרא שיהא פוסל אותו דהא האמינוהו רבנן לשליח כבי תרי, אלא שהוא יהא סבור שהאמינוהו במקום עד אחד ואתי לערער ולהוציא עליה לעז ושמא מתוך כך לבן של בני אדם נוקף ותמנע מלינשא".
כלומר שאין הכוונה שהבעל פוסל ממש את הגט אלא שהבעל יוצר לעז על הגט. אך באמת הבעל אינו נאמן משום שהאמינו לשליח כמו שניים.
אפשר שזז טעמו של ר"י המובא כאן בתוספות שביאר שהחשש הוא לעז בעלמא ולא שהבעל יפסול את הגט עצמו. אין חשש שהבעל יפסול את הגט משום שהאמינו לשליח כשניים, כנ"ל בריטב"א.
אך מרש"י עולה שהחשש הוא שיבוא הבעל ויערער ויפסול מדינא את הגט. וז"ל רש" : "דאי מצרכת תרי - למימר לשמה תו לא מצי בעל לערער השתא אתי ומערער ואוקי חד לבהדי חד".
הפני יהושע (כאן) הקשה שתי קושיות על דברי רש"י שכתב שאם יבוא הבעל לערער הוא יהיה נאמן משום שאוקי חד לבהדי חד:
א. הבעל אינו נחשב רק כאחד אלא כשניים. כך מבואר לקמן (ט.) שערער אחד אינו נאמן, ורק הבעל נאמן.
ב. מבואר בכמה מקומות בש"ס שכאשר האמינו לעד אחד הרי הוא נחשב כשניים. כך מצינו בדין סוטה ובדין אשה שמת בעלה. וכך לכאורה שליח הגט נאמן כשניים.
ותירץ תלמידי היקר לבנון פויכטונגר שקושיא אחת של הפני יהושע מתורצת בחברתה. השליח אכן נחשב כשניים אך הבעל גם נחשב כשניים ושקולים הם. שוב מצאתי שכבר כתב כן הכתב סופר כמובא בדבר יעקב (עמ' כח). אך נראה שאין זה כוונת רש"י, שקיצר בלשונו, ונראה בפשטות דבריו שהבעל נאמן משום שכל ערער נאמן מול השליח שנחשב כאחד.
הפני יהושע עצמו תירץ שעד אחד נאמן לערער משום שהדין שאין ערער פחות משניים נאמר כאשר הערער טוען טענת מזויף. אך כאשר הערער טוען שהגט נכתב שלא לשמה הוא נאמן מדרבנן לפסול את הגט. זאת משום שבטענת מזויף המערער סותר את החזקת כשרות של העדים. שהרי יש חזקה שעדים החתומין על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין, מטעם שאין עדים חצופים לזייף. אך בטענת לא לשמה אין המערער סותר חזקת כשרות של אף אחד.
הפני יהושע מתרץ את הקושיא השנייה, שאף שעד אחד שחכמים האמינו לו נחשב בדרך כלל כשניים, אין זה אלא כשיש טעם להאמינו כמו בסוטה שיש רגלים לדבר, או בעגונה משום שדייקא ומניסבא. אך בשליח שאמר בפני נכתב ובפני נחתם אין טעם מיוחד להאמינו. והגמרא תירצה שאכן יש טעם מיוחד להאמינו.
הגרי"ז (הלכות גירושין עמוד טו) גם כן מחלק בין טענת מזויף לטענת שלא לשמה. ומוסיף ביאור:
הבעל אינו נאמן משום שהוא בעל דין, שהרי כבר כתב הר"ן שהבעל אינו בעלים על האשה, שהיא לא ממונו. אלא שהבעל נאמן לערער משום שהוא בעל השטר. אך כבעל השטר הוא נאמן על טענת מזויף שקשור לשטר. אך הוא לא נאמן על טענת שלא לשמה משום שזה לא דין בדין השטר אלא דין בדיני הגט.
הגרי"ז מסביר על פי הגדרה זו את המחלוקת בין התוספות (ב.) לר"ן ועוד ראשונים (ט.).
תוספות (ב.) ד"ה 'ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו' הסבירו מדוע לא טוענים טענת מזויף בגט:
"אבל כל זמן דלא אתי בעל ומערער נישאת על פי הגט ולא טענינן מזוייף דמשום עיגונא אקילו בה רבנן אבל בממון טענינן מזוייף לנפרע שלא בפניו ומיתומים ומלקוחות דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה שיוכל כל אדם לכתוב שטר מלוה ולהחתים עדים מעצמו ולטרוף שלא בפניו מיתומים ומלקוחות".
לעומת זאת הר"ן (ט.) ועוד כמה ראשונים שם כתבו הסבר אחר מדוע לא טוענים טענת מזויף בגט. וז"ל הר"ן:
"והרמב"ן ז"ל כתב שאין אלו ראיות דממתניתין ליכא למימר לפי שאין אשה זו ממונא של בעל אלא ברשות הבעל הוא להנשא אנן לא מצערי' לה כדאמר איהו לא מערער אנן ניחוש ונערער. ועוד מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה ונאמנת".
הרי שלדעת התוספות היינו צריכים לטעון טענת מזויף בגט אלא שלא טוענים משום עיגונא. ולר"ן לא טוענים טענת מזויף, ואחד הסיבות היא משום שהאשה אינה ממונו של בעל.
הגרי"ז ביאר שנחלקו התוספות והר"ן בשאלה זו. לדעת התוספות מכיוון שהבעל הוא בעל השטר, לכן הוא נחשב גם כבעל דין לעניין שנטען עבורו מזויף. לעומת זאת דעת הר"ן כפי שחילקנו לעיל שמכיוון שהאשה אינה ממונו של בעל, הבעל אינו אלא בעל השטר ולא בעל דין, ולכן לא טוענים עבורו מזויף.
ובמנחת אשר (סי' ג) ובשיעורי רבי שמואל (ג. אות מ) האריכו בדבר הגרי"ז הנ"ל.
לסיום נעיר בדברי התוספות (שם), הערה של המהר"ם שיף:
"אף דבממון כתבו דטענינן משום דאל"כ לא שבקית וכו' א"כ בגט דלא שייך לא שבקית למה נטעון". כלומר בגט לא שייך חשש שכל אשה תוציא גט כשבעלה לא נמצא, ומדוע תוספות נזקקו לטעם של עיגונא? ותירץ המהר"ם שיף שלולא הטעם של עיגונא היינו טוענים מזויף בגט משום לא פלוג משטרי ממון.
[מכיון שהזכרנו קושית המהר"ם שיף נזכיר מעט ממעלתו:
הגאון רבי עקיבא איגר (כתובות לד:) כתב: "לולי שידעתי מך ערכי מבלי להרים ראש נגד המהר"מ שיף היה נלענ"ד...".
ורבי נחמן מברסלב דיבר בשבח חידושיו (שיחות הר"ן שיחה ה):
"היה מגנה מאד את ספרי המחקרים והפילוסופים, ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד, אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל, כי הם מדברים רק בדרך היקשים מינה ובה עד שבאים לאיזה מופת, אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה - להבדיל - אין שם כלל כלל"].
בחידושי ר' נחום (ב.) תירץ אחרת את קושיית המהר"ם שיף, וז"ל:
"והנה ע"ד הפשט י"ל דבגט איתא ג"כ להך חששא דלא שבקת חיי וכו', דהא הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה, וא"כ איכא למיחש שמא האשה תזייף את הגט ותוציא כתובה שלא כדין, ומשו"ה הוצרכו התוס' לבאר דבגט אקילו רבנן משום עיגונא, וכונתם דאע"ג דלגבי הכתובה טענינן מזויף מ"מ לגבי ההיתר נישואין לא טענינן מזויף דמשום עיגונא אקילו בה רבנן".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
