ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הגדה של פסח
- ארבעה בנים
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- היחס למי שאינו שומר מצוות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הבחור פנחס בן משה
בשנים האחרונות ישנה תחושה של רגיעה מסוימת בקרע החברתי הזה, אך בכדי להגיע להבנה ולדו-שיח בתוכנו ולחוש באמת שאנו עם אחד, יש צורך ללמוד את המאפיינים של כל זרם ואת מערכות היחסים שביניהם, ובכך נמקד את מאמרנו.
גם בהגדה של פסח מובאת חלוקה לארבעה סוגים של אנשים: "כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה", ולצורך הדיון נציב את הציבור הדתי-לאומי כצופה באותם בנים. עיקר עיסוקינו יהיה ב"חכם" וב"רשע" - ה"חכם" ייצג לצורך הלימוד את הציבור החרדי ואילו ה"רשע" את החילוני. ואל ייעלב ציבור זה מהכינוי "רשע", כי כבר הרב קוק חילק בין הביטוי "רע" המבטא רוע במידות ורוע חברתי לבין המונח "רשע" המדבר על אי קיום מצוות בין אדם לאלוקיו, דבר שרוב הציבור החילוני מודה בו.
כשנעיין בהגדה ניווכח ששאלת ה"חכם" שונה במהותה משאלת הבנים האחרים. שאלותיהם של שלושת הבנים האחרים מופיעות בספר שמות אל דור ההורים שחווה על בשרו את נס היציאה והם חולמים להגיע לארץ-ישראל, וכאן מציבה בפניהם התורה את השאלה שעתידים בניהם לשאול: "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת" (שמות יג' יד') או "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" (שמות יב' כו'). שאלת החכם, לעומת זאת, מופיעה רק בספר דברים (ו' כ'), כארבעים שנה לאחר יציאת מצרים, לדור חדש שלא חווה בעצמו את עשר המכות, את חוויית קריעת ים-סוף וטביעת המצרים בים, ושמצוי בעיצומן של ההכנות לקראת הכניסה לארץ-ישראל: "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֱלֹקינוּ אֶתְכֶם". למה דווקא עכשיו נזכר ה"חכם" לשאול את שאלותיו? למה שאלות אלו אינן מופיעות בספר שמות עם הבנים האחרים?
גם שאלתו של ה"חכם", "מה העדות והחוקים", איננה ברורה. מה מציק לו? הלוא הוא "חכם" ויודע למה חוגגים אנו את פסח! גם התשובה שמשיבים לו באחת מהלכות פסח, שאסור להגיש אוכל נוסף (כלומר "אפיקו מן" - "הוציאו אוכל") אחר אכילת קרבן הפסח, איננה מובנת, איך זה עונה על שאלתו של ה"חכם"? ייתכן לומר שה"חכם", בגלל היותו בן תורה, רואה יכולת להתפתח בלימוד התורה רק בהיותו חי חיים אידיאליים של קדושה ללא כל עיסוק חומרי שמפריע לכך, ועל כן אומר ה"חכם": "מילא הדור שיצא ממצרים חוגג את חג הפסח על כל חוקיו ומצוותיו, ניחא. הם הלוא נמצאים במדבר ללא אדמה וללא מחויבות למלאכת כפיים, ולכן הם יכולים ללמוד תורה ולשמור את מצוותיה". אך ה"חכם" פונה לדור הצעיר, החדש, שעומד להיכנס לארץ-ישראל ושואל: "אתם שרוצים להפריח את שממות הארץ, לעבוד בה עבודה פיסית, איך תוכלו לשלב זאת עם אמונה בד' וקיום מצוותיו? הרי זה לא הולך יחד?" ועל כך משיבים לו בהגדה: "דע לך שיש הלכה מרכזית בדיני קרבן הפסח שלאחר אכילת קרבן הפסח אין מוציאים שום אוכל נוסף כדי שיישאר טעם הקרבן בפה". כלומר אנו בעצם מסבירים לו שאם נשמר את טעם קרבן הפסח בפה, את הערכים האדירים שספג עמינו בעת התהוותו ביציאת מצרים, נוכל עם טעם זה להמשיך גם אחרי חצות הלילה, נוכל עם הערכים ועם הקדושה שספגנו בגלות לבנות את ארץ-ישראל כשכל מה שספגנו במצרים נשתמר בטהרתו.
חרדים מהמזרוחניקים
העולם המכונה "חרדי" התייחס לציונות בחשד, שבחלקו היה מוצדק. תפיסת העולם שהתורה היא הכול והמלאכה היא רק "פרנסה" ואין בה שום ערך עצמי, ליוותה אותנו בכל תקופת הגלות וגרמה להתפתחות עצומה ונפלאה של מכמני התורה. האם ניתן להמשיך ולאחוז בתורה הזו גם כשאתה נותן ערך לחיים הגשמיים של בניין הארץ, עבודת הקרקע, השירות בצבא וכו' כאן בארץ-ישראל?
הניסיון שממנו כל כך חששו החרדים היה שלילי. גלי נטישת התורה והמצוות בארץ היו עצומים, והיה נראה שאם היהדות החרדית רוצה להציל את שמירת התורה ומצוותיה, עליה להסתגר בתוך עצמה בשמירה קפדנית על הקיים ושלא להיפגע מהנעשה בחוץ. החשדנות כלפי הציבור הדתי-לאומי, שניסה לשדר מסר של חיבור בין חיים רוחניים לגשמיים - ניסיון שלא כל כך צלח לאחר שהתברר שבציבור זה אין הקפדה מספקת על קיום התורה ומצוותיה - יצרה התרחקות ובהמשך אף זלזול גדול באותם המכונים בשפתם "המזרוחניקים", ובאופן פרדוקסאלי סגרה את הציבור החרדי עוד יותר בתוך עצמו. דווקא תופעת "החרד"לניקים", היינו ציבור גדל והולך של בני תורה המקפידים על קלה כבחמורה לא פחות מאותו ציבור חרדי, ומאידך בעלי ערכים ציוניים מובהקים שנשמרים באדיקות יתרה אף מזו של אנשי הציונות החילונית, יצרה פתיחות וניצני הבנה ליכולת החיבור שבין התורה לארץ, בין הרוחניות לגשמיות. "הרחוב" החרדי מזדהה היום עם הרבה ערכים שמשמשים כדגל לציבור הדתי-לאומי. ההשקפות היוניות והבדלניות של מנהיגיהם אינם נחלת הציבור הרחב, ולי אין ספק שככל שהציבור החרד"לי יגדל כך תיווצר מאליה קרבה גדולה מאד בין הציבור החרדי לבינו והדור הבא של מנהיגי הציבור הזה יהיה חייב להתיישר עם קו זה.
רשע, אבל לא מנותק
במעבר ל"רשע" שבהגדה נגלה גם בו כמה דברים המאפיינים דווקא אותו לעומת הבנים האחרים. ראשית יש לציין שאף שבהגדה הלשון היא "חכם מה הוא אומר", "רשע מה הוא אומר", "תם מה הוא אומר", בתורה עצמה אמירות אלו מופיעות כשאלות: "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר" (שמות יג יד) או: "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר" (דברים ו' כ'). מה שאין כן דברי הרשע, שמופיעים גם בתורה כאמירה מוחלטת ולא כשאלה: "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" (שמות יב כו). הוא איננו שואל והוא איננו מצפה לתשובה, כי אין לו עניין בתשובה, הוא משוכנע שהאמת אצלו ולכן הוא רק מתריס, הוא כועס על בזבוז הזמן, על השחתת החיים במנהגים עתיקים פרימיטיביים, לדעתו.
המאפיין השני הוא, שה"חכם", ה"תם" ו"שאינו יודע לשאול" שואלים את שאלתם לבד: "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ", מה שאין כן הרשע שמופיע בקבוצה "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם". לצאת נגד הזרם, נגד מסורת של דורות, נגד אמונה שהיתה מרכיב כל כך מהותי בתרבותו של העם, לזה צריך כוח של תנועה, כוח של קבוצה שמרימה את נס המרד ודי מצליחה בכך.
נקודה נוספת שיש לעמוד עליה היא עצם התייחסותו והאכפתיות שלו לאחיו. יכול היה הרשע, אם היה מנתק עצמו לגמרי מהעם, לא לשאול ולא להתייחס למעשה אחיו הפנאטיים שמשקיעים מאמץ כה רב בהכנות לחג הפסח. אך עובדה היא שגם אם הוא עומד בצד ולא מרגיש שותף במעשיהם, אכפת לו מהם ואדרבה, מציק לו למה הם לא כמוהו. הוא רוצה שמחה, חופש, חיי טבע משוחררים, והתורה ומצוותיה נראים לו כמדכאי חיי דרור אלו. כואב לו על עמו שאיננו חושב ומבין כמוהו, שאיננו חש כמוהו, ועל כן הוא פונה לאחיו אלו באמירה מתריסה: "מה לכם להתעסק במצוות במקום ליהנות מהעולם הזה, בואו למחנה שלי ותיהנו מחיי דרור".
הקהה את שיניו
כשנעמיק במאפיינים של הציבור החילוני במדינתנו נראה שנוכל ללמוד מהאופן שבו מתמודדת "ההגדה" עם ה"רשע" לדרך שבה נוכל גם אנו לגשת ולהתחבר עם ציבור זה.
שלושה מאפיינים עיקריים בולטים בציבור החילוני:
א. בורות מדהימה בהכרת האמונה היהודית והכרה בכלל של מורשת ישראל.
ב. סגנון חיים שונה לחלוטין מסגנון החיים של הציבור הדתי.
ג. ניכור המגיע לעיתים למשטמה עמוקה לאלו שחיים באופן שונה ממנו, באמונה שונה או בשאיפות לאומיות שונות.
איך נשבור משטמה זו? איך נקרב את הציבור החילוני אלינו? איך נקרב אותו לאמונה בד' ולקיום המצוות?
תשובה לכך ניתן כמדומני ללמוד מתשובתו של עורך ההגדה לבן הרשע: "וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמוֹר לוֹ..." השיניים מסמלות את התוקפנות, את האנטי, ואת זה צריך להקהות, להחליק ולעדן על-ידי שבירת מחיצות, על-ידי שבירת אווירת המלחמה ויצירת מוקדי פגישה של דו-שיח עם הציבור שנקרא "רשע". דו-שיח ומפגש שמטרתו איננה דווקא לחברו לתורה, אלא לחדש את האחווה, לשבור סטיגמות, לקרב לבבות, וכדרך שהיה מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל מסביר את משנתו של הלל הזקן (אבות א' יב') שהיה "אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת" כאהבה פשוטה של אחים ולא למען מטרה של החזרתו בתשובה, ורק אחר כך "וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה".
שלב שני, שהנו עוד לפני פתיחה בדיון ענייני על אמונות ודעות, הוא להעמיד אותו מול עמדה מציאותית שגם הוא לא יוכל להתכחש לה, שלו עם ישראל היה אוחז בדעות כמו שלו, היינו מזמן נעלמים ונטמעים בין העמים ודווקא אורח החיים שכל כך מאוס וזר לו הוא זה ששמר על עמינו לאורך כל שנות היותנו במצרים ואחר כך לאורך כל הגלות - "אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל".
כל המתבונן בדור, כל מי שיוצא לו להיפגש הרבה עם ציבור חילוני, רואה שאם לפני 10 שנים השיניים השוטמות היו חדות, מרוחקות ומנוכרות למסורת היהודית ולציבור הדתי בכלל, היום ובפרט אצל בני הנוער והצעירים (גילאי 30-15) נטולי תסביכי הפחד מתשובה, קיימת מצד אחד תחושת שובע עד להקיא מעולם המתירנות ורדיפת הכסף, שגורמת לצורך במילוי עמוק יותר לנשמה. ומאידך אין להם פחד לשאול, להתעניין ואפילו לחוות חוויות דתיות. נכון, לעתים די קרובות הם נשארים רק עם טעימות בגלל אחיזתם החזקה בהנאות העולם הזה שמקשות על צעד עמוק ומחייב יותר, אך יש כאן התקדמות עצומה שאחריתה מי ישורנה. ברשעים החביבים שבגילאים הללו עלינו להשקיע את מרב מאמצינו ועבודתנו בקירובם ליהדות, לתורה ולמצוות, ובעזרת ד' נזכה בקרוב לקיום דברי הנביא (ישעיה יא ט): "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ד' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".
בעבר הרחוק ראו בציבור הדתי-לאומי ראש גשר המחבר בין העולם החילוני לחרדי. מאוחר יותר החלו ללעוג לנו ולומר שראש הגשר נשאר תקוע במים. החרדים, שראו בנו ציבור רדוד ופשרן, כינו אותנו בלעג "מזרוחניקים", ורחקו מאתנו לעיתים אף יותר מהמרחק ששמרו מהחילונים, ואילו הציבור החילוני רחק מאתנו לעיתים בגלל דעותינו הימניות ומחשבתו שלולא קיומינו היה מגיע השלום עם הפלסטינים, או בגלל חששו מאתנו כשראו כיצד החיבור של ציונות עם התורה יוצר ציונות ערכית וחזקה יותר לעומת הרפיון והמשבר בערכים אלו בחברה שלהם.
נדמה לי שהיום אנו יכולים בהחלט לשוב לתפקידינו המסורתי. העולם החרדי בשנים האחרונות מעריך מאוד את הציבור החרד"לניקי, ואצל רבים יש אפילו קנאה על מסירות הנפש וההתלהבות לכל דבר שבקדושה הקיימת בו לעומת תחושה מסוימת של רפיון וחולשה במסירות לתורה ולערכיה בציבור שלהם. גם הציבור החילוני מבין היום טוב יותר שרק אנחנו, שמכירים ומבינים את סגנון חייו, מכירים את בעיותיו ומוקירים את ערכיו ולא בועטים בעיטת התבדלות ממנו - רק אנו יכולים להתחבר עמו ולצעוד יחד קדימה. תנועות התשובה החרדיות החזירו רבים בתשובה, אך המסה הגדולה עוד לפנינו ורק אנחנו נוכל לעשות זאת.
__________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
