^ 1. מדברי הדרכי משה, שכמותם משמע גם בב"ח, עולה שאכן יש מחלוקת בין המרדכי בשם הראבי"ה לר"ן. אכן לכאורה דברים אלה צריכים עיון, שהרי הראבי"ה שלל בפירוש רק מי ש"אינו רוצה" שיגיירוהו, וכלשון הב"ח שהגיור הוא "בעל כרחו", כאשר הר"ן הכשיר בפירוש רק "מעצמן", מבלי להזכיר שמדובר בעל כורחו, ואפשר שהר"ן היה מודה שאי אפשר לגייר בכפייה, אלא שדבריו הם בקטן שאין לו דעת ואין לו אב ואם המתנגדים או מסכימים, שכיוון שזכות היא לו – אפשר לגיירו. וייתכן שבמקרה כזה גם הראבי"ה יודה שאפשר לגיירו, ועל כל פנים אם גיירוהו – הגיור תקף, שהרי אם הוא 'שותק' אין זה בעל כורחו (והן הן דברי השבט הלוי המובא להלן). ואולי פוסקים הבינו אלו שלשון הראבי"ה "אינו רוצה" אין פירושה מתנגד אלא שאין לו רצון חיובי.
^ 2. ומצד שני, אם גם הר"ן יודה שאי אפשר לבית דין לגייר בעל כורחו (ראו בהערה הקודמת), הרי שלא יהיה לנו יסוד לטעון מדבריו שיועיל גם גיור שאינו "זכות".
^ 3. היינו שלדעת השבט הלוי מסתבר שמחלוקת הראשונים, אם בכלל יש מחלוקת על כך, היא אם הקטן 'שותק' ואף אביו ואימו שותקים או שאינם לפנינו – אם אפשר לגיירו או שמא צריכים רצון מפורש של הקטן או של אביו ואימו. אכן צריך בירור מה משמעותו של רצון זה. אולי אפשר להציע שסוברים שרק במקרה כזה אנו אכן בטוחים שזכות היא לו; מפני שאם עכשיו אינו רוצה – לא הוא ולא הוריו, איננו יכולים לשער שבוודאי לא תהיה לו התנגדות בעתיד, ועל כן לא נוכל לקבוע בוודאות שזו זכות לו.
^ 4. וחידד השבט הלוי שאם יש אב מאמץ – דינו כאב לענין הצורך ברצון האב או המשמעות שיש לרצון כזה.
גם זה מתאים להנחה שתפקיד הרצון של ההורים הוא להשלים את הוודאות בדבר הזכות שבדבר (שכן אם יש דין עצמי של צורך ברצון של ההורים – מניין לנו שמאמץ דינו כאב). ויש לומר שגם בזה הכול מודים, ומכל מקום הכול מבוסס על ההנחה ש'זכות' היא לו ו'זכין שלא בפניו' (אלא שאין זכין בעל כרחו).
לדעת ראבי"ה ייתכן (אם נפרש כך בדבריו) שיש גם תנאי נוסף, והוא שיהיה רצון מפורש מצד הקטן או אביו, אבל זהו 'תנאי נוסף', לכתחילה או אף בדיעבד, אבל מכל מקום הבסיס הוא 'זכין'.
וממילא ברור שאין מקום לדון בגיור שאינו 'זכות' (אם יש גיור שאינו מוגדר זכות), שכן גיור כזה לא מועיל לכל הדעות, לא רק לראבי"ה אלא אפילו לר"ן, כיוון שאמנם לשיטתו אין צורך בתנאי נוסף של רצון מצד הקטן או אביו, אבל יש צורך בתנאי הבסיסי של 'זכין' – ואדרבה, הסיבה שאין צורך ברצון מפורש הוא מפני ש'זכין לאדם שלא בפניו' ולא מפני שאפשר לגייר בכפייה.
^ 5. להלן בתשובה סה, בדיון בשאלת ה'מחאה', יובאו דברי הגרי"ש אלישיב שדן, על פי דברי מהר"ם שיק וביאורו בדברי הכסף משנה, שמא אי אפשר לגייר את הקטן כלל ללא שיביאוהו אביו או אימו לבית הדין לגיירו. לפי מה שביארנו כאן, ברור שאין מניעה לגייר קטן גם באופן זה. ושם ביארנו והוכחנו שגם אם נניח שיש סברא לדרוש את הבאת הקטן לגיור על ידי הוריו (מה שאינו נראה וכמבואר כאן), מכל מקום אין סברא שתידרש הבאתו דווקא על ידי ההורה ההלכתי. עוד הראינו שם שיש גם סברא ומקורות לקבוע שההורים שבעניננו ייחשבו 'בעליו' של ילד זה ומשום כך יוכלו לגיירו אף אם נניח שבדרך כלל נצרכת הבאת הקטן לגיור בידי הוריו ההלכתיים דווקא.
נוסיף ונציין גם לפסק דינו של מרן הגר"ש ישראלי שאליו הצטרפו הגר"א גולדשמידט והגר"י קפאח (משפטי שאול סימן לח) שגם בו התבאר שאין כל יסוד לדרוש את הבאת הקטן לבית הדין לגיור דווקא על ידי הוריו, והוריו הביולוגיים דווקא, כתנאי סף לגיורו, ולכל היותר נדרש תנאי זה בדרך כלל כדי לוודא את הזכות שבדבר, ובעניננו ברור שזכות זו אינה תלויה דווקא בהורות ההלכתית.