ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תצא
לא נוכל להיכנס לכל פרטי ההלכות. נברר נושא אחד: שמירת זכויותיו של הלווה להמשיך ולחיות בכבוד.
הדרך המעולה ביותר לנתינת צדקה היא ציוד הדל ב"חכה". ה"חכה" מאפשרת לעני לדאוג למאכל לבני ביתו, ובמקרה של סייעתא דשמיא גם לצרכים אחרים. הלוואה לנצרך כדי להקים עסק, שיש לו סיכוי סביר להיות ריווחי, היא הדרך המומלצת יותר. בדרך זו מותר למלווה להתנות את ההלוואה בהשתתפות ברווחים עתידיים, אם וכאשר הם יהיו. על המלווה גם לקבל על עצמו שותפות בהפסדים, ח"ו, כדי להימנע מאיסור ריבית. במקרה של כשלון עסקי, לא יהיה חיוב להחזיר אפילו את הקרן, כיוון שהעשיר והעני הפכו להיות שותפים, לרווח ולהפסד. מותר למלווה לדרוש ביטחונות, כדי להגן על ההלוואה או על ההשקעה בשותפות העסקית, כולל גם במתן הלוואה ללא ריבית. התורה איננה אוסרת על המלווה לקחת ביטחונות שיבטיחו את כספו. אומנם, יש עניין חשוב לעזור, ביתר שאת, ובכל דרך, למי שאין באפשרותו לתת ערבויות. מצד שני, הלווה חייב לעשות הכל כדי לפרוע את חובותיו, ולא לפגוע במיטיבו הצדיק, שנתן לו הלוואה ללא ריבית וללא ביטחונות. כך מגדיר הכתוב את מעמדו של הלווה: "וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה" (משלי כב, ז). לשימוש של הכתוב בביטוי עֶבֶד, יש משמעות חמורה מבחינה גופנית. לכן, השתמשנו בביטוי "לעשות הכל". חז"ל השתמשו גם בביטוי רוחני וטבעו את המטבע: "פריעת בעל חוב מצווה", כדי לחזק את מחויבות הלווה (כתובות דף פו ע"א).
בפרשתנו מבטיחה התורה למלווה שנוהג לפי ההלכה: "וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ" (דברים כד, יג).
התורה הקפידה מאוד על האיסור ללחוץ על הלווה (שאין לו) להחזיר את חובו. וז"ל מדרש ההלכה: "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה (שמות כב, כד) שלא תראה לו בכל זמן" (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דכספא פרשה יט) ומסבירה הפסיקתא זוטרתא: "שלא יתבייש" (לקח טוב, שמות שם).
יש כאן לקח ומסר עצום, עד כמה צריך להיזהר בכבוד חברך, קל וחומר במי שבמצוקתו נאלץ ללוות ואין לו אפשרות להחזיר. המשמעות המעשית היא שאסור למלווה אפילו לחלוף מול חלונותיו של הלווה שאין לו, כדי להזכיר לו את החוב, קל וחומר שאין להפעיל עליו לחץ חזק יותר.
נחזור עתה לשאלה שהצבנו בכותרת: 'האם אפשר לתת הלוואה להקב"ה? ואולי אפילו יותר מזה?'
התשובה נמצאת בסוגיות הצדקה, בפרק ראשון של מסכת בבא בתרא. וז"ל הגמרא: "א"ר יוחנן, מאי דכתיב: מַלְוֵה יְקֹוָק חוֹנֵן דָּל? (משלי יט, יז) אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול, עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה" (דף י ע"א).
סוגיא זו מחברת את שני הפסוקים מספר משלי, ומגיעה למסקנה מדהימה, שאי אפשר היה להעלות על שפתינו, אם לא היתה נכתבת במפורש. הפסוק מפרק יט מלמד אותנו שמי שעוזר לדל – לעני, הופך להיות, כביכול, מלווה של הקב"ה. הפסוק מפרק כב מלמדנו שהלווה נחשב כעבד של המלווה. החיבור מלמד אותנו כי מי שעוזר וחונן דל, הקב"ה בכבודו ובעצמו, כביכול, הופך להיות עבדו. מסר חזק מאוד שמהדהד גם מפרשת כי תצא.
כדי להשוות בין תורת אמת מפי משה רבנו, לחוק שעל פיו דנו אומות העולם במשך שנים רבות, נביא בע"ה, בשבוע הבא, דוגמאות מספרי החוקים של אומות העולם, לאורך ההיסטוריה האנושית בנושא גביית חוב והסדרי האכיפה.
בשבוע האחרון קיבלנו שיעור נוסף להבדל בין תורת ישראל לדרכם של אחרים. זאת כאשר התברר לנו שוב שמחבלי החמאס רוצחים חטופים באכזריות נוראה, תוך הכרזה: אנחנו איננו בני אנוש, אנחנו איננו באמת אבות ואימהות, אנחנו האם השקרנית שהכריזה גם לי גם לך לא יהיה, גזורו – תרצחו. מי שמתנהג בדרך זו, מוציא את עצמו מההגדרה של מי שמגיע לו ליהנות מחוקי המלחמה, חוקים שמגבילים צבאות במלחמות בין עמים.
נתפלל שכל החטופים יחזרו בקרוב למשפחותיהם, שכל הפצועים יחלימו במהרה, שכל המשפחות שאיבדו את יקיריהם יתנחמו, שחיילי צה"ל האמיצים יסיימו את משימותיהם ויחזרו לבתיהם כגיבורים עוד בשנה זו. אמן!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
